שולחן ערוך אבן העזר מב ה
<< · שולחן ערוך אבן העזר · מב · ה
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
המקדש בפסולי עדות דאוריתא, אינן קדושין. אבל בפסולי עדות דרבנן, או בעדים שהם ספק פסולי תורה, אם רוצה לכנס חוזר ומקדש בעדים כשרים. ואם לא רצה לכנס, צריכה גט מספק. ואפלו כפרה האשה ואומרת: לא קדשתני, כופין אותו לתן גט. וכן דין כל קדושי ספק, אם רצה לכנס חוזר ומקדש ודאי, ואם לא רצה לכנס צריכה גט ממנו מספק, ואם עמד אחר וקדשה, הרי זו מקודשת לשני מספק, וצריכה גט משניהם, או מגרש ראשון ונושא שני; אבל לגרש (שני) ולכנס ראשון, לא.
- הגה: החשוד על העריות, אף על פי שאין עדים שבא על הערוה, רק שחשוד בעלמא (תוספות והרא"ש), פסול לעדות אשה, בין לענין קדושין בין לענין גרושין (הרמב"ם). המקדש לפני פסולי עדות דאוריתא מכח רשעתן, כגון לפני אנוסים או שאר רשעים, יש אומרים חישינן לקדושין, דלמא חזרו בתשובה (ר"י מינץ סימן י"א, וכן כתב בארחות חיים בשם רש"י). ויש מקלין (בית יוסף ומהר"מ פדוואה סימן ל"ז). מיהו, אלו האנוסים שהצרכו להמיר מכח יראה, ואי אפשר להם למלט על נפשם, ובצנעה מקימים המצות, הם כשרים לעדות (ריב"ש סימן י"א). יש אומרים הא דאמרינן המקדש בפסולי עדות דרבנן חוששין לקדושין, הינו בקדושי דאוריתא, אבל בקדושי דרבנן ועדים פסולים מדרבנן, אין חוששין לקדושין כלל (בית יוסף בשם הרשב"ץ בתשובה):
מפרשים
(יב) המקדש בפסולי עדות דאוריית': הרמב"ם כתב פי"ג מה' עדות דקרובי' מן האב הן מן התורה אבל הקרובים מן האם או מדרך אישות פסולי' מדבריהם אבל הרמב"ן והרשב"א ס"ל דכל הנלמדי' מן המדרש הן הן מ"ה בין קרובי אב בין קרובי אם וכ"כ המ"מ בשמם והר"ר יהודא בן הרא"ש כתב ג"כ שרבים חולקים על הרמב"ם וס"ל דקורבת אישות מן התורה ועיין בדברי הרמב"ם מפ"ט מה' עדות ואילך שם ביאר פסולי עדות של תורה ושל דבריהם ועיין בב"י מה שמצא כתוב בא' שקידש בעדים פסולי' דהיינו שהעידו עליהם שעברו על שבועתן להבא ונתקבל פסולם שלא בפניהם ורצה א' להתיר האשה וחלקו עליו וגזרו עליו נידוי שיחזיר מהוראתו מכמה טעמים עיין שם כי נ"מ לדינא:
(יג) כופין אותו ליתן גט: הרמב"ם כתב כופין אותה ליקח גט והוא פשוט שהיא אסורה להנשא בלא גט מאחר ששני עדים הכשרים מן התורה מעידים שנתקדשה אך לכוף אותו לא ידעתי במה נתחייב לכוף אם הוא מוכן פעם שנית וכבר קידשה קדושי תורה:
(יד) החשוד על העריות וכו': הנה הפרש גדול יש בין בא על הערוה ממש לחשוד בעלמ' שמתייחד עם העריות דבחשוד בעלמ' נראה שאינו רק פסול מדרבנן דאינו לאו מפורש בתורה רק שהוא חשוד לאותו דבר אבל אם בא על הערוה ממש ויש עדים בדבר למאן דפסק כרב ששת (סנהדרין פז"ב דף כ"ו) הוא פסול מדאוריית' ומיהו לדעת קצת פוסקים הפוסקים כרב נחמן שם אף בבא על הערוה ממש מאחר שיצרו תוקפו כשר לעדות רק בעדות אשה נקרא חשוד מדרבנן:
(טו) בין לענין קידושין: מלשון זה משמע דוק' לעדות קידושין או גירושין פסול אבל להעיד לאשה שמת בעלה כשר להעיד דלא גרע מעבד ושפחה אבל רש"י פי' לאפוקי לומר מת בעלה:
(טז) כגון לפני אנוסים: כלו' שתחלתן היה באונס וסופו ברצון שאפשר להם למלט ועובדים ע"ז ברצון:
(יז) י"א חיישינן לקידושין וכו' ויש מקילין: המעיין בגוף התשובה יראה דלא פליגי אהדדי והרב מהר"מ פאדווה אלו היה נחלק על הרב מהרר"י מינץ היה מביא דבריו אך הכל לפי הענין והמעיין בגוף התשובה של מהר"ם פאדוו' מיירי במומר שלא נראה בו סימני טהרה והוכיח סופו על תחלתו שחזר לסורו א"כ לגבי מומר כזה לא אמרינן ביה שמא הרהר תשובה בלבו אבל מי שחזר אח"כ בתשוב' אמרינן הוכיח סופו על תחלתו דלבו הי' תמיד לשמים והמחמיר והמקיל שניהם לדבר א' נתכוונו ועיין שם בתשובת מהרמ"פ מביא בשם תשובת רש"י כגרסת ספרים דידן דהחשוד מהימן לעיולי:
(יח) אבל בקידושי דרבנן: בגוף התשוב' מבוא' דמיירי במי שקידש בת קטנ' שלא בפני אביה בפני עדים פסולי' מדרבנן שאין כאן חשש קידושי תורה כל זמן שלא נתרצה האב בפירוש ע"כ אין חוששין לקידושין אפילו בפסולי עדות דרבנן:
(טז) בפסולי עדות דאוריית': הנה הקרובים מצד האם ס"ל להרמב"ם דהם פסולים מדרבנן כמ"ש בחושן המשפט סימן ל"ב /ל"ג/ אלא הב"י כתב סוף סימן זה בשם הרשב"ץ דהרמב"ם ס"ל ג"כ דהוא פסול מדאוריית' אלא שאין נכלל בכלל מנין המצות אבל לכל מילי דינו כדאוריית' וע' תשובת הרמב"ן סימן קי"א וש"ג פ' ז"ב דף ער"ה ובמגיד וכ"מ ריש ה"א כתבו ג"כ לענין קדושי כסף שכתב הרמב"ם שהוא מד"ס היינו לענין שאין נכלל בכלל המנין המצות לפ"ז אם קידש לפני קרובי האם הקדושין בטילים לפ"ז מה שהבי' הרב רמ"א סימן ל"ג בחושן המשפט דעת הרמב"ם לא נ"מ לדינ' ועיין בש"ך שם מיהו מ"כ שהבי' הב"י מוכח דס"ל קרובי האם מדרבנן לכן הבי' הרב רמ"א בחושן המשפט דעת הרמב"ם:
(יז) חוזר ומקדש: ונראה דאין חוזר ומברך כמ"ש בסי' ס' וס"ס ק"נ וע' תשובת מהרי"ק שורש קע"ב ובכ"מ פ"ד מהלכות אישות:
(יח) כופין אותו: וברמב"ם הגרס' כופין אותה ובכ"מ כתב עיקר כגירס' הטור כי לא שייך כפיה אצלה שאם תרצה להנש' מוכרחת היא ליקח גט וב"ח בק"א מתרץ דכופין אותה שלא תנשא בלא גט ולגירסת הטור דכופין אותו הטעם הוא דעדות העדים הוי כאלו אמר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני דכופין אותו כמ"ש לקמן מיהו אם הוא רוצה לקדש אותה מחדש י"ל דאין כופין אותו אף ע"ג אם היא אומרת לא קידשתני י"ל דכופין אותו אפילו אם רוצה לקדש אותה ש"ה דאין רצונה בו אבל כאן קידש אותה בודאי אין כופין אותו לגרש אם רוצה לקדשה אלא איירי כשהוא מעכב ואין רוצה לקדש אותה לכן כופין אותו:
(יט) ואם עמד אחד וקדשה: משמע דוק' בספק קדושין הדין כן אבל המקדש לפני פסולי דרבנן אין תופסין קדושין של אחר דהא מדאוריית' היא מקודשת מיהו הב"י הבי' תשובת מ"כ אפילו בפסולי דרבנן נמי תופסים בה קדושין של אחר וכן הסכים הב"י ומבואר שם אפילו אם הראשון והשני קידש לפני פסולי דרבנן תופסים קידושין של שניהם כל שאין קידושין כשרים תופסים קידושין של אחר וע' ריש סימן ט"ו וכתבו בתשובת רמב"ן סימן קכ"ה דהרי"ף ס"ל המקדש לפני פסולי דרבנן אין חוששין לקדושין משום כל המקדש ע"ד רבנן הוא מקדש, ומזה ראיה לתשובה הנ"ל דעכ"פ תופסים קדושין של אחר דהא להרי"ף אין חוששין כלל לקדושין ואם העדים עברו על שבועות ביטוי כ' הב"י בשם מ"כ אפילו לר"ת דפוסל לעדות מ"מ אינו פוסל אלא מדרבנן וע' בחושן המשפט סימן ל"ד וכן אם לא נתקבל עדות פסולים בפניהם כתב בש"ג פ' ז"ב אפילו מי שהוא פסול לעדות מדאוריית' אינו פסול אלא לדבר שהוא חשוד בו לכן אם קידש לפני גזלנים חוששין לקדושין כי לענין קידושין אינן חשודים ולא משמע כן מדברי כל הפוסקים:
(כ) החשוד על העריות וכו': הנה הבא על הערוה ס"ל לרב ששת דהוא פסול מדאוריית' ור"נ ס"ל אפילו אם בא על הערוה מאחר שיצרו תקפו עליו כשר לעדות רק לעדות אשה מקרי חשוד מדרבנן כ"כ בח"מ והחשוד על העריות נראה דאינו פסול רק מדרבנן דאינו לאו מפורש רק שהוא חשוד לאותו דבר ואם מחבק ומנשק לערוה חייבי כריתות או מיתות ב"ד הוא חשוד על העריות ופסול מדאוריית' עיין ברמב"ם ה"א ובמגיד שם ואם מיחד עם עריות הוא פסול מדרבנן וע' בר"ן שם וכ"כ בח"מ:
(כא) בין לענין קדושין: היינו לפי גירסת הרי"ף והרמב"ם דפסול לעדות בין לאפוקי ובין לעיולי ולא כגירס' שלנו ונ"ע לפי זה דהוא פסול לעיולי ע"כ צ"ל הטעם משום מים גנובים ימתקו ובסוף נדרים אית' דלא אמרינן מים גנובים ימתקו כן שמעתי מקשים קושי' וי"ל בדוחק:
(כב) דלמ' חזרו בתשובה: כתב בח"מ המעיין בתשובה יראה דל"פ אלא כשחוזר בתשובה בסוף אז י"ל בסופו מוכיח על תחילתו ושמא תכף בשעת הקדושין הרהר בתשובה אבל אם לא חזר בתשובה ל"ח שמא הרהר בתשובה ול"ד לתנאי על מנת שאני צדיק דחיישינן שמא הרהר בתשובה שם יש רגלים לדבר הואיל שהתנה כן:
(כג) אבל בקדושי דרבנן: בתשובה מבואר דאיירי במי שקידש בת קטנה שלא בפני אביה בפני עדים פסולים מדרבנן שאין כאן חשש קידושי תורה כל זמן שלא נתרצה האב בפירוש ע"כ אין חוששין לקידושין:
(יד) דאורייתא: הנה הקרובים מצד האם ס"ל להרמב"ם דהם פסולים מדרבנן. אבל הרמב"ן והרשב"א ס"ל דהוי מדאוריית' עיין ח"מ ב"ש. המקדש בפני ב' אחים אין לחוש לקדושין כלל רלנ"ח סי' קל"ז הרדב"ז ח"א סי' רצ"ח המקדש את הקטנה שכסף קידושיה לאביה והעדים היו פסולין לו ולא לבת אין חוששין לקדושין אפילו להצריכה גט הר"י אדרבי סי' רל"א רשד"ם חא"ה סי' ל"ג. והרש"ך ח"א סי' ג' הוסיף שאע"פ שבשעת קבלת העדות כבר מת האב אין בקדושין האלו בית מיחוש. וכתב כנה"ג עליו וברור הוא שהמקדש את הגדולה בעדים קרובים לאב ורחוקים לאשה המתקדשת שקדושיו קדושין. אך מה שאני מסתפק באב המקדש לבתו הקטנה והעדים כשרים לאב ופסולים לבת מי נימא כיון דכסף קידושין לאביה כשרים הם לעדות או נימא דכיון דהם קרובים למתקדשת אין כאן קדושין או לפחות ס"ק. והוי יודע אם חתמו הקרובים לאב ורחוקים לבת בכתובה שפסולה כיון דאם מתה האשה בלא ז"ק חוזר על המקצת מחמת תקנות השו"ם עיין כנה"ג דף ע"א ע"ב. גוים פסולי עדות מדאורייתא נינהו לכ"ע ומהר"י הלוי. המקדש לפני קראים עיין בהרב בצלאל סי' ג'. ובהרש"ך ח"ג סי' ט"ו. ועיין כנה"ג. עדים שנטלו שוחד להעיד שקר פסולים הם מדאוריית' מהריב"ל ח"ד סי' ב'. המקדש בפני גזלן יש אומרים שהיא ספק מקודשת הרד"ך כתב דאין לסמוך עליו. אפי' ידענו בפסולי עדות דלא משקרי אינן קדושין גמורין הרד"ך בית כ"ד חדר ד'. אפילו באים פסולי עדות אצלינו ומעידים שנתקדשה בפני עדים כשרים והיא מכחשת לא מהימני הרד"ך שם. הפסולי עדות אעפ"י שבשעת ראיה הוא כשר אם בשעת העדאה הוא פסול אינם קדושין. הריב"ש סי' רפ"ו הר"י אדרבי סי' קפ"ה הרש"ך ח"ג סי' א' ותשובת ב"י סי' ב' מדיני קדושין. המקדש שיחד עדים פסולים אעפ"י שנתקדשה בפומבי והיו שם הרבה עדים לא אמרינן תתקיים העדות בשאר מהר"י ווייל סי' ז'. אבל מהריב"ל בח"א כלל ז' סי' ק"א כתב ואין לסמוך ע"ז להקל להתיר האשה מקודשת לשוק. המקדש בפסולי עדות ולאחר שנודע לו שלא היו קדושין נתייחד עמה בפני עדים ובעל אפילו שלא בפני עדים א"צ לקדשה פעם אחרת. לא נתייחד עמה בפני עדים כשרים אז צריך לחזור ולקדשה וא"צ לחזור ולברך לא ברכת אירוסין ולא ברכת נשואין וא"צ לכתוב לה כתובה אחרת מהר"י ווייל שם. המקדש בפסולי עדות מדאוריי'. ל"מ בשקורבה היא עם המקדש או המתקדשת אלא אפי' הקורבה היא בין שני העדים פסולים מדאוריית'. וכן הדין אם מקדש בפסולי עדות דרבנן תומת ישרים סי' פ"ג. המקדש בפני שני עדים קרובים שהם שלישי בראשון לדברי ר"ת שפוסל שלישי בראשון היה נראה שאפילו גט אינה צריכה אלא שכתב רי"ו דבכה"ג לגבי קדושין צריכה גט וכ"כ הר"י אדרבי סי' שכ"ג. ואם רוצה לקחתה צריך לקדשה בעדים כשרים פעם אחרת. שלישי בשני לכ"ע כשר והיא מקודשת גמורה הר"י אדרבי סי' שכ"ג. ועיין כנה"ג.
(טו) דרבנן: הנוטל שכר להעיד פסול מדרבנן הר"ן ספ"ב קדושין. ודוקא אם נטלו כדי צרכו אבל אם נטלו שכר יותר מדאי נסתפק מהריב"ל בח"א דף ל"ה אי הוי פסולייהו מדאוריית'. ועיין במהרח"ש בקע"ד. הבועל ארמית פסול מדאוריית' כנה"ג דע"ב ע"א. שותה סתם יינם בזמן הזה ואוכל גבינות הגוים פסולים מדרבנן רשד"ם חא"ה סי' ל"ו. ועיין בש"ע חושן משפט סי' ל"ד איזה הם פסולים מדאוריית' ואיזו הם מדרבנן.
(טז) העריות: החשוד אינו פסול רק מדרבנן. ואם מחבק ומנשק לערוה חייבי כריתות או מיתות ב"ד פסול מדאוריית'. ואם מייחד עם עריות הוא פסול מדרבנן עיין ח"מ ב"ש.
(יז) אנוסים: ר"ל שתחלתן היה באונס וסופו ברצון שאפשר להם להמלט ועובדים ע"ז ברצונן.
(יח) דרבנן: דהיינו שקידש בת קטנה שלא בפני אביה בפני עדים פסולים מדרבנן.