שולחן ערוך אבן העזר מב ד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · מב · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
קדש בפני עדים, אפלו לא אמר: אתם עדים, מקודשת.
- הגה: ואפלו יחד עדים, יכולים אחרים שראו המעשה להעיד (ריב"ש סימן תע"ט). וצריכים העדים לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה, אבל אם לא ראו הנתינה ממש לידה, אף על פי ששמעו שאמר: התקדשי לי בחפץ פלוני, ואחר כך יצא מתחת ידה, אינן קדושין עד שיראו הנתינה ממש (תשובת רשב"א סימן תש"פ). ואין הולכין בזה אחר אומדנות והוכחות. מי שקדש דרך חור שבכותל, כגון שאחת פשטה ידה דרך חור ובא אחד ונתן לה קדושין, והחור צר ואי אפשר לראות אותה בשעת קידושין, והיא אומרת שלא שמעה שקידשה, נאמנת במגו שיכולה לומר שלא היתה ידה רק יד אחרת (רשב"א אלף קע"ט), ובלבד שלא יהיו עדים המכחישים אותה. כל עדות שלא נחקר בבית דין, לא מקרי עדות לענין קדושין (כך משמע במרדכי ריש אחד דיני ממונות). ולכן אפילו אמרו עדים חוץ לבית דין שנתקדשה, יכולים לחזור בהם בבית דין לומר: לא נתקדשה. וכן להפך (תשובת הרשב"א הובאה בבית יוסף). עדי קידושין אינם צריכים דרישה וחקירה, אם לא בדבר שנראה שיש בו רמאות (רשב"א אלף ר"ט). מצאו כתוב בשטר: פלוני קידש פלונית, ועדים חתומים בו, כל זמן שאין השטר מקויים, אין לחוש לקידושין (הגהות מרדכי דקדושין). ודלא כיש מי שמחמיר בדבר (מהרי"ק שרש ע"ד):
מפרשים
(ט) נאמנת במיגו: משמע שאם היא מודה ששמעה וקבלה לשם קידושין מהני אף שהחור צר וא"א לראות אותה וגם היא לא ראתה העדי' מ"מ אם היא טוענת שידעה שהיו שם עדים ושמעה קול העדי' קודם שנתנו לה הקידושין וגם העדים ראו אותה לפני הקידושין ובשעת הקידושין שמעו קול שמיעה כראיה לענין זה דהא עידי יחוד הוי כעידי ביאה אף שלא ראו הביאה ממש:
(י) כל זמן שאין השטר מקוי': משמע דאם השטר מקוים או שיכול להתקיים הרי היא מקודשת אבל הרשב"א בתשוב' סי' אלף ר"ט ר"י כתב שאין סומכין על השטר אם כתבו וחתמו שלא מדעת המתקדשת אין זה שטר ומפי כתבם ולא מפיהם הוא ואינו אלא כפנקס בעלמ' ומ"מ מדבריו משמע שאם היה כתוב בשטר ואמרה לנו האשה כתבו וחתמו ותנו ליד פלוני המקדש להיות בידו לראיה שקדשני הוי שטר גמור אבל בהגהות מרדכי דגטין משמע דאף דכתבו בידיעת האש' אינו כלום דשטר זה לא ניתן ליכתב ורחמנ' אמר מפיה' ולא מפי כתבם דבשלמ' שטר חוב הוא יסוד נביאי' מפי הגבור' דכתיב כתוב בספר וחתום והעד עדים עשה הכתוב חתימת השטר בעדי' כהעדה בפיהם וגם שטר קידושין אי מנח ליה גבי דידיה ודידה לא מיקרי מפי כתבם ודוק' בשטר קידושין שהאשה נקנית בו וניתן לכתוב דמקשינן הויה ליציאה אבל שטר ראיה על קידושי כסף לא ניתן לכתוב ורחמנ' אמר מפיה' ולא מפי כתבם עכ"ד:
(יא) ודלא כיש מי שמחמיר: מה שהחמיר הרב מהרי"ק שם דאפי' העדי' עומדי' לפנינו ואומרי' לא חתמנו מעולם היכ' דהשטר הובא לב"ד וקראוהו ב"ד הרי הוחזק בב"ד לא משגחינן בהו הנה בודאי דין זה הוא נגד המושכל והרשב"א בתשוב' סי' אלף ר"י לא חילק בזה וכתב בפשיטות דהלכה רוח' בישראל כל שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לפסול השטר אף שמשמע שהמעשה הי' שם שטען בפני ב"ד והוציא השטר בב"ד אבל כשאין העדים לפנינו ולא נתקיים השטר והאש' טוענת מזוייף בזה אפשר לומר דמדאוריית' לא בעי קיום וכן משמע בתשובת הרשב"א שחשש שמא ימותו העדים ומשמע אף שהיא טוענת מזוייף לא היתה נאמנת מן התורה כל זמן שאין העדים לפנינו ואמרו שלא חתמו מעולם אבל בהגהות מרדכי כתב וזה לשונו אבל היכ' דאיכ' הכחשה קמן אפי' מדאוריית' בעי' קיום גמור וכו' וראיה מדתיקן זמן בגיטין וכו' דאע"ג דגם האשה מודה לדבריו ואין שם הכחשה וכו' טענינן מזוייף וצריך קיום וכו' עיין שם ועיין עוד בתשובת הרשב"א שהעתיק הב"י דאפי' מוציא זה שטר חתום בעדים ונתקיים השטר ע"פ עדים דעלמ' מחזיקין אותו במזוייף כיון שבאו אותם שנים ואמרו שלהם אמר לזייף אותו הוי כשטר' ריע דלא מגבינן ביה ואפי' לכתחל' שרינן לה דהכא בחזקת היתר לעלמ' היא ועוד כיון שעכשיו קודם שיוצא השטר מתירין אותה דלא חיישינן לעדים בצד אסתן וכיון שהתירוה לא תצא מהתירה הראשון ועוד דכל שלא באו עידי השטר ממש נאמנת לומר מזוייף מיגו דאי בעי אמרה גרשתני ואף על גב דמיגו במקום עדים לא אמרינן היינו דוק' אי אתי עדים גופייהו דחתימי בשטר אבל הכא אימר מזוייף הוא עיין עליו ועיין בתשובת הרב מהריב"ל חלק ד' סי' ב':
(יב) עד שיראו הנתינה ממש: במ' פ' האומר כ' אפי' לא ראו הנתינה אין לבטל הקדושין אם ראו דבר המוכיח יכול להעיד כאלו ראו גוף המעשה דהא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה אף על גב דלא ראו הביאה מ"מ אם ראו היחוד הוי כמו שראו הביאה והרשב"א בתשובה כתב דוק' בביאה אמרינן כן משום דא"א לראות כמכחול בשפופרת גם י"ל אש בנעורת ואינו שרפה אבל בקדושין צריכים לראות המעש' ממש ועיין ברמב"ם פי"ז ה' עדות ובח"מ סוף סימן צ' שם כתב בשם הרמ"ה דיני ממונות מתקיים בידיעה בלא ראיה לפ"ז י"ל בקדושין ג"כ מהני בלא ראיה וס"ל כמרדכי כי לענין דרישה וחקירה קי"ל קידושין דומה לד"מ ועיין סי' י"א בעידי כיעור קי"ל דבעינן דרישה וחקירה כמו בד"נ אף על גב לענין צירוף העדים קי"ל דדומה לד"מ כמ"ש שם א"כ אם עידי קידושין א"צ דו"ח ש"מ דדמי' לגמרי לד"מ:
(יג) שלא שמעה: היינו דהיתה יודעת דהיה עדים בצד האחר והעדים אף על גב שלא ראו אותה מ"מ ראו שנתן הקדושין ליד שהיה פשוטה דרך החור ועכשיו נמצ' אצלה הקדושין אמרינן דהיא קבלה והוי כעדי יחוד דמהני אף על גב דלא ראו הביאה ול"ד לדין שבסמוך דלא מהני משום שם לא ראו הנתינה כלל אבל כאן ראו הנתינה והיה קידושין אלא כשאומרת שלא שמעה נאמנת במיגו וכתב בתשו' רשב"א אפילו אם העדים אומרים דאפשר לשמוע אינו אלא חשש' כיון דלא אמרו בודאי שמעה מ"ה נאמנת במיגו ועיין בד"מ ועיין סי' מ"ה מ"ש בזה:
(יד) א"צ דו"ח: כ"כ הרשב"א והריב"ש ועיין בדק הבית וכ"כ בתשו' בן ששון סי' י"ז והנ"י בפ"א ד"מ אף על גב לאסור על בעלה בעינן דו"ח שם הטעם משום עיגון או משום דין מרומה שהרי האשה מכחשת וכן בעידי קידושין היכא דהיא מכחשת בעינן דו"ח ועיין בכ"ה בחושן המשפט סי' ל' ועיין תשו' מ"ב סי' נ"א שם פסק עידי קידושין שבאו לאסור אותה ע"כ העולם בעינן דו"ח אבל עידי גט א"צ דו"ח ועיין תשו' מהרש"ל סי' ל"ג ומ"ש כאן כל עדות שלא נחקר וכו' לכאורה תמוה דהא פסק דא"צ דו"ח ודוחק לומר אם היא מכחשת אז בעינן דו"ח ועיין בחושן המשפט סי' כ"ט אם נותן חרם בב"ה מי שיודע עדות יבוא ויגיד:
(טו) מצאו כתוב בשטר וכו': בודאי אם הם מודים דנתקדשה הוי קידושין אלא איירי דא' מהם אומר מזויף הוא מ"ה ל"ד למ"ש בסי' י"ז מצא כתוב פלוני מת משיאין את אשתו וס"ל להג"מ דצריך קיום מדאוריית' כשטוען א' מזויף הוא ומ"ש ריש לקיש עדים החתומים על השטר הוי כמו שנחקרו עדותן בב"ד וא"צ קיום לא קאמר אלא כשאין א' אומר מזויף אלא בא לגבות שלא בפני בעל הדבר והסמ"ע הביא דברי הג"מ זה בסימן מ"ו ומהרי"ק שורש ע"ד חולק על הג"מ וס"ל אפילו כשא' טוען מזויף א"צ קיום מדאוריית' והש"ך שם מאריך בזה ופוסק כמהרי"ק שוב ראיתי בתשו' מהרשד"מ סימן א' מאריך בזה ובסימן קמ"א כתבתי דהרמב"ם וכמה פוסקים ס"ל כהג"מ, ומ"ש הלבוש בהג"ה זו כבר השיג עליו הש"ך, והרשב"א בתשו' סי' אלף ר"ט כתב אפילו אם הכתב מקוים יש לחוש שמא כתבו העדים בלא ריצוי הצדדים ואז דינו כפנקס ולא כשטר ואין מקבלין עדותן דהוי עדות מפי כתבם ול"א בזה חזקה אין עדים חותמים אלא בריצוי הצדדים ונראה מ"מ אף לדעת הרשב"א עדיין יש חשש שמא יבואו העדים ויעידו ע"ז כמ"ש בתשו' שהבי' הב"י בענין עדות שהעידו חוץ לב"ד, בזה ניח' קושית הב"י על תשובת רשב"א סי' ר"י ושם חשש לענין כתב קידושין ותירץ הב"י דשם איירי לענין ד"מ וליתא כי שם איירי מדיני ממונות ובתשו' מהר"א בן ששון סימן רכ"ט השיג נמי על הב"י בזה ולמ"ש ניח' דחשש מטעם הנ"ל שמא יבאו העדים ויעידו ואם נכתב בכתב שנכתב מדעתם אז לכ"ע מקבלים עדותן כמו בשאר שטרות דקי"ל עדים החתומים כמי שנחקרה עדותן בב"ד ולא כהג"מ בקדושין דס"ל דוק' לענין ממון מהני עדות בשטר ולא בעדות קדושין דהוי מפי כתבם ודברי הגה זו סתומים ולא פי' דאיירי דמפורש בכתב שכתבו מדעתם, ואם הוצי' א' שטר קידושין ועדים אומרים שביקש מהם לזייף שטר קידושין פ"א מחזיקים גם את כתב זה שמזויף וע' תשובת רשב"א שהבי' הב"י בסי' זה ושם כתב ג' טעמים לזה ונ"מ למ"ש לעיל כי בתירוץ אחד כתב לענין ממון קי"ל דאין מוציאים עם שטר כזה, וכאן כשאתה באתה לאסור אותה הוי כאלו אתה מוצי' אותה מחזקת היתר, ואם הוציא קול שקידש אותה ואומר דיש לו עדים ויצאו מעיר ולא הרחיקו מותרת ול"ח לדבריו אפילו אם אומר דיבואו היום או מחר אפילו אם אומר פלוני ופלוני הם עידיו ואפילו אם היא משודכת שלו לא משגיחין בדבריו כמ"ש בתשו' רמ"א סימן ל' ומחמת קול אין חשש כשאינו קול מוחזק כמ"ש לקמן סימן מ"ו מיהו למעשה הכל מסור לחקירת הדיינים וע' בב"י:
עד שיראו הנתינה ואפי' היא מודה שלקחתו לשם קידושין דעדות ראי' דידיע' בעינן כן מסיים שם הרשב"א בתשובה:
והיא אומרת שלא שמע' נר' דה"ה אם אומר' ששמע' אלא שקבל' דרך שחוק נאמנת ואפי' מגו ל"צ דזה דכיון שלא ראתה את העדים נאמנת לומר כך כדלעי"ל סעיף ב':
ודלא כיש מי שמחמיר בדבר הוא מהרי"ק שורש פ"ד ופסק אפי' אם העדים אומרים אין זה כתב ידינו וז"ל ד"מ אבל בהגהות מרדכי דקדושין כתב דא"צ גט כ"ז שלא נתקיים בחותמיו וכ"כ רשב"א סי' אלף ר"י ובאלף רי"ו כו' דאפי' נתקיים השטר לא מהני לקידושין עד שיבואו ויגידו בפניהם שנתקדש' בפניהם או שהאשה צותה לכתוב השטר וא"כ דברי מהרי"ק דחוים מאחר שלא ראה דברי הראשונים דאלו ראה היה חוזר בו עכ"ל מכאן כתב להלכה דבנתקיים מהני ונרא' דאפי' בזה לא הוי רק ספק קידושין כ' ב"י מצאתי כתוב על עדות קרובים ע"י אישות די"א דהוי פסולי עדות דרבנן ואם נתקדשה בפניהם צריכה גט ויש חולקים וס"ל שהם דדאורייתא ולזה הסכים ה"ר יהודה בן הרא"ש וע"ש שהאריך בתשובה שהמקדש בפסולי עדות דרבנן אין חוששין לקדושיו עכ"ל התשובה וכתב ד"מ ע"ז ולי נר' דיש לסמוך ע"ז אם שכבר ניסת אבל אם לא ניסת עדיין צריכה גט עכ"ל:
(יב) יד אחרת: מהריב"ל ח"ב סי' ק"ה כתב דעדים שאינם מכירים לאשה אם האשה מכחשת הוי ס"ק ואם היא מודה הוי קדושין גמורים. והרש"ך ח"ב סי' קל"ד כתב דאם מכחשת אינה מקודשת כלל. והרמ"ט סי' רכ"ז כתב דאפי' היא מודה אינה מקודשת ואפי' הכירוה אח"כ צריך שתהי' המעות קדושין בעין ויחזור ויאמר לה הרי את מקודשת לי ותאמר הן כדי שלא תהא שתיקות' דלאחר מתן מעות. והרדב"ז ח"א סי' קכ"ו כתב דכל שמכיר העד לאשה אח"כ הוי מקודשת גמורה ע"ש. ועיין במהר"ם ד"ב סי' יו"ד. הכרה זו צריך שיכירו לאשה בעד א' אפילו עבד או שפחה או קרוב סגי הרמ"ט ח"ב סי' קי"ט.
(יג) רמאות: ולאסור אשה על בעלה בעינן דרישה וחקירה אעפ"י שאינו מרומה נ"י והרדב"ז ח"א ס"ה נ"ז. וה"ה היכא דאשה מכחשת צריך דרישה וחקירה הרא"ם ח"א סי' כ"ד. ועיין כנה"ג שהאריך.