שולחן ערוך אבן העזר לה ב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · לה · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
השליח נעשה עד; לפיכך, אם עשה שני שלוחים לקדש לו אשה, אין צריך עדים אחרים. במה דברים אמורים, כשאין שם כפירת ממון, כגון שקדשה בשטר, או אפילו בכסף והיא מודה שקבלתו אלא שאומרת שלא קבלתו לשם קדושין אלא לשם פקדון. אבל אם יש שם כפירת ממון, שאומרת שלא קבלה מהם כסף או שטר שיש בו שוה פרוטה (המגיד משנה פרק ג') -- הרי זו ספק מקודשת:
מפרשים
(ב) והיא מודה שקבלתו: זה הוא דעת הרמב"ם והנמשכים אחריו אבל יש פוסקים החולקים וסוברים אף שהיא מודה אינה אלא קדושי ספק כיון שאין נאמנים אלא מצד הודאתה ה"ל כמקדש שלא בעדים גם הרשב"א נסתפק בדבר ע"כ ראוי להחמיר אפילו בהיא מודה דאינם אלא קידושי ספק וכן פסק בב"ח דהכי נקטינן ודלא כמו שפסק כאן דהוי קידושי ודאי ואם מתחלה פטר העדי' משבועה לא הוי נוגעים וכמו שנתבאר בח"ה סימן קכ"א ואם כן הוי קידושי וודאי:
(ג) הרי זו ספק מקודשת: לכאורה הדין תמוה למה יהיו העדים נאמנים להצריכ' גט מספק ואין לך נוגעין בעדותן יותר מזה מאחר שהיא טוענת שלא באו המעו' לידה וצריכין הם אז להחזיר המעות או לישבע היסת ומה בכך שמן התורה הם פטורים משבועה מאחר שהם מוכרחים בזמן הזה לישבע גם התורה פסלה עדות כזו שהם צריכים לישבע וי"ל דמ"מ אם יבא אליה ויאמר שהאמת כדברי העדים שנתנו לה המעות בתורת קידושין הוי מקודשת ודאי רק שהחסרון הוא מצידינו שאנו מסופקים האמת עם מי וע"כ פוסקין להם שבועה א"כ מידי ספק קידושין לא נפקי ואפשר לומר דעד דיש לו הנא' בדבר אינו פסול רק מדרבנן ואפשר עוד לומר דהכא אין כאן נגיעה גמורה דאם יאמרו לא קבלנו הכסף קדושין מהמקדש או החזרנו לו צריכים לישבע נגדו ועתה צריכים לישבע נגד' וממ"נ צריכים לישבע ואין כאן נוגע רק דאנו אומרי' כל עד הנשבע אינו עד וזה אינו רק מדרבנן, ואם אין רק שליח א' ועד א' מבלעדי השליח מעיד ומסייעו שעשה שליחותו ונתן המעות ליד האש' לכאורה משמע דהוי קידושי ודאי מאחר שהשליח יש לו עד המסייעו א"כ לאו נוגע בעדות הוא ודמיא להא דאם מתחלה פטר העדים משבועה דאז לא היו נוגעים ה"נ הכא העד המסייעו שהלך עמו הוי כאלו פטר אותו מתחלה מכל מקום נ' דזה דוק' לדעת הרמב"ם וההולכים בשיטתו דכל שהאשה מודה שקבלה הקידושין ואין כאן עסק שבועה הוי כקדושין בשטר ומקודשת ודאי אבל לדעת הר"ן וההולכים בשיטתו דאף שהאשה מודה אין כאן קידושי ודאי כיון שצריכים אנו להודאתם א"כ ה"נ כיון דאם העד המסייע היה מכחיש השליח והיה אומר כדברי האשה לא היה כאן עדות כלל דהא השליח היה צריך להחזיר המעות או לישבע ש"ד וא"כ אין כאן רק עד אחד בלבד שהוא העד המסייע ואין כאן קידושין בשני עדים ועוד ע"פ שנים עדים כתיב ולא שיהיה א' מועיל יותר מחבירו וכאן העד המסייע מועיל גם לעד השני ודמיא להא דאמרינן נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד:
(ג) והיא מודה: כ"כ הרא"ש והטור ורי"ו וכן משמע במרדכי ועיין בירושלמי שם פליגי ומשמע שם דעיקר כר"י אפילו אם קידש בכסף נאמנים כשאין ביניהם כפירת ממון וכן משמע בתשובת מהרי"ק ואית' לקמן סי' מ"ה המשלח סבלונות ע"י שליח א' מקיל שם וכתב הטעם משום דאין מחמירים תרי חומר' א' לחוש לדעת רש"י דס"ל דסבלונות הן הקדושין והשני לחוש לדעת הסמ"ג דמחמיר אם מקדש לפני ע"א, ואם ס"ל המקדש ע"י שליח בכסף אפילו אם ליכא כפירת ממון אין העדים נאמנים א"כ הוי ג' חומר' ב' חומרו' הנ"ל וחומר' זו שקידש בכסף וכן הרמב"ם והסמ"ג לא חלקו בין אם קידש בשטר לבין אם קידש בכסף אלא הרשב"א מחמיר אם מקדש בכסף הואיל בלא הודאה שלה לא מהני העדים הוי כאלו לא קידש בפני עדים וב"ח וח"מ פסקו לחומר' אפי' אם היה מודה אינו אלא קידושי ספק לפי"ז אם נתן פטורים להשליח בשעת השליחות לא מהני דהא בח"מ סי' קכ"א הביא רק בשם יש מי שאומר דמהני, ואם הוא הולך עם השלוחים מתבאר ג"כ שם בחושן המשפט ושם פסק בהג"ה דאין נאמנים להוציא ממון א"כ הוי כאן קידושי ספק:
(ד) שטר שיש בו ש"פ: אבל לא מחמירים בזה חומר' לשמואל לחוש שמא ש"פ במקום אחר ט"ז:
(ה) ספק מקודשת: הנה בתו' ושאר פוסקים שהבאתי בסמוך מבואר דקדושין בטילים דכתיב ע"פ שנים עדים וכאן אין נאמנים על פי דיבורם ויש עליהם שבועה וכן משמע מהר"ן דאינה מקודשת מדאוריית' דהא אפי' כשהיא מודה דהקדושין באו לידה מדמה הר"ן להמקדש בלא עדים ואינה מקודשת, מיהו במ' משמע דהיא מקודשת בספק וכן כ' ברי"ו וכ"מ מה"ג ומרמב"ם אף על גב דמוטל שבועה עליהם מ"מ שבועה זו מדרבנן שבועת היסת היא ומדאוריית' אין עליהם שום שבועה, ואם א' הלך עם השליח והעיד עליו שמסר הקדושין משמע מדברי מהרי"ק שהביא הב"י דמהני ולא קשיא עליו התימא שהקשה עליו הב"י וכ"כ בט"ז ובח"מ כתב דלא מהני להרשב"א וכן מסתבר דהא כשיש הכחשת כסף ביניהם והעדים רוצים לישבע אינם נאמנים וכתבו תוספות ושאר פוסקים הטע' דכתי' ע"פ ב' עדים היינו עדים נאמני' ע"פ דיבורם וכשאינם נאמני' על פי דיבורם תו לא הוי עדים כן ה"נ כיון שאינו נאמן ע"פ דיבורו אם לא ע"פ העד המסייעו תו אין לו דין עד המעיד לפ"ז אפילו שני שלוחים וע"א מסייע להם לא הוי עדות:
השליח נעשה עד הב"י הביא דברי מהרי"ק שורש כ"ח וז"ל ופשוט אם היה עד א' כשר זולת השליח וגם היה השליח כשר להעיד שאינו קרוב דחשיב כתרי שהרי הלכה רווחא בישראל דשליח נעשה עד עכ"ל ויש לתמו' עליו האיך כ' על דבר שהוא מחלוקת שהיא הלכה רווחת דאע"ג דבעלמא היא הלכה רווחת הכ' אינה רווחת עכ"ל ב"י ולי נר' שגם כאן הלכה רווחת היא להתיר דהא אף דמחמיר לפסול עדות השליח משום דבסוף הוי נוגע בעדות כמ"ש כאן אח"ז מ"מ כיון שיש עמו ע"א כשר בלי נגיעה ומועיל גם לזה כדאיתא בסי' י"ב לעיל דב' עדים המעידים לאשה שמת בעלה מותר א' מהם לישא אות' שאין שנים מצוי' לחטוא בשביל א' והא התם היה החשד על שניהם לישאנ' ואפ"ה כיון שא' מהם נשא מהימנינן ליה בשביל השני מטעם שלא נחשד בשביל חברו ק"ו כאן שיש כאן עד כשר לגמרי שמועיל עדותו לבטל פיסול השני מחמת נגיעה של ממון דהא עכ"פ גם הוא עד כשר אלא שיש חשש נגיע' וכאן השני מבטל נגיעה זאת כנלע"ד נכון:
דברי המגיה כתב בחמ"ח סק"ג דאם אין כאן רק השליח ועד א' המסייעו לדעת הר"ן דאף שאשה מודה אין כאן קדושי ודאי כיון שאנו צריכין להודאת' א"כ ה"נ כאן כיון דאם העד המסייעו היה מכחישו לא היה כאן עדות כלל כו' א"כ אין כאן רק עד המסייע כו' ודמי' להא דאמרי' נפיק נכי רבעה דממונא אפומה דחד עכ"ל ובב"ש הטעים דבריו עוד כמו ב' עדים ואשה מכחישים דלא מהני עדותם דבעינן שיהיו נאמנים ע"פ דבורה כמ"ש התוס' בקידושין דף מ"ג ה"נ כיון שאין נאמן ע"פ דבורו כי אם ע"י עד המסייע אין לו דין עד וכ' הוא דלפ"ז אפי' שני שלוחים ועד א' מסייע להם לא הוי עדות עכ"ל ולפ"ד גם שניהם לא דקדקו היטב דודאי אף אם כאן רק שליח א' ועד מהני עדותם ואין כאן נוגע בעדות כלל ואינה דומה להא דכתבו התוס' דדוקא אם הם נפטרים מכח הודעת האשה אז המה נוגעים בעדות דאם הי האשה מכחישים לא היו נאמנים מכה האשה אלא בשבועה ובזה כתבו התוס' דלא מהני דבעי שיהיו נאמנים ע"פ דיבורם אבל כאן מה שהעד המסייע מעיד שהוא נתן לה הכסף הוי כאילו הוא עדות אחרת דהא אין צריך להעיד עליו שהוא נתן לה לשם קידושין רק שמעיד שנתן לה כסף זה מה ששלחו לה ואלו לא היה עד המסייע מעיד כ"א שראה שנתן לה הכסף ולא היה מזכיר שנתן לשם קדושין בודאי היה השליח פטור משבועה וקידושין נמי לא הוי דאין כאן אלא עד א' דהיינו השליח ועכ"פ השליח היה מקרי עד א' א"כ כשבא עד המסייע ומעיד שנתן לה לשם קידושין הוי כאלו מעיד עדות אחרת והוי כאן ב' דודאי אלו היה א' מעיד שראה שנתן לה הכסף אבל לא שמע שנתן לשם קידושין ועד זה המסייע מעיד שנתן לה לשם קידושין בודאי היה נאמן כיון דהעד האח' פטרו משבועה אע"ג דהעד אחר לא ידע כלל מקידושין משום דהוי כעדות אחרת א"כ מה לי העד המסייע מעי' העדות אחרת או אחר וכי בשביל שיעי' לו העד המסייע שום עדות בדבר מה יהיה השליח נוגע בדבר להעיד עם העד המסייע בשום עדות דבשלמא בהודאת אשה הוי עדות א' כיון דלה מגיע כל העדות ומכח הודאת' נעשית העדות הוי נוגע בדבר אבל לא בעד המסייע דהוי כעדות אחרת וכה"ג אמרינן בסנהדרין ר"פ ז"ב דמשני שם אלא ערעור דפגם משפחה ר"מ סבר הני אמשפחה קמסהדי ואיהו ממילא קפסול ופירש"י הלכך סהדות' אחרינא הוא ולאו כנוגע בעדות דמי עכ"ל א"כ אע"ג דמכח זה בטל גם עדות זה חשוב כעדות אחרת מכ"ש כאן דאין העדות דנתינת הכסף נוגע בעדות הקידושין כ"ש וכ"ש דמחשב לעדות אחרת ואפי' לרבנן דפליגי שם אדר"מ משום דסוף סוף נוגע בעדות היא וכאן דליתא זה ודאי אפילו לרבנן מחשב לעדות אחרת אם לא בהודאת אשה דאז נוגע בעדות הוא כמו התם לרבנן ומ"ש החמ"ח ודמי' להא דאמרי' נפיק נכי רבע' דממונא כו' זה ג"כ ליתא מטעם זה דבכתובות דף כ"א קאמר שם אי אמרינן דאמנה קמסהיד' היכ' דמית חד מינייהו ליבעי שנים מן השוק להעיד עליו דא"כ נפיק נכי רבע' דממונא אפומה דחד סהדא פירש"י דכשאמר האי זה כתב ידי נפק פלג' דממונא אפומיה וזה שהעי' עליו לא מעלה ולא מרי' דא"צ לו וכי הדר מצרף עם הא' מן השוק להעיד על חתימת המת הדר נפק ריבע' דממונא אפומיה אשתכח דכולה ממונא נכי ריבעי' נפק אפומיה ואנן בעינן חציח דבר ע"פ של זה וחצי דבר ע"פ של זה עכ"ל הרי דבאופן זה דהוא עדות א' הוא דבעינן ה"ד מפיו של זה וח"ד מפיו של זה אבל כאן שפיר מקרי לענין הקידושין חצי דבר מפי כל א' וא' דמה שהעיד העד המסייע דנתן לה הכסף הוא עדות אחרת כמ"ש ודבר זה הוא דמיא להא דאמרי' שם ואי ליכא תרי אלא חד לכתוב חתימת ידיה אחספ' ושדי לי בבי דינא כולי ואזיל איהו ומסהי' אאידך אע"ג דזה הוי ג"כ נכי ריבע' אפומה דידה מ"מ כיון דהוי כמו עדות אחרת מקרי חצי דבר מפיו של כל א' כ"ש כאן דאין העדות של הנתינה נוגע כלל בעדות הקידושין דלא מחשב לעדות א' עכד"ה):
או שטר שיש בו ש"פ קשה כיון שפסק ה"ז ספק מקודשת וא"כ אפי' פחות מש"פ הוי ספק קידושין כדלעיל שמא ש"פ במקום אחר ונר' דלק"מ דדוקא לענין אם הוי קידושין אמרי' לחומרא שמא ש"פ במקום אחר מכח חומרא א"א משא"כ כאן שהחשש מחמת נגיעה של השליח שרוצה לעכב לעצמו קידושין בזה לא חשדינן ליה כל שאינו ש"פ כאן:
(ג) שקבלתו: ב"ח וח"מ פסקו לחומרא אפילו היא מודה אינו אלא קדושי ספק ע"ש. ועיין בחידושי מהרי"ט. ואם פטר העדים תחלה מן השבועה נאמנים אפי' האשה מכחישתן והוי קדושין ודאי ד"ת בשם הר"ן וכ"כ הח"מ. וב"ש כתב הואיל ובש"ע חושן משפט סי' קכ"א הביא רק בשם יש מי שאומר דמהני מש"ה לא הוי כאן קידושין ודאי. ואם הוא הלך עם השלוחים מתבאר ג"כ שם בח"מ ושם פסק בהג"ה דאין נאמנים להוציא ממון א"כ הוי כאן קדושי ספק.
(ד) פיקדון: דוקא כשהכסף הוא בעין או אפי' שאינו בעין והיא מודה שעשתה פשיעה ורוצה לשלם. אבל אם הכסף ליתא בעין ואומר' לפקדון נתנו לי ונאנסו אינם נאמני' דהוו נוגעין בעדותן כנה"ג ע"ש.
(ה) מקודשת: ואם א' הלך עם השליח והעיד עליו שמסר הקדושין משמע מדברי מהרי"ק שהביא הב"י דמהני ולא קשיא עליו התימא שהקשה עליו הב"י שכתב הכנה"ג דף ס"ד ע"א ע"ש. וח"מ כ' דלא מהני ע"ש וב"ש כתב אפילו שני השלוחים וע"א מסייע להם לא מהני ע"ש.