שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רס
שאלה רס:
עוד שאלת אשה שנפלה לפני יבם אשר בהיות האח קיים היו בו ממיני השחין כגון נתק הראש אם נתרפא קודם מיתת אחיו אינה יכולה לטעון היה מאוס לה וחולצת מה שיש לשאול ולומר אם אחר מיתת אחיו שנפלה לפניו ולא נתיבמה עדין נתרפא תוכל לומר בעת זיקת היבום אם היא רוצה אינה מתיבמת וכופין אותו לחלוץ והרי היא כנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה ומת בעלה כופין אותו לחלוץ.
ואם מתחל' נתכונה לכך מבקשין ממנו והכא כנודרת הנאה בחיי בעלה היא ולא נתכונה לכך ובשעת זיקתה אינו ראוי לה כי הוא מהדברי' שכופין אותו להוציא אם אינה רוצה.
או דילמא לא משגחי' אלא לשעת יבום והרי הוא ראוי ומצות יבום קודמת.
עוד במום משונה הקשה מכל השנויים במשנתנו הוא חולי הנופל יארע ממנו לרואהו טירוף הדעת וסכנת הנפש אשר יש מתרפאין ממנו ויש שיעמוד ימים רבים ונתפרסם הדבר ליבם בעוד אחיו קיים פעם או פעמים ואחר שנפלה יבמתו לפניו לא נראה לו יותר היא אומרת אינה רוצה להתיבם מחמת נגע נראה לו וחולצת.
והוא אומר לא כי אלא נרפא מקודם שנפלה לפניו והרי הוא ככל אדם.
מי אמרי' האי דידעינן בחליו הויא חזקה ולא מפקינן ליה מידי חזקתו.
או דילמא בהאי שעתא דאתי ליבומי לא חזינן ליה מידי ועליה להביא ראיה עד כאן לשונו:
תשובה: מה שאמרו בפ' ב"ש (קי"א ע"ב) דנודרת מיבמה כופין ומבקשי' אינו אלא כשהנדר הוא קיים. אבל מצאה פתח לנדרה מתיבמת ואם תאמר אמאי לא אמרינן בה כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה. כדאמרי' בפ"ק דיבמות. ובפ' ד' אחין (כ"ז ע"ב) ובפ' החולץ ובפ' (יש מותרות) [ב"ש] (קי"א ע"ב) כבר הקשו בתוספת (שם ב' ע"א ד"ה ואחות) אמאי נדה אינה פוטרת צרתה מהאי טעמא. והרבה תירוצין אמרו בה והעול' מדבריהם הוא שאינה דומה לאחות אשה דאסורה משום קורבה דעריות ומכאן אתה למד דהדברים ק"ו לנודרת הנאה מיבמה שאם נדה בשעת נפילה היא בת יבום לכשתטהר הדברים ק"ו בנודרת הנאה לכשיותר הנדר שאם לא הי' לה היתר כלל אפי' לאחר שהותר הנדר לא היתה בת חליצה שכל העולה ליבום עולה לחליצ' וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה כדאי' בפ' החולץ (מ"ד ע"א) ואיסור מצוה ואיסור קדושה דחולצות ולא מתיבמות הוי טעמ' דמדאו' בנות יבום נינהו אלא דרבנן גזור עליהו. ומעתה נתבררה שאלתך שאם היבם היה בעל מום בשעת נפילה ונתרפא שהוא מיבם. ולענין נכפה בחיי אחיו וטוען נתרפא והיא אומרת לא נתרפא מי נאמן. נראה דעליו להביא ראי' דומה להיו בה מומין ועודה בבית אביה צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה ונסתחפה שדהו (כתובות ע"ה ע"א) וכן נמי הכא כיון שהדבר ברור שהיה בו זה החולי. לאו כל כמיניה לומר נתרפאתי בלא ראיה. וכיון דאמר בפ' המדיר (ע"ז ע"א) דנכפה הוי כמומין שבסתר. אי אפשר לו להביא ראי' והרי הוא בחזקת בעל מום ואין חוסמין אותה להתיבם לו כדאי' בפרק קמא דיבמות (ד' ע"א) ובפ' אלו הן הלוקין (כ"ג ע"א):