שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רסא
שאלה רסא:
עוד שאלת הקהל הסכימו שכל מי שהוא בחור לא יקרא בתורה עד שישא אשה אם מפני כבוד התורה כדי שתתכבד בגדולים או מפני חשש איסור שאי אפשר לו בלא הרהור כיון שאין פת בסלו.
וקצת מהקהל מקטרגים ואומרי' שאסור לעכב את הרבי' מלעשו' מצוה.
ולפי דעתו אלו היה יחיד מעכב היה בר נדוי אבל צבור רשאין להסיע על קיצותן כדין ושלא כדין אחר אשר כונתם רצויה לעשות סייג לבל יפרצו לקרות בתורה ושרץ בידם זהו תורף לשונך:
תשובה: אם הקהל הסכימו כן והטילו חרם בהסכמתם חל החרם ואין זה נשבע לבטל את המצוה שהקריאה בצבור מתקנת סופרי' היא ושבועה חלה על מצות דרבנן. כדמוכח בפ"ג דשבועות (כ"ג ע"ב) ובפרק בתרא דיומא (ע"ג ע"ב). ומה שטענת בזה מפני שאין לו פת בסלו אינה טענה לאסרו בלא הטלת חרם שהרי בטלוה לטבילות' ובעלי קריין מותרים לקרות בתורה שנאמר הלא כה דברי כאש כדאי' בפרק מי שמתו (כ"ב ע"א) ואפי' בעלי עבירה אינן אסורין לקרות בתורה וכ"ש ילדים שאי אפשר להם בלא הרהור ומותרין להניח תפילין ולקרות ק"ש. והכי מוכח בפ' הישן (כ"ו ע"ב) דלא אסר רבי יוסי להניח תפילין אלא לילדים ונשותיהם עמהם שמא יבואו לידי הרגל עבירה וישמשו ותפילין בראשם ובזרועותיהן אבל בלא"ה שרי אבל אם הצבור הסיעו על קיצותן בזה רשאין הן בכך (ב"ב ח' ע"ב):