שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קצג
ענין קצג:
ולענין מזונותיה תנאי כתובה הוא כדתנן בפ' נערה שנתפתתה (נ"ב ע"ב) לא כתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי חייב שהוא תנאי ב"ד כך היו אנשי גליל כותבין.
ואנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשים ליתן לה כתובה ופסק הרי"ף ז"ל כאנשי גליל וכן הרמב"ם ז"ל וכן הסכים עמהם הרמב"ן ז"ל.
וגם כל האחרונים ז"ל כן כתבו.
ואע"פ שבמקום הזה נתחדשו תקנות בענין המזונות לאחר נישואיה.
כבר הזכירו תקנותיהם שהנשואות קודם לכן דינן קיים כאשר היה בעת הנשואין.
וכיון שיש לה מזונות היא ניזונית כפי כבודה וכבוד בעלה כאשר היה קיים דקיי"ל עולה עמו ואינה יורדת אפי' לאחר מיתה כדאי' בפ' נערה שנתפתתה (מ"ח ע"א) וכדאמר בפ' אע"פ (ס"ה ע"א) חומה דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה.
פסוק לי חמרא.
אמר לה ידענא ביה בנחמני דלא הוה משקי לך חמרא.
אמרה ליה בחיי דמר בשופראי כי האי הוה משקי לי ותו אמרינן התם (שם) דביתהו דרב יוסף בריה דרבא אתאי לקמיה דרב נחמיה בריה דרב יוסף אמרה לו פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא פסק לה אמר ידענא בהו בבני מחוזא דשתו חמרא.
ואמרי' תו התם (שם) דביתהו דרב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל אתאי לקמיה דרב אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא פסק לה פסוק לי שיראי אמר לה שיראי למה לך.
אמרה לו לחברך ולחברורך.
וגרסי' בפ' הנושא (ק"ג ע"א) משתמשת במדור שנשתמשה בו בחיי בעלה בכרים וכסתות שנשתמשה בחיי בעלה בעבדים ושפחו' שנשתמשה בהן בחיי בעלה ובירושלמי (שם ה"ג) גרסינן משתמש' במדור ובכלים בין כלי כסף בין כלי זהב שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים וניזונת כמו שהיתה ניזונת ובעלה נתון במדינת הים.
וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפ' י"ח מהלכו' אישו'.
זהו זכותה במזונז' וידוע הוא שאפילו תרבה בהוצאה כל מה שאפשר לה מעולם לא תוציא מה שהיתה מוציאה ובעל' נתון במדינת הים ויותר ממה שתוציא היינו פוסקין לה מן הדין על כן לא פסקתי לה מזונו' כמו שכתבתי ונשארו הנכסים בידה כמו שהיו אלו ביד אפטרופוס אחר אע"פ שהדין נותן לה שתפסה במזונותיה כמו שכתבתי ואף ע"פ שההלכה לא אמרה אלא אלמנה שתפסה מטלטלין ואמרינן בפ' מי שמת (ק"נ ע"א) אמר מטלטלי לפלוני מאני תשמישתיה איקרי מטלטלי לבר מחיטי ושערי עד דאמר כל מטלטלי שאני התם דמחמת דקדוקי הלשון אנו באין בזה וכן כתבו הראשונים בפ"ק דבבא קמא דלא מיבעיא לן אנא אלא גבי לישנא.
אבל בענין מזונות לא מחמת דקדוקי הלשון אנו באין בזה.
אלא שאדם אינו רוצה שתתבזה אשתו בב"ד לבא לתבוע מזונות.
אי נמי משום שעבוד הוא שהכל משועבד למזונותיה.
אי נמי לפי שהיורשים יכולין להפסיד' מזונותיה אם מכרו אותם וכן כתבו המפרשים ז"ל ומהני טעמי# אם תפסה אין מוציאין מידה.
ולפי זה מה לי מאני תשמישיתיה מה לי שאר מטלטלין והלא שם אמרו דחטי ושערי לא מקרו מטלטלי ובודאי שאם תפסתן שאין מוציאין אותן מידה שהרי הן עיקר מזונותיה.
ועוד הרי מעות בודאי אינן בכלל מטלטלי מקל וחומר דחטי ושערי ואם תפסה למזונו' הויא תפיסה מעובדא דכלתיה דרבי שבתאי שתפסה דסקיא מלאה מעות ובירושלמי (כתובות פי"א ה"ב) אמרו אפילו תפסה אלף זוז במזונו' אין מוצין אותם מידה.
ובפ' אלמנה ניזונת (ק' ע"ב) נמי מוכח שהכל בכלל מטלטלין דאמרי' מטלטלין של יתומים שמין אותם וכו' ומוכח התם דאפילו שכרא וחמרא.
ולא עוד אלא אפילו קרקעו' שאין בהן דין תפיסה יכולה היא לומר ליורשין שלא ימכרום ומעכבת על ידן אף ע"פ שאם מכרום אינה מוציאה מיד הלקוחו' שאין האשה והבנו' ניזונו' אלא מנכסים בני חורין כדאי' בפ' הנזקין (מ"ח ע"ב) כ' הרב בעל העיטור ז"ל משם תשובת הגאונים ז"ל שיכולה לעכב על היורשין שלא ימכרו קרקע.
וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ח מהלכו' אישות.
ומעתה ק"ו הדברים לשאר מטלטלין שתפיסתן הויא תפיסה מהטעם שכתבתי כדי שלא יפסידוה היורשין מזונותיה וכדי שלא תצטרך לבא ולהתבזו' בב"ד וכל מה שאפשר לעשו' בזה הוא לומר לה חוי מה שבידך כתלמידי ר' יונה דירושלמי וכן עשינו: