שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קצב
ענין קצב:
אמנם מצד מה שהיו הנכסים בידה יש לומר שאפילו לא רצתה היא להתמנות אפטרופא על בניה והיו ב"ד צריכין למנות לה אפטרופוס לא היו יכולין למנותו להוציא מידה מה שתפסה היא ולמסרו ביד אותו אפטרופוס שרוצין למנות וזה מפני חיוב מזונות שיש לאלמנה על הנכסים כדאמר בפ' אלמנה ניזונת (צ"ו ע"א) אמר ר' אלעזר אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה ותניא נמי הכי וכן כי אתא רב דימי אמר מעשה בכלתו של רבי שבתאי שתפסה דסקיא מלאה מעות ולא הי' כח בחכמים להוציא מידה.
ותפיסה זו לאחר מיתה היא כמו שכ' שם הרי"ף ז"ל ואע"פ שיש חולקין לא נפקא לן מידי לענין דינא כיון דתקון רבנן בתראי שתהא נזונת מן המטלטלין ובירושלמי (כתובות פי"א ה"ב) איכא פלוגתא דהתם אמרינן מהו למימר ליה חוי מה שבידך.
תלמידי רבי יונה אמרי אמרינן לה חוי מה שבידך אמר לון ר' יוסי בר' בון שיש לה לישבע בסוף אפילו חוי מה שבידך אין אומרין לה.
ורבינו שמשון ז"ל כ' שאפילו תפסה יותר מכדי כתובתה אינה צריכה לישבע.
וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל שהוא כ' בפ' י"ח מה' אישות אלמנה שתפסה מטלטלין כדי שתזון מהם בין שתפסה מחיים בין שתפסה לאחר מיתה אפי' תפסה ככר זהב אין מוציאין מידה אלא כותבין עליה מה שתפסה ופוסקין לה מזונות ומחשבין עמה והיא נזונית ממה שבידה עד שתמות או עד שלא יהיו לה מזונות ע"כ.
וכ' הרא"ש ז"ל מתוך דברי הרמב"ם ז"ל יראה שפוסק כתלמידי רבינו יונה שאומרים לה חוי מה שבידך וכן מסתבר עכ"ל כמו שכתוב בספר אבן העזר (סי' צ"ג) וכן כתוב שם בשם רבינו מאיר מרוטנבורק ז"ל אפילו תפסה יותר מכתובתה אין מוציאין מידה ואין משביעין אותה אבל אם אח"כ שואלת מזונות יותר לא יהבינן לה עד שתשבע וכו' זהו מה שכתבו המפרשים ז"ל בזה.
והרי כתבנו כל הנכסים כתלמידי ר' יונה דאמרי אמרינן לה חוי מה שבידך והשבענוה אע"פ שלא היה הדין מחייב.
ומה שלא פסקנו לה מזונות הוא לפי שהנה יש לה על הנכסים חיוב כתובה וחיוב נכסי מלוג יותר מחלק כל אחד מהיורשים שהיו שנים באותו פרק וידוע הוא שהקטנים מזונותיהם יותר גדולים ממזונות הגדולים כמו שפירש רשב"ם ז"ל בפ' יש נוחלין (קל"ט ע"א) ואע"פ שפרנסת הגדולים יותר גדולה מפרנסת הקטנים כמו שפי' הוא ז"ל שם.
מ"מ הוצאת המזונות היא יותר גדולה מהוצאת הפרנסה.
הילכך אם אשה זו היתה רוצה להרויח במעותיה בלבד וליזון מהם היתה יכולה לאכול ולשבוע ולהותיר.
ועכשיו שהיא רוצה שיהיו ניזונין ומתפרנסין היא ובניה מתפיסת הבית כמו שעושין היורשין.
שבח יתומים הוא זה על כן לא פסקתי לה מזונות.
אלא שיהיו ניזונין היא ובניה ומתפרנסין כאחת מתפיסת הבית: