שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קצד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין קצד: ולענין מה שפרע' הפקדונו' שהיו ביד בעלה או חובותיו הוא על פי הדין. א"כ אף ע"פ שלא הי' בזה שטרות כיון שהוא נודע ומפורסם ע"פ כתביו ופנקסו. וראיות אחרות הרי הוא כשטר חתום כדמוכח בירושלמי פ"ק דגיטין שהפתקאו' שהשותפין מוציאין זה על זה הואיל וכתוב בכתב ידו אע"פ שאין בו חתימה כלל גובין בהן מבני חורין ואינן נאמנין לומר לא היו דברים מעולם ובן כ' בעל התרומות בשער י"ג מספרו. וגם מהיתומים גובין בהן והרי הוא כמודה בשעת מיתה דנזקקין לנכסיהן ומעמידין אפטרופוס כדאי' בערכין פ' שום היתומים (כ"ב ע"א) משום דיתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו וכדי שלא תנעול דלת בפני משא ומתן שאם היינו צריכין לכל זה שטרו' מקויימין לא היו בני אדם נושאין ונותנין והיה מתבטל מקח וממכר מביניהן והכי נהגי תגרי שעל פנקסיהם ואגרותיהם הכתובים בכת' הם באים לחשב עם שותפיהן ויורשיהן לאחר מיתתן ובכל כי האי גוונא מנהגא מילתא היא והכין שדרו ממתיבתא כמו שכתב הרי"ף ז"ל בפרק הגוזל עצים. וכן כתבו שהוא כת' ז"ל בפרק הגוזל עצים. וכן כתבו שהוא כ' ז"ל בתשוב' דכל היכא דליכא ספקא נזקקין לנכסי יתומים כמו שכת' בעל העטור באפטרופוס. וכיון שנמצא בפנקסו ובאגרותיו או נודע בפרסום על פי עדים או בראיות אחרות משלמין ופורעין הכל והאפטרופא נותנת מה שנתברר שהוא חייב לכל אדם וב"ד מחייבין אותה אם היא נמנעת מזה: