שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קכז
ברשך לה"ר שמואל בר' דור חלאיו יצ"ו
שאלה קכז: שאלת ס"ת שהוא מתוקן מפ' פתוחה לסתומה או מסתומ' לפתוחה מהו והוזקקת לשאלה זו מפני מעשה שבא לידך ביו' שבת פ' בהעלותך שקראת לאהרן הסופר לקרא בתור' וראה שפרש' ויהי העם כמתאוננים היתה סתומה ועשאה הסופר פתוחה אחר שגרד ותקן כי באותה שטה הי' כתוב בה ישראל בראש השטה ונו"ן הפוכה ומקום פנוי כשיעור ג' תיבו' ובסוף השט' שכח וכ' ויהי העם כמתאוננים רע באזני ואלו החמש תיבו' גרדם הסופר בעצמו והניח מקומן פנוי עד סוף השטה והתחיל בראש השט' ויהי העם כמתאוננים כדין פרש' פתוח' על מקום השלם והבריא שאין בו גרד ולא מחק ולא שום טשטוש בעולם ואהרן הנז' אמר שזה הספר הוא פסול למ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' ס"ת שאם טעה בריוח הפרשיו' וכ' פתוח' סתומ' או סתומ' פתוחה הרי זה פסול ואין לו תקנה אלא לסלק כל הדף שטעה בה. ואתה חלקת עליו בזה ובאת עליו בהרבה טענו'. האחת דרוב מצויין אצל מצות מומחין הם כדאמרינן בענין שחיטה (חולין ג' ע"ב) ובודאי הסופר הזה אלמלא ידע שדברי הרמב"ם ז"ל הם נדחים מפני דברי גאוני' או רבנים אחרי' לא הי' עושה כן וכתיבתו שהיא מאד מאושרת היא מעיד' על הסופר ההוא דספרא דוקנא הוה וכיון שבודאי התקון הזה הסופר עצמו תקנו יש לסמוך עליו אע"פ שנמצא לרמב"ם ז"ל שאין תקנה בדבר. עוד נעזר' בהכשר הספר ההוא בטענה אחרת כי נמצאו אצליכם ספרים כתובים מיד הסופר אנו"ידל הסופר שהי' ש"צ במיורקה והוא נודע שהוא סופר מהיר ובקי בהל' מפי גדולי' ומצאתם שכתב אחד בזקנותו תקון בשני' ושלש' מקומו' מסתומה לפתוח' וכן מפתוח' לסתומ' וכן בספרים ישנים שכתיבתם יפה ומיושבת ובאו ממיורקה זה לו שבעים שנה ומאותה כתיבה ראית במיורקה ספרי' לבני משפחו' קדומו' שהיו במיור"קה ומצאתם באלו הספרי' תקון בעניני הפרשיו' ולהתפשט הדבר הזה בספרים שכתבו' סופרי' מובהקי' נראה שהדבר הוא אצל בני העולם היתר גמור ולית דחש לה להא דהרמב"ם ז"ל. עוד נעזרת בטענ' אחרת ואמרת מכיון דקי"ל שאם טעה בכתיב' השם גורד ומוחק ותולה ולא חששנו בזה לקדוש' השם הנכבד היאך נחמיר בשינוי הפרשיו' להצריך גניזה ושלא יועיל תקון. עוד נעזרת בזה מפי' ההלכ' שמשם הוצי' הרב ז"ל זה הפיסול שכן מצאת אות' בהל' הריא"ף ז"ל ת"ר (שבת ק"ג ע"ב) וכתבת' שחהא כתיב' תמה שלא יכתוב עיי"נין אלפי"ן ואלפ"ין עיי"נין פרשה פתוחה לא יעשנה סתומ' סתומ' לא יעשנה פתוחה או שכ' כשירה או שכ' השירה כיוצא בה או שכ' שלא בדיו או שכ' את האזכרו' בזהב הרי אלו יגנזו ובודאי דהרי אלו יגנוז לא מהד' אכולה ברייתא ואפי' ארישא שאם לא תאמר כן לא תמצא ס"ת כשר בעולם שהרי בכלם יש תקון בשינוי האותיו' ומעשים בכל יום ולא מחי' בידייהו. זכינו מעתה לדין שנראה דלא מהדר אלא אסיפ' בהא דתני' או שכתב' כשירה או שכ' השירה כיוצא בה אבל אמצעית' דהיינו פ' פתוחה לא יעשנה סתומ' לא הדר דאי הדר עלה הכי הו"ל למיתני פרשה פתוח' לא יעשנה סתומ' וגו' ולא יכתבנ' כשירה וגו' ואם עשה כן הרי אלו יגנזו. עוד נעזרת בהכשר הספר ההוא בטענ' אחרת כי אפי' לדעתו של הרמב"ם ז"ל אינו נפסל אלא אם לא נזכר הסופר עד שהשלים הדף או חציו והוצרך לגרוד שטה אחת או שתים כדי שיוכל לצמצם בתוך שטה אחת כשיעור שטה וחציו או שני שטין והי' מוכרח להתחיל ויהי העם כמתאוננים שהיא ראש השטה על מקום הגרד אז הי' עובר על דעת הרמב"ם ז"ל אבל זאת איננה כן כי הגרד אינו כי אם באויר שבין פרש' לפרש' ובמקום הפנוי בלא כתיבה ע"כ תורף שאלתך בקצרה אע"פ שהארכת: תשובה דבר זה כבר נשאל אל הראשוני' ז"ל לפי שהדבר מתפשט להיתר וכשעומדים בני אדם על לשון הרמב"ם ז"ל עומדי' מרעידים על הדבר ושואלי' מזה לגדוליה' ואני הקטון באלפי התלמידי' ומשפחתי הצעיר' ממשפחות סופרים נשאלתי מזה ג"כ זה לי ימים מב"גאיה ואין לספק בדעתו של הרב ז"ל שלא יהא סובר שאין תקנ' בשינוי הפרשיות כלל כי כן כ' בפ"ח מהל' ס"ת בפי' ומה שנתקשית בלשונותיו שבפ"ז מאות' הלכו' כתב אם כ' המלא חסר והחסר מלא או שכתב פ' פתוחה סתומה או סתומה פתוח' ה"ז פסול ואין בו קדושת ס"ת כלל. ובפרק עשירי כתב נמצא' למד שעשרי' דברי' הם שכל אחד מהם פוסל ס"ת א' נכתב על עור בהמה טמאה. ב' שחסר אפי' אות אחת. ג' שהוסיף אפי' אות אחת. ד' שנגעה אות באות. ה' שנפסדה צור' האותי' שלא תקרא כל עיקר. ו' שהרחיק או הקריב בין אות לאות. ז' ששינה צורת הפרשיות וגו' עכ"ל. ונראה מאלו השתי לשונו' דמלא וחסר ושינוי הפרשיות דחד דינא אית להו כיון שכללם כאחד וכיון שכתב שבמלא וחסר יכול לתקן נראה דה"ה בשינוי הפרשיות וא"כ קשיא דידיה אדידיה שאם תאמר שהרב ז"ל סמך על מה שכת' במקום אחר והאי כדאי' והאי כדאית' ובמלא וחסר מהני תיקון אבל בשינוי הפרשיות לא מהני תיקון כמו שפי' בפ"ח עדיין קשה בלשונו שנראה ממנו דבמלא וחסר מהני תיקון אבל בנגיעו' אות באות או שנפסד' צורת האו' או שהקריב או שהרחיק בין אות לאו' לא מהני תיקון וזה דבר פלא שהיאך אפשר שימצא ס"ת כולו שלם שלא יצטרך לתקן שום תיקון בכיוצא בזה כ"ז נתקשה לך. ואין בזה מה שיקשה לך כלל שמה שכתב בפ"ז ופ"י שכלל כל הפסולים כאחד מלא וחסר ושינוי פרשיו' לא להשוותם לענין תיקון כללם אלא להשוותם לענין פסולם דודאי קודם תקון פסולם הוא שוה ובאותם פרקים לא ירד הרב ז"ל ללמדנו אם יש בהם תקון אם לאו ובפ"ח שם פירש מה שכשר ע"י תקון ומה שאין לו תקנה. והלא אתה רואה שבפ"י בכלל העשרי' פסולים כותב שאם נכתב על עור בהמה טמאה ועל עור שאינו מעובד וכיוצא בהם שהם פסולי' שאינ' חוזרים להכשרם אף אתה אל תתמה אם כלל עמהם שינוי הפרשיו'. ומה שהבנת מלשונו שבנגיע' אות או הפסד צורת אות או ריחק או קירב בין אות לאו' אין לו תקנה שהרי לא הזכיר תקנה אלא במלא וחסר אין זה מוכרח מלשונו דודאי בכלהו מהני תיקון מק"ו שאם במלא חסר מהני תיקון כ"ש בתיקון אות בהפרדת הנגיעה או בתיקון הפסד הצורה או לרחק הקרוב או לקרב הרחוק ולרבותא אשמעינן שאפי' אם האו' היא חסר' לגמרי יכול להוסיפ' לעשו' מתסר מלא כ"ש לתקנה לעשו' מכ"ף בי"ת שאינו מוסיף אלא קוץ קטן שהוא כשר. ואם כשהוא מלא יכול לגרוד כל האו' ולהחזירו חסר כ"ש אם נגעה אות באו' שאינו צריך לגרוד אלא אותו דבוק שהוא כשר וכן קירוב הריחוק בודאי כשר הוא ורמז אליו הרב ז"ל שהרי כתב שאם עשה החסר מלא יכול לתקנו. והיאך יתקננו אלא שיגרוד האו' היתרה וכיון שגרדה על כרחו צריך לקרב האותיו' שאם לא יקרב אותם תראה תיבה כשתי תיבו' וכבר כת' הרב ז"ל שהוא פוסל ס"ת וה"ה שלרחק הקרו' שהוא מותר שהרי היתר הגריד' במלא ולכתו' על הגרד לקר' שתהא אות אח' וא"כ אם יצטרך לרחק הקרו' יגרוד אות אח' או ב' ויכתבם על הגרד קטנו' כדי שישאר ריוח בין תיבה לתיבה וא"כ נמצאו דברי הרב ז"ל מתוקנים ולשון הגמ' תפס לו הרב ז"ל דאדכרו תקון במלא וחסר דאמרינן בפ' הקומץ רבה (כ"ט ע"ב) תניא ס"ת שיש בו ג' טעיות בכל דף ודף יתקן ד' יגנז וכו' וה"מ בחסרו' אבל ביתרו' לית לן בה. וכיון שהזכירו בגמ' תיקון בחסרו' ויתרו' הזכירו הרב ז"ל אבל ה"ה שבשאר הדברים שאפשר לתקן מותר לתקן שהרי הכל הוא בכלל ס"ת שיש בו שלשה טעיות יתקן. וכבר כתב' הרב ז"ל בפ"ז ובמקום שהזכיר בפ"י הרב ז"ל שאין לו תקנה כגון שינוי פרשיו' הוא שאין לו תקנה אבל בשאר הדברי' שאפשר לתקן לא פסל הרב ז"ל תקון ובשינוי הפרשיו' ודאי אין ספק בדמתו ז"ל שהוא פוסל מלתקן כמו שכתבתי. וסמך בזה על פשטא דבריית' דאי' בפ' הבונה (ק"ג ע"ב) שהבאת בשאלתך דקתני הת' פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה וכו' וקא מסיק לברייתא הרי אלו יגנזו. ונראה שדעת הרב דמדלא קתני יתקן וקתני יגנזו דלי' ליה תקנה כלל שלא כדברי הרשב"א ז"ל שהוא מפרש יגנוז עד שיתקן ותסתיע סבר' הרמב"ם ז"ל מדאמרי' בפ' הקומץ רבה ס"ת שיש בו ג' טעיו' בכל דף ודף יתקן ד' יגנז מדקתני הכא תקון והכ' גניז' משמע דבכ"מ דקתני יגנז אי אפשר בתיקון ובפ' השולח (מ"ה ע"ב) נמי גרסינן ס"ת שכתבו מין ישרף עכו"ם יגנז. והתם לית ליה תקנתא כלל וגבי עיר הנדחת אמרינן בפ' חלק (קי"א ע"ב) כתבי הקדש יגנזו ולעולם הם נגנזים וכן בערכין (ו' ע"א) אמרינן שם הכתו' בידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגנוז ויגנוז ולעולם הוא נגנז ובפ' כל כתבי (קט"ז ע"א) קודר אזכרו' שלהם וגונזן ולעולם הם נגנזין ובפ' כל הצלמים (נ"ב ע"א) מה מזבח טעון גניזה אף ע"ז של ישראל טעונה גניזה ובודאי דלעולם הם נגנזין ואחריני איכא התם ובפ"ק דיומא (י"ב ע"ב) והניחם שם שטעונין גניזה וגניזה דלעולם משמע כדמוכח התם וכן במגילה (כ"ו ע"ב) אמרינן תשמישי קדושה נגנזין וגם הם נגנזין לעולם ושמעינן מכל הני דכל היכא דתני גניזה לית ליה תקנתא כלל. ומגופא דהאי ברייתא נמי איכא לאוכוחי הכי דקתני או שכת' האזכרו' בזהב הרי אלו יגנזו ובודאי דלא מהני בהו תקון שאם תאמר יעביר עליהם דיו הא אי אפשר מתרי טעמי חדא דהוי מוחק את הכתב התחתון ואסור למחוק את השם והכי אמרינן בפרק המביא תניין (י"ט ע"א) המעביר דיו ע"ג סיקרא רבי יוחנן ור"ל דאמרי' תרווייהו חייב שתים אחת משום מוחק ואחת משום כותב וכ"ש למאי דאסיקנ' התם בפ' המביא תניין (שם) דדוק' לענין שבת אמרי' דכ' עליון הוי כתב אבל לענין חתימת עדים לא סמכינן למימר דכת' עליון הוי כתב דמפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה וכ"ש לענין מחיקת השם דכת' תחתון הוי כתב ועליון לית לן דהוי כתב והוי מוחק את השם זהו טעם אחד שא"א להעביר עליהם דיו. ועוד שאפילו היה אפשר למימר דליכא למיחש למחיקת השם אפ"ה א"א בהעברת דיו משום דהוי מנומר ופסול מדאמרי' בפ' הנזיקין (נ"ד ע"ב) כל ס"ת שאין אזכרו' שבו כתובו' לשמן אינו שוה כלום. ואקשי' וליעבר עליה קולמום וליקדשיה כמאן דלא כר"י וגו' ע"כ ל"ק ר' יהודה התם אלא בחדא אזכרה אבל בכוליה ס"ת לא מאי טעמ' מיחזי כמנומר ופסול וכאן נמי בבריית' זו' שבפ' הבונה בכותב אזכרו' של כל הספר בזהב עסקי' דהכי משמ' לישנא מדלא קתני שכ' אזכרה בזהב וקתני שכת' האזכרו' וכיון דכוליה ספר הכי איתיה מיחזי כמנומר אי מעביר עליה דיו וטפי מחזי כמנומר דיו על גבי זהב מדיו ע"ג דיו וא"כ מאלו הטעמים א"א להעביר דיו. ואם נפשך לומר דבהעברת דיו ליכא למפסליה מטע' מחיק' השם ותסתיע בזה מדאקשי' בפ' הניזקין וליעבר עליה קולמוס ואצטריכי לאוקומיה משום מנומר אלמא דדוקא מהאי טעמא אבל מטעמא דמחיקה ליכא למיפסלי' הא ליתא דשאני התם שהאזכרו' לא נכתבו לשמן וכיון שלא נכתבו לשמן לא קדשי כלל וכיון דלא קדשי שרי במחיקה ומכאן אפשר ללמוד דין זה שאין זה מוכרח מכאן משום דהתם אמרי' דדיו ע"ג דיו פטור אלא שהדין נראה שהוא דין אמת ויש לי בזה ראיה ממקומו' אחרים וכ"כ בספר עמודי גולה. וא"ת ימחוק הזהב ויכתוב עליו בדיו ובהכי לא מיחזי כמנומר שהרי הכתיבה על הגרד לא משוי ליה מנומר מדאמרי בפרק הקומץ רבה (כ"ט ע"ב) דארבע טעיות בכל דף יתקן ביתרו' ובודאי צריך לגרוד ולכתוב על הגרד שלא תראה תיבה כשתי תיבו' וכתבו הרמב"ם ז"ל בכלל הפסולים והכי איתא במסכ' סופרים ושמעי' מהא דאע"ג דדיו על גבי דיו משוי ליה מנומר דיו על גבי גרד לא משוי ליה מנומר דדרך כתיבה הוא. וא"כ ימחוק האזכרו' הכתובו' בזהב ויכתבם בדיו ע"ג הגרד ואע"פ שאסור למחוק את השם דוק' כשנכתב בדיו אבל בזהב אינו כתב שהרי הספר הוא נפסל בכך כמו שהוא נפסל אם נכתבו שלא לשמן וכי היכי דהתם לא מיתסר וכדכתיבנא בסמוך הכי נמי הכא. הא ליתא דנכתבו שלא לשמן לית בהו קדושה כלל אבל אם נכתבו בזהב כיון שנכתבו לשמן קדשי ואע"ג דס"ת נפסל בכך היינו משום דלענין כתי' ס"ת גמרי הלכה דבעי' דיו אבל דלא ליהר כת' לענין מחיק' השם ליכא מאן דאמרי וציץ יוכיח שהוא טס של זהב וכתיב ביה כתב בפ' פקודי דכתי' וכתבו עליו מכתב פיתוחי חותם קדש לה' וטרח תלמודא לאסוקי אי הוי חק תוכות או חק יריכו' כדאיתא בפ' המביא תניין (כ' ע"א) ומשמע דדיניה לכל מילי דכתיבה בדיו לבד מהכשר ס"ת וא"כ הא דקתני בכתב האזכרו' בזהב הרי אלו יגנזו משום דלית ליה תקונא קתני הכי וה"ה לשינוי הפרשיו' דמיתנייא בהדה וכן נמי הא דקתני (הבונה שם) או שכתב שלא בדיו לית לי' תקנתא כלל שהי' צריך לגרוד כל הספר ואין זה תקון אלא ספר אחר. ועוד מפני האזכרו' א"א לגרוד ועל כרחין גניזה בעי'. ומה שרצית להוכיח מלשון הברייתא דהרי אלו יגנזו מהדר אסיפא אבל אאמצעיתא לא מהדר דהיינו שינוי הפרשיו' כי היכי דלא מהדר ארישא כמו שהארכת בשאלתך. אני אומר דליכא לפרושי הכי דודאי האי ברייתא רישא בשנוי האותיו' מתניא לחודה וזה מוכרח משני פנים חדא דהא תנא קא פתח וכתבתם שתהא כתיבה תמה ובכלל כתיבה תמה ליתא אלא הפסל צורת האותיו' אבל הפסל צור' הפרשיו' והשירו' או שכתב שלא בדיו ובזהב אין בזה משום כתיבה תמה א"כ לא שייכ' כלל סיפא בהדי רישא וא"כ כי קתני יגנזו לא מהדר ארישא ומהדר אכולה סיפא דליכא למימר דכי היכי דלא מהדר ארישא הכי נמי לא מהדר ארישא דסיפא דשנוי פרשיו' דהא לא שייכי שינוי פרשיו' ורישא דברייתא אהדדי ועוד דעל כרחין הרי אלו יגנזו אשינוי פרשיו' נמי מהדר מדקתני פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה או שכתבה כשירה או שכתב השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב האזכרו' בזהב וגו' מדקתני בכולהו הני דסיפא או או ולא קתני בתר אלפ"ין עיי"נין או פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה וגומר משמע דכולה סיפא שייכא חדא בהדי חבירתה ולאו אקמייתא דשינוי אותיו' ואי קתני יגנזו אכולהו דסיפא משינוי פרשיו' ואילך קתני דאו או משמע דחדא מחתא נינהו תנא להני לאצרוכי גניזה. ומה שמחזק דעת הרמב"ם ז"ל דיגנזו משמע דאי אפשר לתקוני מדנקט תנא כתב האזכרו' בזהב דלית ליה תקנתא כלל כי היכי דכתבו כלו שלא בדיו משום מחיק' השם ולא נקט מילי אחריני דאפשר להו לתקוני בגרידה ומשמע מהכא דלא נקט תנא אלא הנהו דלית להו תקון כלל אלא שאפשר לדחו' בזה דאורח' דמילתא נקט שדרך הסופרים להתנאו' במצו' כתיבת השם לכתבו בזהב וכן ראינו ספר כתובים אחד בכאן נכתב בטוליטולה שכל האזכרו' שבו נכתבו בזהב זה נראה בדעתו של רבינו ז"ל בזה. אלא אע"פ שהחזקנו סברו' בראיו' אבל הסברא בעצמה היא חלושה מדרך הסברא שאם אפשר לתקן למה לא יתקן ומה חטא תקון במקום זה יותר משאר מקומו' והי' אפשר לדחוק לדעתו של רבינו ז"ל דאע"ג דבשאר דוכתי כגון מלא וחסר מהני גרידה ותקון היינו דוקא תקון מועט במקום אחד אבל תקון גדול כזה ודאי מיחזי כמנומר ודמי לארבע טעות בכל דף ודף דטעון גניזה. ואע"פ שזה בהרבה מקומו' וזה במקום אחד כיון שהגרידה היא גדולה במקום אחד מיחזי כמנומר כתליה בין השטין בד' מקומו'. דומה לחזזית בשנים ושלשה מקומו' פסול דמחזי כמנומר ובמקום אחד ברוב נמי פסול דמחזי כמנומר כדאיתא בפרק לולב הגזול (ל"ה ע"ב) הכא נמי דכותה ואע"פ שגרידה קטנה בד' מקומו' אינה פוסלת אפ"ה גרידה גדולה במקום אחד גריעא טפי ומשויא ליה מנומר כתלייה בד' מקומו' וכן ראיתי לרא"ש ז"ל שפסל לגרוד שני שטין בסוף הדף כדי לדחוק ולכתוב הרבה שטין להשלים ששים שטין ופסלו הרב ז"ל משום דבמקום אחד גרידה גדולה הויא מנומר ופסול כל זה אפשר לדחוק לדעתו של הרב ז"ל אבל מה נעשה לס"ת שלנו ביום שידובר בהם פסול זה שאין גם אחד שאין בו תקון זה. ונר' לומר שלא הזכירה הברייתא בזה הרי אלו יגנזו אלא משום מחיקת שם מן השמות וכלהו דמו לסיפא דסיפא דכתב האזכרו' בזהב דיגנז משום דא"א תקון משום מחיקת השם. וכן אם כתב שלא בדיו א"א למחקו כלו ולכתבו בדיו מפני השמו' וכן התורה כלה אם כתבה כשירה א"א שלא יבא לידי מחיקת השם כדי להרויח האותיו' שלא תהיה כשירה וכן השירה אם כתבה כיוצא בה א"א שלא ימחוק השם כדי לדחוק האוחיו' ולהרויח מקום פנוי שתהא כשירה וה"ה לשינוי הפרשיו' לפי שברוב הפרשיו' יש שם אזכרו' בתחלתן או בסופן ויצטרך למחוק את השם ואסור. אבל אם נזדמן לו תיקון בלא מחיקת השם ודאי לא מפסלי בהכי. עוד יש סמך לדבר דודאי תקון מהני בשנוי פרשיו' דהא יגנזו דבריית' לאו דוקא היא בשינוי פרשיו' שהרי סילוק אותה יריעה מהני ואמאי קתני דיגנז כל הספר אלא ודאי דלאו דוקא אלא דקתני הכי משום סירכא דהנהו אחריני דלא סגי דלא גניז לכוליה ספר ולאו תרוצי קא מתרצת אלא לענין שינוי פרשיו' דמאי יגנז עד שיסלק אותה יריעה תריץ דמאי יגנז עד שיגרוד ויתקן היכא דאפשר בלא מחיקת השם זה נ"ל בזה. וכן ראיתי בספר יו"ד (סי' ער"ה) שכתב שאפשר שטעמו של פסול תקון בשינוי פרשיו' אינו אלא מחיקת השם והרשב"א ז"ל נשאל בזה ורצה להוכיח ג"כ דהרי אלו יגנזו דבריית' יגנזו עד שיתקן קתני ולפי שאין דבריו מוכרעין ולא נוחין לי לא כתבתים ומ"מ אנו סומכים על דעתו שכתב דמעשים בכל יום ולא שמע שום חכם בדורותיו שערער על זה. ותא חזי מאן גברא רבה קא מסהד עליה. ומה שנעזרת בטענותיך מרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ומעדו' ספרים ישנים שהם כך אין מזיחין ולא מזחיחין ולא מזניחין אותך אחר שהרשב"א ז"ל ג"כ סמך בהיתר זה על מעשים בכל יום. ושאר טענותיך בזה כבר בא בהם הדיבור בכלל דברי. ומ"ש שאפילו לדעת הסופר החולק עליך ומחמיר הספר הזה אשר היה עליו המחלוקת הוא כשר. יפה אמרת שלא הזכירו בברייתא אלא פתוחה לא יעשנה סתומה והיינו כשגמר הדף ונעשית הפרשה פתוחה סתומה ורוצה לתקנה דקתני דפסול ולא מהני תקון. וצריך גניזה לדעתו של מחמיר זה שהרי יש כאן שיטי שהדף הזה היתה בו פרשה סתומה ותקנוה ועשאוה פתוחה אבל אם כתב שתים או ג' תיבות ונזכר וגרדן והניח המקום פנוי והתחיל לכתוב הפרשה כתקנה אין כאן שינוי פרשה שכיון שגרד כל מה שכת' הרי דף זה אין בו פרשה לא פתוחה ולא סתומה ויכול לעשות הפרש' פתוחה ויניח הגרד פנוי. והפרשה הזאת התחל' כתיבה כהלכתה היא ופנים חדשו' באו לכאן שאם לא תאמר כן אם נפל דיו שם ויצטרך לגרדו וישאר כך הגרד פנוי א"כ יהי ס"ת פסול בכך וזו לא שמענו הכא נמי כיון שקודם שהתחיל לכתוב בשטה השריה נזכר שהתחיל הפרשה בטעות וגרד והניח פנוי הרי מה שכתב שם הוא כאלו היתה טיפת דיו שנפלה שיכול לגרדה וליכא למיחש למידי ושפיר דמי ויפה כוונת אבל זה אינו מספיק אלא להכשר אותו ספר אבל לשאר ספרים אחרים אנו צריכין לומר שלא נאסר הדבר אלא מטעם מחיקת השם וכמו שכתבתי: