שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קכח
שאלה קכח: עוד שאלת שטר שעדיו לא ידעו לחתום וצוו לאחרים שיחתמו שמם כגון שכתבו פלוני בן פלוני עד צוה לחתום או יכתוב במצות ראובן בן יעקב חתמתי שמי פה שמעון בן לוי ויהיה אותו החותם במצות העד קרוב למלוה או ללוה אם שטר זה כשר או פסול ועם היותך יודע שבגטי נשים הקלו לקרוע נייר חלק לעדים או לרשום בדבר שאין רשומו ניכר והם יחתמו על הרשם והוא כשר משום עגונא ולא כן בשאר שטרות שהרי כ' הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מהלכו' מלוה ולוה עדים שאין יודעים לחתום וקרעו להם נייר וחתמו על הרשם מכין אותם מכת מרדות והשטר פסול. אמנם לפי שלא ביאר שאם חתמו אחרים משמם שהוא כשר או פסול ורצית לעמוד על תוכן הדברים אם רשאים לחתום כן אם לא הן בשטר כתובה הן בשאר שטרו' בשעת הדחק כשלא ימצאו בעיר אלא קרובים או מי שאינו יודע לחתום:
תשובה: הוי יודע שהעד שבשעה שהוא חותם בשטר הרי הוא כאלו מעיד בב"ד דהא קי"ל (כתובות י"ח ע"ב) עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותם בב"ד ומה"ט אם באו להעיד לסתור עדותן שבשטר לא מהימני דכי היכי דכד אסהידו בב"ד לא מהימני לומר מבודין היינו ה"נ בשטרא כדאיתא בפ"ב דכתובו' (שם) בגמ' דילן ובירושלמי משום דכיון שהגיד בין בב"ד בין בשטר שוב אינו יכול להגיד ומשום הכי אמרינן דקיום שטרות אינו אלא מדרבנן מה"ט דעדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד כדאיתא בפ"ק דגטין (ג' ע"א) וכן אם העד חתם בשטר בשקר נפסל משעת חתימה כאלו העיד בב"ד כמ"ש הרי"ף ז"ל בפ' מרובה ודבר זה דבר תורה הוא. ואע"פ שהרמב"ם ז"ל כ' בפ"ג מהלכו' עדות דהכשר שטרו' אינו אלא מד"ס משום דמפיהם אמר רחמנא ולא מפי כתבם וכדי שלא תנעול דלת בפני לווין הכשירו חכמים מפי כתבם בשטרות. אין דברי הרב ז"ל נכונים בזה דודאי עד החתום בשטר דבר תורה הוא כשר וכ"כ הרי"ף ז"ל בפ"ד אחין וז"ל אבל שטרא דנפיק מתותי ידי' בעל דין לא אמרי' ביה מפי כתבם הוא דהא מעידנא דחתמי בשטרא ויהבוה למריה לא יכלי למיהדר בהו והוו להו כמי שנחקרה עדותן בב"ד דאר"ש בן לקיש עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד הילכך מפיהם קרינן ביה ולא מפי כתב' ועוד הרי מקרא מלא דבר הכתוב שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים למימרא דכה"ג עדות מעליא הוא ומפיהם ולא מפי כתבם הוא עכ"ל. וגם רש"י ז"ל בפי' התורה פי' מפיהם ולא מפי כתבם שלא ישלחו אגרותיהם בב"ד אבל שטרא לא מימעיט מהאי קרא ואף לשלוח אגרות בב"ד הי' מתיר ר"ת ז"ל והיה מפרש דלא מימעיט מקרא אלא מי שאינו יכול להעיד מפיו כגון אלם כדאיתא בפ' מי שאחזו (ע"א ע"א) אבל יכול להעיד מפיו מעיד מתוך הכתב ושולח אגרתו בב"ד דהראוי לבילה אין בילה מעכבת (מנחות ק"ג ע"ב) וכ' הרב בעל העיטור ז"ל משמו שכן נהגו לשלוח אגרות לב"ד בעדותם וכ"ש עד החתום בשטר דכשר מן התורה והלא האשה מתקדשת ומתגרש' בשטר דבר תורה וכן היא הסכמת האחרונים ז"ל כלם דהכשר שטרות דבר תורה הוא משום דמשעה שחתם בשטר הרי הוא כמי שהעיד בב"ד וכיון שחתימה בשטר הרי היא כהעדאה בב"ד א"כ שטר שחתם בו שמעון במצו' ראובן פסול הוא שאם בא שמעון והעיד בב"ד במצו' ראובן לא מקבלי' סהדותיה ואפילו עומד ראובן בפני ב"ד ואפילו מעיד ראובן בפיו אלא שב"ד אינם מבינים לשונו ושמעון הוא מתורגמן בינו ובין הדיין אפילו הכי עדותו פסולה משום דמפיהם אמר רחמנא כדגרסי' בפ' כיצד (ו' ע"ב) הנהו לעוזי דאתו לקמיה דרבא אוקי רבא מתורגמן בינייהו ואקשי' והיכי עביד הכי והתנן שלא תהא סנהדרין שומעת מפי מתורגמן וגו' ובפ' אחד דיני ממונות (ל"ז ע"ב) נמי אמרי' דעד מפי עד בדיני ממונות פסול מדתנן בפ' זה בורר בסנהדרין (כ"ט ע"א) אם אמר איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר ולא כלום עד שיאמרו בפנינו הודה לו שהוא חייב לו ובפ' שבועת העדות (ל"ה ע"א) נמי מוכח דעד מפי עד לאו עדו' הוא דלא מחייב בשבוע' העדו' וכיון דכה"ג מפיהם פסול ה"ה דבשטר' אי חתים חד במצו' העד דפסול דלא קרינא ביה מפיהם ולא מטעם קורבה כמו שכתבת אלא אפילו הוא רחוק פסול אא"כ העיד בפני ג' וכתבו במותב תלתא כחדא הוינא כדאסהיד קדמנא פ' כן וכן אבל בלאו הכי פסול. ומה שרצית לדמו' זה לההיא דמקרעין להם נייר חלק בפ' המביא תניין (י"ט ע"א) לא דמו אהדדי כלל דהתם כיון שהעדים הם חתומים בידם אע"פ שאינם יודעים לחתום אלא ע"י קריעה בנייר מן התורה הוא כשר שהרי מפיהם קרינא ביה בכל חתימה בשטר ובשטרו' אחמור רבנן דלא למעבד הכי ומנגדי' נמי למאן דעביד הכי ובגטי נשים אוקמוה אדאורייתא משום עגונא כדאי' התם אבל עד החותם מפי עד הרי הוא כמעיד בב"ד מפי עד דודאי דאינו כשר בשום מקום מן התורה וכדכתי' אלא דרבנן אקילו בקצ' מקומו' בעדו' אשה שמת בעלה להמוניה אע"ג דמן התורה' פסול וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה שאין עדו' החותם במצו' העד כלום ודבר זה לא שמעתי כמוהו מעול' אלא לפעמיה בחתימ' החתן כשהוא עם הארץ שאינו יודע לחתום שחותם הסופר או אחר במצותו וקרוב אני לומר שאלו לא מצאנו אלא לקיים חתימ' ע"א וחתימ' החותה במצו' החתן דמכשרינן לה לההיא כתובה אם חתם אני פלוני בן פלוני חתמתי במצו' החתן פלוני דודאי כיון שחתם במצותו הרי הוא עד בדבר אלא שלענין מעשה אני חוכך משום דאפשר למיפק מינה חורבה אם החותם במצו' החתן הוא קרוב לחתן או לכלה או לאחד מן העדי' שאם דינו כדין עד ודאי הוא פוסל השטר אע"פ שהוא יכול להתקיי' בחותמיו השנים אלא שהגאון ז"ל הוא מכשיר בשטר אפילו בעד גמור החתום בו עד אפילו הוא קרוב אם יש שם שניה רחוקים כמו שכתוב בה' הרי"ף ז"ל בפ"ק דמכו' ומיהו אפילו לדעתו ז"ל היה אפשר לפסול כאן דליכא למימר רוחא שבק למאן דקשיש מיניה דמסתמא החתן הוא חותם תחלה או החותם במצותו ואיני רוצה להאריך בזה לפי שאינו מענין השאלה והיה צריך לפרוט בזה כמה פרטים. וראיתי תשובה לרש"י ז"ל על כתובה אחת שאחר שחתם העד האחד חזר וחתם בשביל העד השני וכ' הרב ז"ל שהכתובה פסולה וציוה למחוק אותה חתימה: