שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קכו
ענין קכו: בפירוש סוגיא ראשונה ממס' סוכה (ב' ע"ב) כמאן אזלא הא דאמר רב הונא אמר רב מחלוקת בשאין בה אלא ד' אמות אבל יש בה יותר מד' אמות על ד' אמות אפי' למעלה מעשרים אמה כשרה כמאן כר' זירא דאמר משום צל וכיון דרויחא איכא צל. לכאורה הוה משמע דכל שהיא יותר מד' אמות אפי' משהו מיתכשרא האי סוכה אע"ג דגבוהה טפי מעשרי' ואפי' ארבעי' וחמשי' אמה וזה דבר של תימה דמשום דרויחא משהו טפי מד' אמות היא כשרה אפי' אי מגבה לה טפי ואמרי' דאיכ' צל ואי בציר ההוא משהו לא מיתכשרא אלא עד עשרים. ועוד קשה מה שהקש' הר"ן ז"ל דאפי' מעשרי' ולמטה חזינן דסוכה קטנה שהיא שבע על שבע ליכא צל ומה שהעלה הוא ז"ל בתרוץ קושיא זו אינו נכון. (ועוד תנא למטה מעשרי' אמה אבל למעל' מכ' אמה במה דלית כשר משום משהו יותר מד' אמו' על ד"א אינו נראה). ועוד יש לתמוה לרבא ולר' זירא תנא דמתני' היכי פסיק ותני פסולה למעל' מכ' דכיון דבדפנות מגיעו' לסכך כשר' לרבא וברויחא טפי מד' אמו' כשר' לר' זירא לא הו"ל לתנא למיתני פסול' סתמא דבשלמא לרבא כיון דליכא תקנתא אלא במיעוט ותקנתא דמיעוט לא בעי למיתני משום טעמא דמפרשי בגמ' א"כ פסולה מצי למיתני סתמא דכמה דהוות למעל' ממשרי' לית לה תקנתא כלל אלא לרבה ולר' זירא דבלא מיעוט מעשרי' איכא גונא דהויא כשרה היכי תני סתמא פסולה והכי משמע מסתמ' דמתני' דכשאין דפנות מגיעו' לסכך ובד' אמות דוקא מיירי דתני פסולה סתמא כל כי האי הוה לי' לתנא לפרושי: ונראה לפרש דבמתני' בסתם סוכה מיירי ומשמע דסתם סוכה אין דפנו' מגיעו' לסכך כל שהוא גבוהה הרבה דכיון דעשר' טפחי' סגי אחי' אי מגבה לי' לסכך טובא לא מגבה להו לדפנו' עד שיהיו מגיעו' לסכך ואפי' בסוכתה של הילני המלכה אמרינן בגמ' (שם) דרכה של מלכה לישב בסוכה שאין דפנו' מגיעו' לסכך משום אוירא וכן נמי סתם סוכה עושין אותה בני אדם מארבע אמו' על ד"א דכיון דלשכיבה בעו לה בציר מד' אמו' על ד' אמו' לא חזיא לשכיבה ומשום האי טעמא אמרי' בגמ' (שם ג' ע"א) דבית שאין בו ד' אמו' על ד"א פטור מן המזוזה ומן המעקה. וטפי מד' אמו' על ד"א נמי לא עבדי לה דכיון דלא בעי לה אלא לשבעת ימי סוכה לא מרוחי לה טפי ולאו משום דירת עראי ודירת קבע הוא דעבדי הכי דהשתא ס"ל לרבא ולר' זירא דתנא דמתני' לא קאמר מידי בסוכה אי בעי' דירת עראי או דירת קבע אלא דבסתם סוכה עסקינן וסתמייהו דאינשי סוכה שיש בה ד"א על ד"א עבדי אינשי ולא בציר מהכי ולא טפי נמי וסתמייהו דאינשי אי גבוהה היא כ' אמה אין מגיעין דפנותיה לסכך וכיון שכן שפיר מצי למתני תנא סתמא סוכה שהיא גבוהה למעל' פסול' לרבה דודא' אין דפנותי' מגיעו' לסכך ולרבי זירא נמי דודאי בסוכה שהיא ד"א על ד"א לא פחות ולא יותר עסקינן והשתא מיתרצה קושיין אמאי פסיק ותני לה סתמא דכיון דמסתמא הכי עבדי לה אינשי לא ה"ל לפרושי טפי דסתמו הרי הוא כפירושו וכיון דטעמא דת"ק משום צל הוא וכדפרי' רבי זירא ואשמועינן תנא דכל שהיא רחבה אחד מחמשה בגובהה דהיינו ד"א על ד"א בגובה ך' אמה כשרה מינה ילפינן דאי גבוהה טפי צריכה שתהא רויחא טפי אחד מחמשה בגבהה שאם היא גבהה ל' אמו' בעיא שתהא רחב' ו' אמו' על ו' אמו' דהכ' קי"ל לתנא דמתני' דבעיא דתהא רויחא אחד מחמשה בגבהה כדי שתהי' עושה צל למט' ובודאי דעל כרחין אית לן למימר הכי דא"א דגבוהה עשרים אמה ומשהו וגבוהה שלשים אמה יהיו שוות למנוע חמה מליכנס למט' כל שהיא רחבה ד' אמו' ומשהו שאין להכחיש המוחש וכיון דלמעלה מעשרים כל שהוא מתרבה הגובה אתה צריך להרבו' הרוחב על אותו שיעור דהיינו אחד מהם ה"נ כל שהיא בצירא מד"א על ד"א אתה צריך להפחי' הגובה שאם היתה רחבה שתי אמו' על ב' אמו' וגבוהה יותר מעשר' אמו' היא פסול' משום דליכא צל למט' דאנן לא אמרינן דעד עשרים מתכשרה כל סוכה שהיא מד' אמו' ולמטה אבל אמרי' שאם היא ד"א על ד"א כשרה עד כ' אמה. והיינו לישנא דגמ' דאמרינן מחלוק' בשאין בה אלא ד"א על ד"א ולא אמרינן מחלוקת כשהיא עד ד' אמו' וגו' דהוה משמע דמשבעה על שבעה ועד ד"א מתכשרא בעשרים אמו' אלא אמרינן דבד' אמו' על ד"א מחלוק' אבל אי טפי בציר לא עסיק תנא אלא דמהני שיעורי דהיינו ד"א רחב ועשרים אמו' גבוה גמרינן לכלהו שיעורי אחריני דלמעל' ולמט' דבעיא שיהא ברוחב אחד מחמש' בגובה כי היכי דליהוי בה צל דהכי קי"ל לתנא. זה נ"ל והוא יותר נכון ממ"ש הר"ן ז"ל מיהו אנן כרבה קי"ל דקרא דסוכה תהי' לצל לימות המשיח הוא דכתיב וכל היכא דלא הוי' טפי מעשרים אע"ג דלית בה טפי משבע על שבע כשרה אע"ג דליכא צל משום דסכך בעינן אבל שיהא הצל למנוע חמה לא בעינן: