שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קכה
בגאי"ה אל ה"ר בנימין עמאר יצ"ו
שאלה קכה: שאלת ס"ת שהגיהו בו פרשיות מפתוחה לסתומה או מסתומה לפתוחה האם הוא פסול או כשר ונפל הספק ביה לפי שיש אומרי' כי בברצ"לונא היו נוהגין היתר בדבר ולא מיחו בהם חכמי המקום אע"פ שהרמב"ם ז"ל הוא פוסלו בפשיטות:
תשובה: הרמב"ם ז"ל כ"כ בפי' בפ"ח מהלכות ס"ת וז"ל ס"ת שאינו מוגה במלא וחסר אפשר לתקנו ולהגיהו כמו שביארנו אבל אם טעה בריות הפרשיות וכתב פתוחה סתומה או סתומה פתוחה או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה או ששינה צורת השירות הרי זה פסול ואין בו תקנה אלא לסלק את כל הדף שטעה בו עכ"ל. והיה אפשר לומר שאם תקן שהוא כשר דבכל דוכתא אשכחן דמהני תיקון ומ"ש הכא אלא כו' לפי שהדבר קשה לתקן בכיוצא בזה. ועוד שברוב הפרשיות יש אזכרה סמוך להם ויצטרך למחוק ע"מ לכתוב בריוח או בצמצום כדי לתקן מפני זה כתב הרב ז"ל שאין תקנה כוללת בזה אלא סלוק הדף. ומיהו אם תקן כראוי אינו פסול בכך זה אפשר לומר בדעתו ז"ל וכן מצאתי שכתבו קצת מן האחרונים ז"ל אבל אינו במשמע הלשון שיראה מדבריו שאין לו תקנה לעולם על כן תמהו עליו רבים למה לא יועיל תקון. וראיתי להרשב"א ז"ל תשובה בענין זה וכתב שהרמב"ם ז"ל סמך על הבריית' השנויה בפ' הבונה (ק"ג ע"ב) דתניא התם וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפ"ין עיי"נין פרשה סתומה לא יעשנה פתוחה פתוחה לא יעשנה סתומה או שכתבה כשירה או צורת השירה כמותה או כתב שלא בדיו או כתב אזכרות בזהב הרי אלו יגנזו. ונראה לו להרמב"ם ז"ל דכל שאמר יגנזו אין תקנה שאל"כ למאי יתקן. ונפלא עליו הרב ז"ל דהא אשכחן בדוכת' אחרינא יגנז בדבר שאפשר לתקן דאמרי' במנחות (כ"ט ע"ב) ס"ת שיש בו ג' טעיו' בכל דף ודף יתקן ד' יגנז ואם בכל מקום שאמרו יגנז ר"ל יגנז ממש ואין לו תקנה בכאן שיש בו טעיות אמאי אי אפשר לתקן דהא אוקימנ' בחסרות אבל ביתרות לית לן בה מפני שיכול לגרוד היתר וכיון שאין הגרד פוסל בס"ת אף בחסרות אפשר לתקן שיגרוד התיבה החסרה ויכתבנה שלמה אלא ודאי יגנז עד שיתקן קאמר וכי תימא ליתני או הכא והכא יתקן או הכא והכא יגנז מאי שנא דתני ג' יתקן ד' יגנז. נ"ל דכל מקום שמספיק התקון בכתיבה בלא גרידה קתני יתקן שכל מלאכת הספרו' הוא אבל בכל מקום שצריך גרידה וכתיבה ולא סגי בכתיבה קתני יגנז לפי שתקון חדש הוא צריך וכל כמה דלא תקניה לגניזה היא עומד תדע לך דיגנז עד שיתקן קאמר דהא ברישא דהאי ברייתא דפ' הבונה (שם) קתני אלפ"ין לא יעשה עיי"נין ובודאי דבהני מהני תקון אלמא מאי יגנז עד שיתקן הוא זהו תורף לשון הרשב"א ז"ל. ואלו הייתי כדאי לחלוק הייתי אומר שאין דבריו נכונים דודאי כל מקום שאמרו יגנז יגנז ממש קאמר דלית ליה תקנה דגבי ס"ת שכתבו עכו"ם דאמרי' בפ' השולח (מ"ה ע"ב) יגנז אין לו תקנה כלל. ואלו שהביא מהם ראיה הרב ז"ל אין משם ראי' מההיא דמנחות ליכא מינה ראי' חדא דלכאור' הכי משמע מינה מדקתני יתקן ויגנז. והטעם שנתן הוא ז"ל בשינוי הלשון אינו מספיק. ועוד מנלן למימר הכי שהרי יגנז לעולם משמע ומה שהכריע הוא ז"ל שהדבר כן מפני קושיתו שאמר יגרוד ויכתוב על הגרד כמו שהתירו הגרד ביתרות לא דמי. דאלו ביתרות אם גרד והניח מקום פנוי לא מיחזי כמנומר אבל כשגורד האות וכותב על הגרד בארבעה מקומות בכל דף מחזי כמנומר מיפסיל בכך כי היכי דמיפסיל אם תולה האותיות החסרו' וגריע טפי כתיב' על הגרד מתליה בין השטין הילכך אין לו תקנה לא בתליה ולא בגרידה מש"ה יגנז משא"כ ביתרות דאי גריד להו ושביק להו הכי לא מחזי כמנומר. וא"ת והרי מ"מ צריך לקרב האותיו' וצריך לכחוב במקום הגרד וחזר הדין ביתרות כמו בחסרו' לענין כתיבה על הגרד. הא ליתא שהרי אינו זקוק אלא לגרוד ולהניח ואע"פ שנראה כשתי תיבות לא מיפסיל בהכי. ונ"ל סמך לזה מדאמרי' בפ' ואלו טרפות (ס"ה עא) אלא מעתה את כדר לעומר דפסקי ליה ספרי הכי נמי דתרי שמיה נינהו אמרי התם בשתי תיבות פסקי להו בשני שטין לא פסקי להו וכו' משמע דליכא קפידא אי מפסיק בחדא שטתא חד שמא ואפשר שאף למצוה מן המובחר אינו זקיק לכך מדלא קתני בבריית' דמנחו' תיבה אחת לא יעשנה שתים גבי הנהו אינך דקתני התם. ומיהו הרב ז"ל כתב זה בכלל כ"ד דברי' הפוסלי' ס"ת ולמדה ממס' סופרים. ואפי' הי' כן אפשר לומר דלא דמי קרוב האותיו' על גבי גרד לכתיבת הרבה אותיו' ע"ג גרד ובקירוב מועט לא מיחזי כמנומר ובכתיבת הרבה אותיו' מיחזי כמנומר. והראי' שהביא מההיא ברייתא גופא דבפ' הבונה אינה ראי' מכרעת דלעולם אימא לך דיגנזו לעולם משמע ולית לי' תקנה וברייתא מילי קתני אלפ"ין לא יעשה עיי"נין וכו' ואם עשה כן יתקן אלא דתנא לא חש לפרושי מילי דפשיטא. פרשה סתומה וכו' לא יעשה ואם עשה יגנזו ולית לי' תקנה וא"ת מ"ש. יש לומר דפרשה סתומה שעשאה פתוחה אם יחזירנה סתומ' יצטרך לגרוד ולהרויח האותיו' ורויח להו עלמא טובא וכן נמי פתוחה שעשאה סתומה אם יחזירנ' פתוחה יצטרך לגרוד ולדחוק האותיו' ודחיק להו עלמא טובא והרי אלו מומין גדולין וכמו שטעון גניזה בד' טעיות מעלמא מטעמא דמנומר כדאיתא במנחות (כ"ט ע"ב) הכי נמי הכא טעון גניזה אע"פ שהמום הוא במקום אחד מפני שהוא הרבה שם דומה זה למ"ש בפ' לולב הגזול (ל"ה ע"ב) דחזזית בשנים ושלשה מקומו' פסול דמיחזי כמנומר ובמקום אחד ברובו נמי פסול הכא נמי דכותה כיון שהמום הוא במקום אחד הרבה אין לו תקנה אלא בסלוק הדף אשר בו המום. ולא תקשה עליו ותאמר סכינא חריפא מיפסק ברייתא שהרי על כרחך יש לומר כן דהא תנא נקיט לה קרא וכתבתם שתהא כתיבה תמה ובתר הכי קתני פרשה סתומה. ומאי כתיבה דאינה תמה איכא הכא אלא האי לחודיה קאי והאי לחודי' קאי. ועוד י"ל דיגנזו אכולה ברייתא קאי ואפילו בריש' קתני דליכא תקנה אלא בגניזה דודאי האי טעותא לאו טעותא דמתרמי לספרא שלא בכונה הוא אלא טעות שהוא קבוע בהפסד שורש הכתיבה היא. שהסופר בכל מקום שהוא כותב בי"ת עושה כ"ף וכיוצא בזה וכיון שכן שדא תכלא בכוליה ספר ומעתה אין לו תקון אלא גניזה שאם הטעות הוא ביתור קוצין כגון מכ"ף בי"ת אינו מספיק לגרוד הקוץ דהוי חק תוכו' דלא הוי כתב כדאי' בפרק המביא תניין (כ' ע"א). ואע"ג דאמרי' בפרק הבונה (ק"ד ע"ב) גבי הגיה אות אחת חייב רבא אמר כגון שנטלו לגגו של דל"ת ועשאו ר"ש דמשמע דהוי כתב שאני התם דגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה והרי עמדה מלאכתו אבל ס"ת לא מכשר בהכי וכיון שכן על כרחו יצטרך לגרוד כל הבית ולהחזיר' כ"ף וא"א שלא יהיו ד' בכל דף בכל הספר ומיחזי כמנומר לפי מה שכתבתי למעלה ומש"ה יגנז וכיון דביתור קוציץ ליכא תקנתא תנא יגנז. ואע"ג דבחסרי קוץ כגון מבי"ת כ"ף איכא תקנתא תנא להו בהדייהו משום סירכייהו דהנך דכיון דתנא כפי"ן לא יעשה ביתי"ן תנא איפכא אע"פ שאין דינם שוה לענין יגנזו. וקושטא נמי קתני דלא יעשה כן וכל הנך אחריני דברייתא הכי נמי מפרשי הילכך אין מכאן ראי' דיגנז ר"ל עד שיתקן. ואדרבא דיש מכאן ראי' דלעולם יגנז משמע דהא כתב את האזכרות בזהב יגנז לעולם דלית לי' תקנה שהרי אסור למחוק את השם אע"פ שאינו כתוב בדיו והראיה קדש לי"י הכתוב בציץ שהוא טס של זהב ואלו הי' אפשר לומר יגנז עד שיתקן וכמו שסובר הרב ז"ל מאי תקון אפשר למעבד הכא. ועוד מ"ש אזכרו' דנקט דהא באותיו' אחרו' דינא הכי למפסלינהו אלא משום דבשאר אותיו' אפשר לתקן ותנא לא קמיירי הכא אלא בפסולין שאין להם תיקון מש"ה נקט אזכרות שא"א למחוק ולתקן. וזו ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל ומ"מ אנו צריכין לומר דלאו יגנז כל הספר קאמר שהרי אפשר לסלק כל הדף ולשנותו בדף כשר אלא מפני שאין המקום הפסול חוזר לכשרותו לעולם שייך ביה יגנז. מיהו פוק חזי מאי עמא דבר וכבר נהגו היתר בדבר.