שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קכד
שאלה קכד:
שאלתם יתומה אחת גדלה זמן מרובה בבית א' מאוהביה ואח"כ שדכה לאחי אשתו וקדשה ערב שבועות ואח"כ שנתקדשה אירע לה חולי מחדש טבת שאחר הקדושין עד חדש ניסן חולי כבד עד שנתיאשו ממנה לולי רחמי שמים ונתרפאה ואחר שנתרפאה השיאוה לארוס שלה בחג השבועות שנה אחת אחר הקדושין ועמד' עם בעלה שלום בינו לבינה אין שטן ואין פגע רע עד חדש מרחשון שאחר נישואיה שהתחיל הבעל לעורר מדנים ולטעון טענות שלקוחי טעות היו לו באשתו לפי שיש בה מום קבוע והוא שהיא משתנת במטה בעת השינה והקהל יצ"ו בשמעם טענותיו לא הטו אזן להם ויהי כמצחק בעיניהם ולא שוה לו ערעורו ובבא הדיין רבי שמואל חכים יצ"ו החלה המשאת לעלות עד שקבלו עליהם שתי הכתות בקנין ובכח נדוי לקבל דינו של הדיין הנז' אחר שנברר הדיין הנז' הביא הבעל עד שהעיד כי כשהיתה האשה הזאת קטנה בת שש שני' השתינה פעם אחת במט' ולא יספה עוד לעשות כן.
עוד הביא אשה אחת שהעידה כי האש' הזאת כשהית' קטנ' היתה היא עם שלש קטנות אחרות יתומים ישנות במט' אחת והיו מוצאים סדיניהם מלוכלכים במימי רגלים ולא היו יודעי' מי מכלנה היתה עושה כן וזה לא הי' אלא בעודן קטנות וכשהגדילו לא היו מוצאים כלל לכלוך בסדיניהם.
עוד הביא ע"א שהעיד ג"כ בלכלוך הסדינים במימי רגלים.
אחר קבלת העדויות הנזכר רצה הדיין הנז' להשביע את האיש אשר שדכה אם הי' יודע במום זה קודם ששדכה והאיש הנז מיראתו אולי יחשדוהו הבריות שהוא נשבע בשקר לא רצה לישבע בזה אבל פייס אל הדיין הנז' שיקבל עדות מהשכנות שרובן בעליהן היו חוץ למדינה והאשה הנז' היתה ישנה עמהם פעם עם זו פעם עם זו או יקבל עדות אשתו של האיש ההו' המשדך שהיא אחות הבעל שזה לו י"ד שנים גדלתה עמה ובודאי אם הי' זה המום בה היא יודעת בו וגם לא היתה משיאתה לאחיה והדיין לא רצה לקבל עדות אחות הבעל אשתו של זה כי אמר שיותר תעזור לבעלה ולא לאחיה אבל קבל עדות שאר נשים נכריות והשביע אותן נשים להעיד אמת והעידו כי האשה ההיא היתה ישנה עמהם ולא ראו בה שום דופי ממה שטוען הבעל.
עוד ציוה הדיין להשביע האשה עצמה אולי תודה בפיה במומה ואמרה כי זה הענין אירע לה אחר שנתקדשה מחמת החולי הגדול אשר חלתה בו.
ועל כל אלה העדויות והטענות הי' רוצה הדיין לפסוק הדין לחייב הבעל לפרוע כתובתה והבעל כמעט בעט בפניו עד שכעס הדיין ואמר שלא יפסוק הדין בזה לא לזכות ולא לחובה ועל עכוב פסק דינו האשה הנז' היא בבית האיש ששדכה זה לו ז' חדשים ואין לה מבעלה לא כתוב' ולא מזונות ורציתם לעמוד על שורת הדין בזה:
תשובה: לפי מה שנרא' מלשון השאל' דבר מוסכם הוא אצליכם שהענין הזה כלומר ההשתנ' במטה הוא מהמומים הפוסלי' בנשי' וגם לא נסתפק אצלכם אם אמת טען הבעל או שקר כי הדבר ברור אצלכם שכן הוא האמת כי גם היא הודית בדבר כנרא' מלשון השאל' וכל עניני הטענות לא היו אלא אם היא בת מום זה קודם שנתקדש' והוי מקח טעות או אחר שנתקדש' ונסתחפ' שדהו. ונרא' ג"כ שהסכמתם היתה שעל הבעל להביא ראי' כיון שנכנסה אצלו כדאי' בפ' המדיר (ע"ה ע"א) דתנן התם נכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראי' שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו כו' ולפי הסכמתכם מה שרצה הדיין לחייב לבעל לפרוע לה כתוב' יפה הי' רוצה לדון לפי שאין בעדויו' שקבלתם ראי' גמור' כי מה שהי' לה בקטנותה אפילו נתברר בעדים ואפי' לא נודע שנפסק בגדלותה לא הי' מחייבה כי דרך קטנים הוא זה וכ"כ הרופאים שהוא מחליי הקטנים לרוב לחותם וכ"ש שהעדים שהעידו שכן הי' לה בקטנותה הם העידו שנפסק בגדלותה והרי זה קול ושוברו עמו וזה שיש לה היום מום חדש הוא וכיון שלא נתברר בעדי' שעד שלא נתארס' הי' בה מום זה אנו אומרים שאחר שנתקדש' נתחדש ונסתחפ' שדהו כיון שלא נודע עד שכנסה אבל מה שיש לדקדק בזה הענין בקבלת העדויות הוא שאפילו לפי מה שדנתם בזה המים שהוא ממומים שבסתר ומפני זה הי' מביא הבעל ראיות שעד שלא נתארס' הי' בה מום זה כדין מומים שבסתר אפ"ה לא הי' הבעל יכול לטעון בזה המום כלום אפי' היו לו ראיות שעד שלא נתארס' הי' בה מום זה מדתנן התם (שם) נכנס' לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראי' שעד שלא נתארסה היו בה מומים אלו והי' מקחו מקח טעות דברי ר' מאיר וחכ"א בד"א במומ"ן שבסתר אבל מומין שבגלוי אינו יכול לטעון ואם יש עמו מרחץ באותה העיר אף במומין שבסתר אינו יכול לטעון מפני שהוא בודק ביד קרובותיו וזאת האשה כיון שנתגדלה עם אחות בעלה כמה שני' ואלו הי' בה מום זה קודם אירוסין בודאי ידעה בו א"כ היאך יכול לטעון הבעל בזה כלום שאפי' הי' בה מום בחדרי גופה אם יש מרחץ בעיר אינו יכול לטעון מפני שהוא בודק בקרובו' כ"ש בזאת האשה שאין צריכין למרחץ שהרי עמה היא גדלה בבית ויודעת אם יש בה מומין אם לא שאין טענתו כלום ויפה הי' טוען המשדך הנז' שלא ישביעוהו אבל ישאלו לאשתו שהיא אחות בעלה ואפי' לשאול את פיה אין אנו צריכין ואפי' אמרה מום זה הי' בה אינה נאמנת שהרי המשנה אמרה שכיון שיש לבעל קרובות בעיר אין הבעל יכול לטעון במומין שבסתר אם יש שם מרחץ וכ"ש בכאן שבביתה היתה גדלה עמהן שאנו סומכין מן הסתם שבודאי בדק הבעל ביד אחותו וידע שהיתה בלא מום זה או הי' בה ונתפייס ודבר זה ברור הוא הוא כשמש. ותמהני איך נעלם מכם. א"כ כל אותן קבלת עדיות שנעשו בענין זה היו דברים בטלים ולא הי' ראוי לעשות כן דאטרוחי בי דינא בכדי לא מטריחינן לי' כדאי' בפ' החובל (פ"ט ע"ב) ובפרק המקבל ולא עוד אלא שאפילו בירר הבעל טענתו אין אנו מקבלים אותה ממנו כיון שגדלה עם אחות' כדפרישי' וגם להשביע המשדך לא הי' הדין נותן לא מתורת עדות שהרי קרוב הוא לבעל שהוא אחי אשתו וגם לאשה דהוי לגבי דידה כבעלי אחיו' דפסילי והיינו גיסו כדאיתא בפ' זה בורר (כ"ז ע"ב) ולא מתורת בעל דין ג"כ דאפי' יודה לבעל אין הודאתו מחייבת לאשה אפילו היתה בתו שכיון שנשאת אין לאביה רשות בה אפילו היתה קטנה כ"ש אם היא גדולה שקודם נישואין יצאה מרשותו כ"ש כשאינה בתו. וגם להשביע האשה עצמה לא הי' מן הדין שאפי' תודה לבעל שקודם שנתארסה היתה כן אינה מפסדת כתובתה כיון שגדלה עם אחותו וכמו שכתבתי. נמצא שכל שנעשה בענין זה מקבלת העדויות והודאת פיה היו דברים בטלים ודמי לחוכא ואיטלולא אפי' לפי הסכמתכם שזה המום פוסל בנשים והוי ממומין שבסתר ואלו באנו לדון בזה יותר קרוב הי' לדונו כמומין שבגלוי ולא כמומין שבסתר לפי מה שבא בשאלה הזאת האשה היתה ישנה במקומות רבים עם השכנות פעם כאן ופעם כאן ודמיא האי מילתא לנכפה דלא קביע ליה זמן דהוי כמומין שבגלוי כדאיתא בפ' המדיר (ע"ז ע"א) והטעם בזה שכיון שאין זמנו של אותו חולי קבוע אינו יכול להסתיר עצמו במום זה מבני אדם כמו שיכול להסתיר עצמו מהם כשזמנו קבוע ומש"ה הוי כמומין שבגלוי ואף בכאן נמי כיון שההשתנה הזאת היא בעת השינה וגם אינו מדרך זה החולי שיבא לפרקים ידועים א"כ זאת אינה יכולה להסתיר עצמה מהישני' עמה מהמום הזה וא"כ אפי' יברר הבעל שהמום הזה הי' בה עד שלא נתארסה אפילו לא היו לו קרובות בעיר אין טענתו כלום דהוי כמומין שבגלוי דאינו יכול לטעון כדתנן התם וכמו שכתבתי וא"כ על מה שהי' מתחזק הבעל להרבות ראיות בזה הי' זכות לאשה הפך כונתו שברבוי הראיו' הי' הדבר מתפרסם יותר וחוזר הדין לדין מומין שבגלוי שאנו בזומכין מן הגלותם שידע בו ונתפייס וכ"כ הרמב"ם ז"ל שבין במומין שבסתר בשיש שם מרחץ וקרובות בין במומין שבגלוי אנו סומכין לומר חזקה ששמע במום זה ורצה וחזקתו ששמע ונתפייס כמו שהוא מפורש בדבריו בפ"כה מהל' אישות:
ונניח כל זה הרי שזאת האש' נשאת בחג השבועו' ולא בא הבעל בטענה זו עד חדש מרחשון חמשה חדשים אחר שנשאה ובא עליה דודאי לא מהימן למיטען עלה טענו' המפסידו' אותה כתובת' דבין לר"מ בין לרבי יוסי דפליגי בפ' ב"ש ביבמו' (קי"א ע"ב) גבי טענת בתולים אי מוקי איניש נפשיה עד תלתין יומין אי לא תרוויהו מודו דאם נסתר' ובתר הכי טעין טענת בתולים לא מהימן דכיון דשתיק חדא שעתא לא מקבלינן טענתי' דאמרינן דילמא משקר הוא או מחל על טענתו אפילו הויא קושטא דאי לא אמאי שתיק ולא טעין מיד והכא נמי אפילו תאמר שאי אפשר לומר דמשקר שהרי היא הודי' כן אלא שטוענת שנסתחפ' שדהו אחר אירוסין וכיון שהיא מודה בדבר א"א לומר שטענתו היא שקר אע"פ ששתק זמן מרוב' אבל עדיין יש לומר שכיון ששתק כל כך ודאי ידע ונתפייס וא"א לומר שבזמן מרוב' כ"כ שלא נתגל' לו זה עד עתה אבל יש לנו לומר שבודאי ידע ונתפייס כדאית' בפ' המדיר (ע"ה ע"ב) וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' הנז' ז"ל בא על אשתו ושהה עמה כמה ימים וטען שמעולם לא נראה לו מום זה עד עתה אפי' היה בתוך הקמטים או בכף הרגל אין שומעין לו חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בדקו יפה יפה וחזקה שידעה ורצה עכ"ל ואם תאמר שזה לא נאמר אלא במומין הדבקי' בגופ' אבל זה המום אפשר שמשעה שנשאה עד עתה לא אירע לה ככה ותכף שאירע לה כן טען טענתו זה היה אפשר לומר בזה ואיני יודע אם הבעל היה טוען כן או היה טוען שמיום ראשון שנשא' ידע כן ושתק וכבר כתבתי שאם שתק אפילו שעה א' אחר שידע שוב אינו יכול לטעון טענה זו אבל אם טוען שזאת היא פעם ראשונ' שאירע לה אחר שנשאה אע"פ שא"א לשתקו מדין ידע ונתפייס אבל מטעם אחר יש לשתקו שכיון שעמדה חמשה חדשים בביתו בריאה ממום זה א"כ מה שהיה לה קודם שנתארס' לו אפילו היה כן כבר נתרפא' ממנו וזה חולי חדש הוא שנולד ברשותו ונסתחפ' שדהו וכי אשה שהיה בה מום בבית אביה כגון ריח רע וזיעה שהן מומין הפוסלים בנשים כדאית' בפ' המדיר (ע"ה ע"א) ונתרפא' ממנו ואחר שנשאת חזר בה אותו מום תעלה על דעתך לומר שתפסיד כתובת' הא ודאי לא שכיון שנתרפא' ממנו ועמדה זמן בחזקת בריאה מאותו מום א"כ כשנולד אותו מום עצמו באשה ברשו' בעלה הרי הוא חולי שנתחדש בה עכשו ונסתחפ' שדהו וה"ה באשה המשתנ' במטה שאם חמשה חדשים ואפילו פחות עמדה בריאה ממום זה הרי היא בחזקת אשה שאין בה מום וכשחזר' לחליה יכולה היא שתאמר לבעלה מזלך גרם לפי שאין חולי זה בעל הקפים שיהיה לו בין היקף להיקף חמשה חדשים כדי שנאמר שהחולי במקומו היה אלא שעדין לא הגיע זמן התעוררותו שלא שמענו מחולי זה כן כמו ששמענו בנכפ' אע"פ שאפשר לומר שבימי הסתו הא בא תמיד בכל לילה ובקיץ אינו בא תמיד אלא פעם אחת בשבוע לפי שהצנה קשה לו וגם אריכו' הלילות עוזר לזה אבל שתעמוד חמשה חדשים בלא כלום אינו אלא מחמת שנתרפא' ועכשו שחזר ראה זה חדש הוא שנולד ברשות הבעל ונסתחפ' שדהו. ועוד שאין הפרש גדול בין סיון למרחשון בצנה ובאריכות הלילות שנוכל לתלות הדבר בהפרש שיש בין זמן לזמן ואין זה אלא מחמת שנתרפאת וזה חולי חדש הוא. וצריך לדעת אם אחר שטען הבעל בפני הקהל טענותיו קודם בא הדיין יצ"ו ולא שוו לו אם עמד עם אשתו אם לא שזה לא נתברר בשאלה ואם עמד עמה ובא עליה אחר טענותיו נראה שאין יכול לחזור ולטעון עוד אותה טענה ואם טען כן אין בטענתו כלום שאפילו קדשה על מנת שאין עליה מומין אע"פ שמן הדין אפילו קדשה סתם ונמצאו בה מומין אינה צריכה גט דהא אמרי' בעלמא (כתובות נ"ז ע"ב) דארוס' אינה אוכלת בתרומ' משום סמפון כלומר שמא ימצא בה מום ונמצאו קדושין בטלין אפ"ה אם קדשה אפילו על תנאי וחזר ומחל התנאי הויא מחילתו מחילה והויא מקודשת כדמוכח בפ' המדיר (ע"ג ע"א) דאמרי' התם אמר אביי לא תימא טעמיה דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה משמע שאם מחל בפי' דמהני' מחילה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות אישות ואפילו שלא בעדים כתב הרב ז"ל דמהני' מחיל' אלא שהראב"ד ז"ל מצריך עדים בהשגותיו וכיון דמהני' מחילה אם בא עליה אמרי' מסתמא דמחלה לתנאיה וכ"כ הרב ז"ל בפ' הנז' לפיכך המקדש על תנאי וכנסה סתם ובעל סתם הרי זו צריכ' גט אע"פ שלא נתקיים התנאי שמא בטל התנאי כשבעל או כשכנס עכ"ל. ומצאתי ג"כ ראיה לדבריו בפ' האשה רבה (צ"ד ע"ב) דאמרי' התם נשואין ליכא למימר תנאה הוה ליה וכן בפ' ב"ש (ק"ז ע"א) אמרי' אין תנאי בנשואין ואין תנאי בחופה ואע"פ שהרשב"א ז"ל חולק ואומר שאין מחילת תנאי ובטולו מועיל אלא בדבר שבממון כגון על מנת שתתן לי מאתים זוז וכיוצא בו שיכול לומר הריני כאלו התקבלתי כדאמרינן לענין נדרים (נדרים כ"ד ע"א) אבל בשאר תנאים לא כבר כתב הרב ז"ל שאם בעל צריכ' גט ולא מדין מחילה אלא משום דאמרינן לשם קדושין בעל ונמצינו למדים לדברי כלם שהבועל אחר תנאו תנאו בטל בין שיהיה משום מחיל' בין שיהיה משום בועל לשם קדושין ובנדון הזה ג"כ אם אחר שטען טענתו ולא שוה לו חזר ובעל שוב אינו יכול לטעון עוד טענותיו שהרי זה כמוחל טענתו או כמקדש אחר שידע מום זה ודברים ברורים הם. וכל זה אני דן אפילו לפי הסכמתכם בזה שהוא מהמומין הפוסלי' בנשים ודבר זה לא נזכר בגמ' כלל. ואם אתה רוצים לדמות לריח רע וזיעה דאמרי' בפ' המדיר (ע"ה ע"א) שהוא פוסל בנשים אין הדמיון נכון שאותם דברי' הם דברי' הדבקי' בה ואפילו בעת התשמיש ומסתמ' כולי עלמא קפדי בהו אבל השתנה במטה לא דמיא להני כלל שכיון שבשעה שהוא מתיחד עמה בתשמיש אין מום זה נראה בה מנא לן דקפדי אינשי בהא מילתא וכי מפני שאנו מדמין מעשה מעש' להפסיד ממון אשה זו ואע"פ שהבעל הזה הוא מקפיד בזה כיון שאין לנו ראיה מהגמ' דהויא קפיד' לכלהו אינשי משום קפידא דידיה לא מפסידינן לה כתובתה ודמיא הא מילת' למקדש אשה ע"מ שאין עליה נדרים או כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים שאין בהם ענוי נפש כגון קליות ואגוזים דלא נפקא בלא כתובה כיון דכולי עלמא לא קפדי אלא בנדרי ענוי נפש אע"ג דהאי גברא קפיד בשאין בהם ענוי נפש קפידיה לאו קפידא הוא כדאית' בפ' המדיר (ע"ב ע"ב) ודכות' גבי מומין דכיון דכולי עלמא לא קפדי אלא במומין הפוסלי' בכהני' ובאותם שהוסיפו עליהם כדפרשי' התם ולא מנו בגמ' השתנה במטה ומשמע דלא קפדי בה אינשי אע"ג דהאי גברא קפיד בה קפידי' לאו קפידא היא להפסידה כתובת' ולא מצינו בכל אותן מומין הפוסלין בנשים שיהיה אפשר לדמות זה אליו אלא ריח רע ולא דמי ליה דריח רע אפילו בעת התשמיש הוא דבק בגופה ובודאי קפדי ביה אינשי משא"כ בהשתנה במטה שאינו אלא בעת השינה ואותה שעה אינה ראויה לתשמיש ואינו מדרך ארץ כמו שנז' בגמ' בפ' המוצא תפילין (ק' ע"ב ע"ש) וכן במ' כלה ובפ' כל היד (י"ז ע"א) נמי אמרי' דבשעת שינה כיון דאיכא אונס שינה מגניא באפיה והכי נמי אמרי' בפ"ק דנדה (י"ב ע"ב ע"ש). וגם אין האשה משועבדת לבעלה שתשכב אצלו כל הלילה אלא בשעת תשמיש ותעמוד מאצלו ותשכב במטת' ותשתין עד שתצא נפשה. ואפשר שאם הבעל טוען לא אציע לה מטה כבודה שלא תפסיד לי כלי אלא מחצלת ומפץ אפשר שטענתו טענה ואפשר נמי דלא לפי שזה חולי הוא והבעל חייב ברפואתה וכבר כתבו הרופאים שהוא קל להתרפא' ע"י מרקחות חמות מבושמות ומשיחות מדברים קובצים בשפל הבטן ורפואות אחרות אבל שיהיה זה מהמומין הפוסלי' זה לא שמענו. ואם באנו לדמות זה לריח רע א"כ נבא ונאמר שהו' כריח הפה או כריח החוטם שכופין האיש לגרש אשתו בשבילם ואם עשית כן הרבית ממזרים בישראל לכוף לגרש מה שאין הדין נותן לכופו. וכן אתה מוציא אשה מתחת יד בעלה בלא גט בטענת מום זה ואין זה אלא בדיני זאת האומה שכופין לזה בין לאיש בין לאשה ואסור ללכת בחקותיהם:
העולה מכלל זה הוא שאין הדין נותן להפסיד לאשה זו כתובתה מחמת טענה זו מכמה טעמים:
האחד שאין זה מהמומין הפוסלים בנשים שלא מצינו לבעלי הגמ' שימנו אותו לא בבכורות (מ"ג מ"ד מ"ה) ששם נמנו המומין הפוסלים בכהנים ולא בפ' המדיר (ע"ה ע"א) בתוספת שהוסיפו עליהם בנשים וגם הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות אישות לא מנה אלא המנויין בגמ' ומדעתינו וסברתינו לא נעשה מעשה להוסיף מום זה כדי להפסיד לאשה זו כתובתה:
והשני אפילו היה מום זה פוסל בנשים אין מפסידין לאשה זו כתובתה בשבילו לפי שהוא כמומין שבגלוי דאמרי' דחזקתו דידע ונתרצה אלא שעתה הפך לבו לשנא אותה ומתעולל עליה עלילות ברשע:
והשלישי אפילו היה כמומין שבסתר אין שומעין לטענו' הבעל כלל כיון שאשה זו גדלה עם אחותו ודמי למרחץ שבודק ע"י קרובות ועדיף נמי ממרחץ ומסתמא אמרי' שחזקתו בדק וידע ונתרצה:
והרביעי אפילו אי יהבינן ליה כוליה טענתיה שזהו מום הפוסל בנשים ושזהו מום שבסתר ושגידולה עם אחותו אינו מעלה ולא מוריד לפי שדעתה קרובה לבעלה יותר מאחיה אע"פ שאין בהם טענות שאין בהם ממש אפ"ה כיון שעמדה עמו חמשה חדשים שלום בינו לבינה אין מקבלין עוד ממנו טענה להפסידה כתובתה דאמרי' שזה ודאי אם היה בה מום זה ידע ומחל או אם לא היה בה א"כ ברשותו נולד ונסתחפה שדהו:
והחמישי (או) [כי] אחר שטען טענותיו בפני הקהל והקהל לא הטו אזן לטענותיו ובא עליה ודאי מחל וכיון שמחל אינו רשאי לחזור ולטעון עוד טענה זו.
והשישי שאין בכל מה שהעידו העדים ראיה מספקת שזה המום היה בה עד שלא נתארסה וכיון שעל הבעל להביא ראיה ולא הביא הרי היא בחזקת כתובתה ככל הנשים שבעולם. ואין לו לדיין לכעוס ולסלק עצמו מדין זה שאם הוא יסתלק ממנו מי יהיה זקוק לו וא"כ תלקה מדת הדין ועל זה נאמר לא תגורו מפני איש לא תכניס דבריך וגו' כדאיתא בפ"ק דסנהדרין (ח' ע"א) אבל ראוי לו שיקרא על הבעל הפסוק הזה טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ וגו'. זה נ"ל בזה לפי לשון השאלה ודברים פשוטים הם. אחיכם שמעון בהר"ר צמח זלה"ה: