שו"ת מהרש"ל/מפתחות

א. ג׳ אחים ירשו מקום בביהכ״נ מאביהם. והקטן שבהם ישב על המקום הזה ברצון אחיו בחנם. ואחר שמת בלי בנים באה אשתו ותבעה כתובתה ורצתה לגבות מן המקום הזה. באמרה שישב עליו שני חזקה.

ב. ראובן רצה לעקור דירתו למקום אחר ומכר את ביתו לשמעון ואמר בשעת המכירה שמכר את ביתו עי״ז. ואח״כ הגיע לו אונס שאין עוד לאל ידו לצאת מן המקום. ורצה עי״ז לבטל המכירה.

ג. אם חוזה מותר לשאול במכשפים ע״י נכרים.

ד. על דבר עסק שותפות.

ה. מי שמת לו מת בחה״מ של סוכות אם שמיני עצרת עולה למנין שבעה ימים במספר השלשים.

ו. בענין תקנת מהר״ם מפדובה שטבילת הנשים והחפיפה יהיו בלילה.

ז. תינוק נפדה ביום שלשים ללידתו אם צריך לפדותו שנית ביום ל״א.

ח. בעיר אוסטרא השיגו הקהל ערב סוכות לעת ערב אתרוג בלא הדס מה לעשות.

ט. המתענה ביארצייט אם חייב להשלים התענית כשחל בערב שבת.

י. אם אסור לצוד בשבת התרנגולים שבביתו.

יא. בענין גביות עדות שלא בפני בע״ד.

יב. על אודות שם רע על משפחה שהוחזקה לכשרות.

יג. אם מברכין על ספירת העומר בליל שבת בביהכ״נ אף שעדיין שעה וחצי עד הלילה.

יד. בענין איש אחד שעזב את אשתו והלך למרחקים ולקח שם אשה אחרת.

טו. על אודות אפטרופס שעשה מדעתא דנפשי׳ שלא ככתוב בצוואה. גם על דבר ס״ת שנתן אותה איש אחד לביהכ״נ ולא נודע אם הקדישה לחלוטין. ואחר מותו קבעו בניו דירתם בעיר אחרת ובקשו לקחת הס״ת לעיר משכנם:

יז. אפ שתוקית שכרה לכהונה.

יח. אם אורח(?) אינו אוסר בשבת עד אחר שלשים יום.

יט. איש אחד השכין אצל חבירו טבעת אשר קנה מן איש נכרי בחזקת גנוב והלך המלוה ומכר הטבעת לאדון אחד וכאשר נגלה הדבר כי גנוב הוא הודה המלוה כי הלוה נתן אותו לו ועי״ז הוכרח הלוה לברוח מביתו. מה דינו של המלוה.

כ. בענין ש״ץ שיצא מכשול טרפות מתחת ידו.

כא. איש אחד נתן סבלונות לכלתו בפני עדים וטען שקדש אותה בהן:

כב. בארץ שהיבום נוהג בזה״ז רקקה ביבמה הערמה בפני היבם כדי שתפטור מן היבם.

כג. אם יכול כוס של ברכת המזון להיות גם ממשקים גרועי׳ מן השכר היכא דליכא שכר.

כד. כה. אשה מסרה מודעא על איש אחד שאומר שקדשה והיא מוכרחת ליתן לו סך עצום להפטר ממנו.

כו. אם מותר להגעיל ביורה אשר נחה מרתיחתה ובמשך ההגעלה חזרה להרתיח:

כז. אם מותר ללבוש כתונת מכובס בשבת חזון.

כח. אחד הוציא לעז על בחור ששוכב עם אחותו בעולת בעל במטה אחת ורוחץ עמה באמבטי יחד.

כט. סדר יחס הגאונים ושושילתא דרבני קדמאי. ובסוף התשובה הזאת הערה נפלאה ויקרה מאד באיכותה כי כוללת יחוס הגאון המחבר ז״ל ותגלה תעלומות אבותינו הקדושי׳ אשר שמותם יזהירו ככבים לעדי עד, ורב טוב צפון בקרבה לחכמי הבקורת ודורשי קדמוניות.

ל. אם מותר לאכול כמה מיני תבשילין של חלב בערב ט״ב קודם תפלת מנחה.

לא. אם מותר לשתות שכר בסעודה המפסקת ערב ט״ב.

לב. אם לומר צדוק הדין אחר קבורת המת בט׳ באב.

לג. אודות אשה שנמצאו עליה עדי כעור.

לד. בענין מ״ש הטור שאביו היה נזהר מליטול כ״א באחרונ׳.

לה. לו. בענין השגת גבול.

לז. על אודות כתיבת הפרשיות שבתפילין.

לח. אם יכול השוכר את ביתו לחזור מן השכירות בתוך הזמן.

לט. דורון שיש בו חשש צידה או מחובר שהובא לישראל בי״ט ראשון אם מותר בי״ט בני לישראל אחר.

מ. אם מותר לטלטל האיזמל שמלין (?) בו שבשבת.

מא. אם כופין את הבעל לגרש כשאשתו אינה רוצה לישב עמו ע״י מריבה.

מב. בעסקי שותפות.

מג. איש א׳ השכיר ביתו לחבירו ואח״כ מכר אותו לאחר וטוען השוכר שהוא קודם באשר שכירות ליומא ממכר הוא.

מד. בענין אמן שאנו עונים אחר ברכת בונה ירושלים אפי׳ אחר ברכת עצמו.

מה. אם הבעל מחוייב ליתן לאשתו מעדנים איזה שבועות אחר הלידה ולשכור לה משרסת(?) לזמן ההוא.

מו. הא דאמרינן בעירובין ערב שבת ביה״ש לא גזרו על השבותים אם הכונה על כל השבותי׳ אף שאין בהם מצוה כלל או צורך גדול.

מז. אם מותר לצאת בשבת בכרמלית כשקמיע בצורו.

מח. אם שכח על הנסים בסעודת פורים אם צריך לחזור:

מט. אם בשטר חצי זכר נכללת גם הירושה שנפלה ליירשי׳ מאבי אביהם אשר מת ימים רבים אחרי מות אביהם.

נ. אשה שגבתה קרקעות בכתובתה אם יכולים היורשים אחר זמן מה לסלקה בדמים.

נא. אם מותר להושיט בשבת ליד חבירו תוך ד׳ אמות ממקום שאינו מעורב.

נב. בענין הלואה ברבית.

נג. אשה שילדה בב׳ באב וט״ב חל בשבת ונדחה ליום א׳ אם מחוייבת להתענות.

נד. איזה נשים נהגו שלא לאכול בשר עד שבת נחמו, אם יש סמך למנהג זה.

נה. דברי תוכחה לת״ח אשר עזב את אשתו והלך למרחקים.

נו. איה מקום ברכת התורה שאנו מברכין בבקר תוך התפלה.

נז. על דבר מצות שנגמו(?) זו בזו בתנור.

נח. מצות שנאפו מבלי הפרשת חלה מה דינם.

נט. על אודות איש א׳ אשר לחש באוזן אשת איש דברי נבלה וחרפה ובוז.

ס. אם מותר להטמין בע״ש באפר חם.

סא. אם מותר לגלגל ביצה על גג רותח בארצות החמים.

סב. ערוי של דבר איסור על גבי אוכלין אם אוסר בכולו או רק ע״י קליפה או בכדי נטילה.

סג. הש״ץ שכח לומר עננו בת״צ ונזכר אחר שומע תפלה אם יאמרנו אחר עושה שלום ברכה בפ״ע או יכללנו באלהי נצור בלא חתימה.

סד. מנהגים יקרים ונשגבים בענין התפלות.

סה. אשה שרואה דם מחמת תשמיש אם מותר לו לוציאה בכתובה בעל כרחה.

סו. סז. אם מותר למלמד ללמוד עם התלמידים בשבעת ימי האבל. גם הי׳ לו חנות בשותפות עם אחיו אם מותר לאחיו לישב בחנות ולמכור.

סח. אם שלא לאכול ולקדש בליל שמיני עצרת עד שיהא לילה ממש.

סט. אם להכריח בעל לגרש את אשתו על אשר איננו הולך בדרך לא טוב.

ע. מי שהוא אונן ביום מילת בנו איך יתנהג.

עא. אבל שהוא בעל ברית בשבת אם קורין אותו לס״ת.

עב. מי שראשו כבד לו אם מותר לישב בגלוי ראש.

עג. איך ינהג הסופר בכתיבת הנונין המנוזרות של ויהי בנסוע הארון.

עד. על דבר לשון אחד השטרות.

עה. אם מותר לעשות מאפה תנור בחג השבועות מן חלב שחלבה הנכרית בשבת או ביו״ט.

עו. אם מותר לשתות יין שבתוך קנקן שנשא אותו ישראל והקנקן הוא מבחוץ טופח ע״מ להטפיח ונכרי נגע בו מבחוץ.

עז. אם סומא חייב נבר חנוכה.

עח. מי שזמן אורחים ליום א׳ דחוה״מ שחל בשבת אם מותר לו לשחוט ביום ב׳ של יו״ט שהוא יום ערב שבת לצורך שבת.

עט. אם מותר לעשות סחורה בחה״מ כשחל יום השוק בו.

פ. אבי אבא דאבא אם כשר לעדות.

פא. מי שמת לו מת קודם תפלת ערבית וקברוהו אחר תפלת ערבית ועדיין הוא יום אם עולה מקצת היום הזה למנין ז׳ ימי אבלות.

פב. אשה שראתה דם ביום א׳ אחר ערבית ועדיין יום הוא אם מותר לה ללבוש נקיים ביום ה׳.

פג. אודות הנענועים בלולב איך לנהוג.

פד. כבד שלא נמלחה ונתבשלה אם מותר לאכול אותה בדיעבד.

פה. דיני חנוכה בקצור מס׳ ים של שלמה.

פו. פז. דיני בעור חמץ ושריפתו.

פח. דיני ליל פסח ומנהגי הסדר.

פט. עסקי שותפות.

צ. סדר חליצה וכל משפטיה.

צא. מי שיש לו בכור בעל מום אם מותר למוכרו לגוי כדי שלא יטרף ויצטרך לקוברו עם עורו.

צב. מי שנוהג א״ע שלא לאכול בשר ולשתות יין בין המצרי׳ אם מותר לרחוץ.

צג. שנים היו חייבים מעות על שטר ופרע הא׳ את השטר ותובע את חלקו מן השותף והשני אומר שכבר שלם לו חלקו מי משניהם צריך לישבע.

צד. אם מותר להולכי דרך להתנות על הידים בשחרית שלא ליטול כל היום.

צה. הנוגע בדלי שיש בו מים אם מותר לו ליטול ידיו מאותן המים:

צו. איש א׳ גרם ע״י סבה רחוקה למשרתו שנהרג אם צריך לקבל תשובה.

צז. אם צריך לברך ברכת אשר יצר ובורא נפשות לאיזה מהן משפט הקדימה.

צח. אם להניח תפילין של יד בישיבה או בעמידה.

צט. בענין רבית.

ק. אם קנה בשול המלח מן השר לשנה והשכיר לו פועלי׳ נכרים לזה אם מותר להניח אותם לעשות מלאכתם בשבת.

קא. על אודות איש שחרף את רעהו באמרו שהוא ממשפחת נאדליר. גם על דבר קול שיצא על נערה בתולה שנתקדשה.