שו"ת מהרש"ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר שאלות ותשובות מהרש״ל

אשר השיב כהלכה לכל שואל בענין רבינו הגדול הרב הגאון האמיתי רשכבה״ג המאיר עיני ישראל בתורתו ובחכמתו עמוד ההוראה אשר כל בית ישראל נשען עליו ומפיו אנו חיים מרנא ורבנא שלמה ברבינו יחיאל ממשפחת לוריא זצללה״ה

נדפס שנית בפיורדא בשנת תק״ט ועתה בשנת תרי״ט נדפס שלישית על ידי נכדיו יוסף כהן צדק ואחזת מרעהו זלמן באנהארד

לעמבערג

בדפוס דוד צבי שרענציל חתן המנוח מו״ה דוד זאב מאדלינגר סג״ל:

Tschubut Reschal Druck von Dr. H. Schrenzel in Lemberg 1859

סימן א'[עריכה]

סימן ב'[עריכה]

סימן ג'[עריכה]

סימן ד'[עריכה]

סימן ה'[עריכה]

סימן ו'[עריכה]

סימן ז'[עריכה]

סימן ח'[עריכה]

סימן ט'[עריכה]

סימן י'[עריכה]

סימן יא'[עריכה]

סימן יב'[עריכה]

סימן יג'[עריכה]

סימן יד'[עריכה]

סימן טו'[עריכה]

סימן טז'[עריכה]

סימן יז'[עריכה]

סימן יח'[עריכה]

סימן יט'[עריכה]

סימן כ'[עריכה]

סימן כא'[עריכה]

סימן כב'[עריכה]

סימן כג'[עריכה]

סימן כד'[עריכה]

סימן כה'[עריכה]

סימן כו'[עריכה]

סימן כז'[עריכה]

סימן כח'[עריכה]

סימן כט'[עריכה]

שאלה יורינו מורינו סדר היחס בין הגאונים המחברים ספרים. תשובה סדר היחס אין לי קבלה מוחלטת אלא כל אדם הקורא בספרי הפוסקים מתוך ההרגל של דבריהם ומחלוקתם על ידי מעשים יכיר קצת סדר תולדותם. אכן אעתיק לך מה שמצאתי העתק. רב האי קיבל תורה מרב שרירא גאון אביו וסמכו לגאונו' בן עשרי' שנה שנת ד' אחפים ותשל"ו לבריאה. משם ואילך פסקו הגאונים ורבינו גרשם מ"ה קיבל מרב האי ונפטר שנת ד' אלפים ות"ת ורש"י נולד באותו שעה ויחי ס"ה שנים ונפטר בשנת ד' אלפים ותתס"ה ומסרה לרבינו אליהו הזקן שיסד האזהרות בעל אחותו של רב האי גאון ואחיו של רבי' יקותיאל וגם רבינו חננאל קיבל מרב האי גאון ור' יצחק האלפסי ור' נתן בעל הערוך קבלו מר"ח ור' יקותיאל אחיו של רבי' אליהו הזקן ממנו יצאו בני יומני והשלישי ר' יצחק בר מנחם הנקבר באורליינש ובימיהם היה ר' אלעזר הגדול ור' שמעון הגדול ממגנצ"א ור' שלמה הבבלי ור' קלונימוס אביו מלוקו ומהם קבלו רבי גרשם ממי"ץ והם היו גדולי לות"יר הנקובים בכמה מקומות ומהם רבי יעקב הזקן בר יקר ורבינו יצחק בר יהודא הנקרא מורה צדק ורבינו יצחק הלוי הנקרא סגן לויה מגרמי"זא ורבי' קלונימוס איש רומי היה בימיו ורבינו אברהם הכהן שעשה ברכת חתנים ורבי יהודא הכהן שעשה ספר הדינין ורב יוסף ט"ע קדמו להם הרבה וגם רבינו בנימין הפייטן בר שמואל קדם ובימיו היה רבי מאיר ש"ץ ורבינו שלמה הנקרא רש"י קבל מר' יצחק בר יקר ומרבינו יצחק סגן לויה ומרבי יצחק בר יהודא ובימיו נגזרה גזרה כלו שנת תתנ"ו לפרט עליו יסד תנות צרות לא נוכל וקללם בשמת' המתקלת תתנם לחרפ' וקללה ולא שכח א' מהם וגם ר' אליקים הלוי קבל עם רש"י מרבותיו. וכן פי' ד' סדרי' ור' יצחק בר אשר הלוי משפירא היה חתנו וכן רבינו יעקב בן ר' יצחק סגן לויה היה בימיו הנקרא רבי' יעבץ ובשנת תתס”ה נפטר נר ישראל רש"י ומלך אחריו ר' שמואל בר מאיר ושמשו לפניו רבי יוסף דינבריט ור"ת אחיו ור' יב"א בא לשמש לפניו ושב למקומו ורבי אליעזר בר נתן הנקרא ראב"ן אשר יסד הספר צפנת פענח קבל מרבינו יעבץ ומחמיו רבי' אליקים בר יוסף וחתניו של רבינו אב"ן היו רבינו יואל בר יצחק הלוי מבונא ורבי שמואל בר נטרונאי ובנו מהר"ר מרדכי מקולוניא ובנו מהר"ר שלמה מברולא ובנו מרדכי ובנו מהר"ר יהודא המכונה ליברמן מפרישבורק ובנו שלמה והרב ר' אורי ואחרי ר' שמואל מלך ר"ת לפניו שמשו הרב ר' יעקב האולניז ור' יצחק בר ברוך והרב רבי יוסך בכור שור ורבינו חיים כהן וריב"ם ור"י הלבן ור"י מרמרן מהר"ר והר"ר בנימין מקמברויא ור' יצחק בר מרדכי ורבינו אליעזר ממיץ ור' משה כהן האשכנזי ובימיו היה רבינו אליהו החסיד בפריש ור' מנחם בר פרץ ביואני ור' חזקיה באלצורא ור' משלם במילאון ור' אפרים הגביר בריגנשפורג. ואחרי ר"ת מלך ר"י בן אחותו ברמרן ובשנת תתקמ"ד נהרג ר' אלחנן בנו וגדולים שמשו לפני ר"י הוא האיר עיני חכמים בפילפוליו ובחידושו ואלו שמשו לפני ר"י ר' משה כהן האשכנזי ור' עזרא הנשיא ור' שמשון מנביילא ורבי' שמשון משנ"ץ איש עיון ורבינו יצחק אחיו ור' ברוך בר יצחק אשר יסד ספר התרומה ור' יהודא בר יצחק מפריש ור"ש שמשון מקוצי והרב ר' שלמה מדרווייש בימיו היה רבינו שמרי' משפי"רא אשר קיבל מרי"בא בשפיר"א ובימיו היה ר' אליעזר ממיץ במגנצ"א ואלו שמשו לפניו: ר' אלעזר בן ר' יואל הלוי הנקרא אבי העזרי ור' שמחה בר שמואל ור' ברוך ור' יהונתן היה בימיהם ור' אליעזר מגרמיזא ורבי יהודה החסיד בן רבינו משולם אשר ילד הרב ר' אהרן מרעגנשבורג והרב ר' יהודא ובימי ר' אליעזר ממיץ ואחיו רבינו מאיר ואחיו רבינו דוד מווירצבורג והוא ילד רבינו משלם מווירצבורג ואחיו הרב ר' יהודא אשר יסד פיוט וכו' ובימיו היה רבינו יואל בר יצחק הלוי ובנו אב"י העז"רי:

חזרנו לחכמי צרפת. ואחרי שנפטר רבינו יצחק מדנפיר' מלך רבינו יצחק בר אברהם ור' שמשון אחיו הלך לירושלים ונקבר תחת רגלי הכרמל בשיבה טובה. אחרי רבינו יצחק בורמרן מלך ר' יודא בפריש ורבינו שמשון בשנ"ץ ור' יצחק בתפירה והרב ר' אהרן מרשבורק והרב ר' יודא כהן מורידבורג למדו לפניו והרב ר' שלמה מלך בטרווייש והרב ר' אלעזר בשקנא שנת פ"ד לפרט נפטר גור אריה בפריש בן נ”ח ובאותו שנה נפטר רבינו מנחם וורדנים אחרי ר' יהודא מלך ר' יחיאל והרב ר' יהודא במילון והרב שמואל בכרך טיירי והרב רבינו יעקב באורלינש קרשביא בדרום והרב ר' נתנאל בקינוף והרב ר' משה באוביה במוליצין מורי הרב ר' יצחק בר שמואל הקבור בגרמי"זא שישמ לפניו ובימיהם היה הרב רבינו שמואל בן רבינו אלחנן ומורי הרב ר' יצחק תזו שימש לפניו ובימיהם היה רבינו יהודה במייטי' והרב ר' שמואל בר שלמה הקרא שיר אויל ושניה' קבל הרב ר' מאיר רחמנ' נטרי' וכל ישראל שוב מצאתי ר' שמעון הגדול בר יצחק החסיק בר אבין הגדול בתורה בחכמה ובעושר ובסודי סודות לדרוש כל אות ואות במ"ט פנים הוא ר' אבין הגדול אשר יצא מזרעו של הרב רבי יוסף הזקן בן רבינו שמעון ממדינת מוש שיסד אזהרת אתה הנקלת והא היה בר סגולתו של רבינו אליהו הזקן שיסד אזהרות אמת יהגה חכי ורבינו אבין הגדול הוליד את ר' יצחק חסיק ואת ר' יהושע חסיד ורבינו יצחק חסיד אחיו הוליד את רבי' קלונימוס הזקן אשר הוליד רבינו שמואל חסיד קדוש ונביא אשר הוליד רבינו אברהם משפיר"א ואת רבי' יהודא החסיד משפירא אשר הגלו מארץ מולדתן למדינת רעגנספורג ע"י מעשה שאשתו נגעה בתיבתו והתרה בה אל תקרב לתיבה כשאינך טהורה ונשכחה ממנה ונגעה בה וסודום קדושות כתובות בקונטריסים היו באותו תיבה וכל החסידים הקדושים הללו יצאו מזרעו של ר' משולם הגדול בן רבינו קלונימוס בן רבי משה הזקן אשר הוליד ר' חננאל ואת רבי קלונימוס ואת רבינו איתיאל ואת רבי' יקותיאל משפיר"א ור' משה הזקן הוא אשר יסד את אימת טראותך הוא ר' משה הזקן בין רבי קלונימוס בן רבינו יקותיאל בן רבינו משה בן רבנא משלם בן רבנא איתיאל בן רבנא משלם זל"ע ורבינו משה הזקן הביאו המלך קרלא עמו ממדינת לוקא בשנת תתמ"ט לחורבן הבית שיבנה במהרה בימינו אמן אמן אמן סלה. ע"כ קבלתי ואתה חכם תוסיף לקח. דברי שלמה לורי"א.

סימן ל'[עריכה]

שאלה אי שרי לאכול כמה מיני תבשילין של חלב בערב ט׳ באב קודם מנחה ואחר כך אוכלין סעודת מפסקת בפירות על הקרקע תשובה נרא׳ אותן שאוכלין מעדנים בערב ט׳ באב בכמה מיני טיגונין לרוב התבשילין כאילו הוה סעודת שלמה אלא שאין אוכלין בשר ושותין יין בודאי הוה בכלל בטן רשעים כמו שכתב הרמב״ן והטו׳ הביאו ומה שתפס הרב אוכלין בשר ושותין יין היינו לפי הגמ׳ שאינו אוסר בשר ויין כ״א בסעודה המפסקת רק המנהג הוא שלא לאכול בשר כל החודש עד ט׳ באב וזה לשון הגמ׳ אמר רב יהודא אמר רב לא שנו אלא בסעודה שמפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר אפי׳ בשש שעות ומעל׳ ופוסק בסמ״ג וכן הלכה וכן הג״ה ומסיק וכבר נהגו כל ישראל שלא לאכול בשר ולשתות יין כל היום כו׳ ע״כ א״כ שגם בימי הסמ״ג לא נתפשש מנהג איסור בשר אלא ביומו א״כ ג״כ לפי הגמ׳ כותב הרמב״ן שמתיר בשר קודם סעודה המפסקת וכן פוסק בסמ״ג מ״מ הוא בטן רשעים שאוכלין כל צורכם במעדנים לאכול אח״כ עראי וה״ה שאר אכילות מחלב שעושין בתיקונים כמו לחג השבועות בארצנו והנה תפש הרמב״ן ראייה מן המיימוני שכתב מימינו לא אכלנו ערב ט׳ באב אפילו תבשילין של עדשים וכתב ערב ט׳ באב היינו אחר חצות ועוד דאי איירי בסעוד׳ המפסיק בה אבל כבר אכל כמה מינין א״כ מאי רבותי׳ שכתב מימינו לא אכלנו כו׳ לכן אומר אני שגדול עונש מנשוא בפרט לקצת יודעי התורה: דברי שלמה לוריא

סימן לא'[עריכה]

שאלה אי שרי לשתות שכל בסעודה המפסקת תשובה באגודה אוסר לשתות שכר בסעוד׳ המפסקת וכן נראה משום דהוי כחמר מדינה בפרט בארצות האילו שאין היין מצוי בשלמא בט׳ ימים אינו אלא מנהג ותו לא אבל בסעודה איסורו מימות התנאים ואפי׳ בימי הגזירה מחויבי׳ לעשות גדר ולהחמיר ולא להקל ובמה נראה סימני אבילו׳ בפרט לאותם שאוכלים כבר כל צורכם אחר כך פירות לסעוד׳ המפסקת כמו לקינוח בעלמא במה יהי(?) השנוי אכן כוס לברכ׳ המזון שרי וכל זאת למאן דאפשר אבל מי שלא הורגל לשתות ב״א שכר או אדם חלש בודאי שרי לו לשתות שכר אף בסעודה התפסקת וגם בכל הספרים כתוב ושותה מים לסעוד׳ המפסקת וכן המנהג:

סימן לב'[עריכה]

ומה ששאלת מצידוק הדין נראה שיש לומר צידוק הדין בט׳ באב וכן מצאתי במנהגים ישנים אף על פי שהמנהג כך בכל מקום שאין אומרין תחנון אין אומרין צידוק הדין מ״מ נראה דלא דמי לט׳ באב שזהו לא גרע משאר קינות ומאורעות אע״פ שאין אומרים תחנון אינו דומה וכן מצאתי כתוב בשם רש״י שהתיר לומר צדוק הדין קודם חצות כמו קינות ועוד כתב בספר אגודה בשם הרוקח שיש לומר אפילו תחנון בט׳ באב משום דבטלה מגילות תענית אם כן יש להקל ואין להחמיר כשאר מועדות: דברי שלמה לור״יא

סימן לג'[עריכה]

סימן לד'[עריכה]

סימן לה'[עריכה]

סימן לו'[עריכה]

סימן לז'[עריכה]

סימן לח'[עריכה]

סימן לט'[עריכה]

סימן מ'[עריכה]

סימן מא'[עריכה]

סימן מב'[עריכה]

סימן מג'[עריכה]

סימן מד'[עריכה]

סימן מה'[עריכה]

סימן מו'[עריכה]

סימן מז'[עריכה]

סימן מח'[עריכה]

סימן מט'[עריכה]

סימן נ'[עריכה]

סימן נא'[עריכה]

סימן נב'[עריכה]

סימן נג'[עריכה]

סימן נד'[עריכה]

סימן נה'[עריכה]

סימן נו'[עריכה]

סימן נז'[עריכה]

סימן נח'[עריכה]

סימן נט'[עריכה]

סימן ס'[עריכה]

סימן סא'[עריכה]

סימן סב'[עריכה]

סימן סג'[עריכה]

סימן סד'[עריכה]

סימן סה'[עריכה]

סימן סו'[עריכה]

סימן סז'[עריכה]

סימן סח'[עריכה]

סימן סט'[עריכה]

סימן ע'[עריכה]

סימן עא'[עריכה]

סימן עב'[עריכה]

סימן עג'[עריכה]

סימן עד'[עריכה]

סימן עה'[עריכה]

סימן עו'[עריכה]

סימן עז'[עריכה]

סימן עח'[עריכה]

סימן עט'[עריכה]

סימן פ'[עריכה]

סימן פא'[עריכה]

סימן פב'[עריכה]

סימן פג'[עריכה]

סימן פד'[עריכה]

סימן פה'[עריכה]

סימן פו'[עריכה]

סימן פז'[עריכה]

סימן פח'[עריכה]

סימן פט'[עריכה]

סימן צ'[עריכה]

סימן צא'[עריכה]

סימן צב'[עריכה]

סימן צג'[עריכה]

סימן צד'[עריכה]

סימן צה'[עריכה]

סימן צו'[עריכה]

סימן צז'[עריכה]

סימן צח'[עריכה]

סימן צט'[עריכה]

סימן ק'[עריכה]

סימן קא'[עריכה]

מפתחות[עריכה]

א. ג׳ אחים ירשו מקום בביהכ״נ מאביהם. והקטן שבהם ישב על המקום הזה ברצון אחיו בחנם. ואחר שמת בלי בנים באה אשתו ותבעה כתובתה ורצתה לגבות מן המקום הזה. באמרה שישב עליו שני חזקה.

ב. ראובן רצה לעקור דירתו למקום אחר ומכר את ביתו לשמעון ואמר בשעת המכירה שמכר את ביתו עי״ז. ואח״כ הגיע לו אונס שאין עוד לאל ידו לצאת מן המקום. ורצה עי״ז לבטל המכירה.

ג. אם חוזה מותר לשאול במכשפים ע״י נכרים.

ד. על דבר עסק שותפות.

ה. מי שמת לו מת בחה״מ של סוכות אם שמיני עצרת עולה למנין שבעה ימים במספר השלשים.

ו. בענין תקנת מהר״ם מפדובה שטבילת הנשים והחפיפה יהיו בלילה.

ז. תינוק נפדה ביום שלשים ללידתו אם צריך לפדותו שנית ביום ל״א.

ח. בעיר אוסטרא השיגו הקהל ערב סוכות לעת ערב אתרוג בלא הדס מה לעשות.

ט. המתענה ביארצייט אם חייב להשלים התענית כשחל בערב שבת.

י. אם אסור לצוד בשבת התרנגולים שבביתו.

יא. בענין גביות עדות שלא בפני בע״ד.

יב. על אודות שם רע על משפחה שהוחזקה לכשרות.

יג. אם מברכין על ספירת העומר בליל שבת בביהכ״נ אף שעדיין שעה וחצי עד הלילה.

יד. בענין איש אחד שעזב את אשתו והלך למרחקים ולקח שם אשה אחרת.

טו. על אודות אפטרופס שעשה מדעתא דנפשי׳ שלא ככתוב בצוואה. גם על דבר ס״ת שנתן אותה איש אחד לביהכ״נ ולא נודע אם הקדישה לחלוטין. ואחר מותו קבעו בניו דירתם בעיר אחרת ובקשו לקחת הס״ת לעיר משכנם:

יז. אפ שתוקית שכרה לכהונה.

יח. אם אורח(?) אינו אוסר בשבת עד אחר שלשים יום.

יט. איש אחד השכין אצל חבירו טבעת אשר קנה מן איש נכרי בחזקת גנוב והלך המלוה ומכר הטבעת לאדון אחד וכאשר נגלה הדבר כי גנוב הוא הודה המלוה כי הלוה נתן אותו לו ועי״ז הוכרח הלוה לברוח מביתו. מה דינו של המלוה.

כ. בענין ש״ץ שיצא מכשול טרפות מתחת ידו.

כא. איש אחד נתן סבלונות לכלתו בפני עדים וטען שקדש אותה בהן:

כב. בארץ שהיבום נוהג בזה״ז רקקה ביבמה הערמה בפני היבם כדי שתפטור מן היבם.

כג. אם יכול כוס של ברכת המזון להיות גם ממשקים גרועי׳ מן השכר היכא דליכא שכר.

כד. כה. אשה מסרה מודעא על איש אחד שאומר שקדשה והיא מוכרחת ליתן לו סך עצום להפטר ממנו.

כו. אם מותר להגעיל ביורה אשר נחה מרתיחתה ובמשך ההגעלה חזרה להרתיח:

כז. אם מותר ללבוש כתונת מכובס בשבת חזון.

כח. אחד הוציא לעז על בחור ששוכב עם אחותו בעולת בעל במטה אחת ורוחץ עמה באמבטי יחד.

כט. סדר יחס הגאונים ושושילתא דרבני קדמאי. ובסוף התשובה הזאת הערה נפלאה ויקרה מאד באיכותה כי כוללת יחוס הגאון המחבר ז״ל ותגלה תעלומות אבותינו הקדושי׳ אשר שמותם יזהירו ככבים לעדי עד, ורב טוב צפון בקרבה לחכמי הבקורת ודורשי קדמוניות.

ל. אם מותר לאכול כמה מיני תבשילין של חלב בערב ט״ב קודם תפלת מנחה.

לא. אם מותר לשתות שכר בסעודה המפסקת ערב ט״ב.

לב. אם לומר צדוק הדין אחר קבורת המת בט׳ באב.

לג. אודות אשה שנמצאו עליה עדי כעור.

לד. בענין מ״ש הטור שאביו היה נזהר מליטול כ״א באחרונ׳.

לה. לו. בענין השגת גבול.

לז. על אודות כתיבת הפרשיות שבתפילין.

לח. אם יכול השוכר את ביתו לחזור מן השכירות בתוך הזמן.

לט. דורון שיש בו חשש צידה או מחובר שהובא לישראל בי״ט ראשון אם מותר בי״ט בני לישראל אחר.

מ. אם מותר לטלטל האיזמל שמלין (?) בו שבשבת.

מא. אם כופין את הבעל לגרש כשאשתו אינה רוצה לישב עמו ע״י מריבה.

מב. בעסקי שותפות.

מג. איש א׳ השכיר ביתו לחבירו ואח״כ מכר אותו לאחר וטוען השוכר שהוא קודם באשר שכירות ליומא ממכר הוא.

מד. בענין אמן שאנו עונים אחר ברכת בונה ירושלים אפי׳ אחר ברכת עצמו.

מה. אם הבעל מחוייב ליתן לאשתו מעדנים איזה שבועות אחר הלידה ולשכור לה משרסת(?) לזמן ההוא.

מו. הא דאמרינן בעירובין ערב שבת ביה״ש לא גזרו על השבותים אם הכונה על כל השבותי׳ אף שאין בהם מצוה כלל או צורך גדול.

מז. אם מותר לצאת בשבת בכרמלית כשקמיע בצורו.

מח. אם שכח על הנסים בסעודת פורים אם צריך לחזור:

מט. אם בשטר חצי זכר נכללת גם הירושה שנפלה ליירשי׳ מאבי אביהם אשר מת ימים רבים אחרי מות אביהם.

נ. אשה שגבתה קרקעות בכתובתה אם יכולים היורשים אחר זמן מה לסלקה בדמים.

נא. אם מותר להושיט בשבת ליד חבירו תוך ד׳ אמות ממקום שאינו מעורב.

נב. בענין הלואה ברבית.

נג. אשה שילדה בב׳ באב וט״ב חל בשבת ונדחה ליום א׳ אם מחוייבת להתענות.

נד. איזה נשים נהגו שלא לאכול בשר עד שבת נחמו, אם יש סמך למנהג זה.

נה. דברי תוכחה לת״ח אשר עזב את אשתו והלך למרחקים.

נו. איה מקום ברכת התורה שאנו מברכין בבקר תוך התפלה.

נז. על דבר מצות שנגמו(?) זו בזו בתנור.

נח. מצות שנאפו מבלי הפרשת חלה מה דינם.

נט. על אודות איש א׳ אשר לחש באוזן אשת איש דברי נבלה וחרפה ובוז.

ס. אם מותר להטמין בע״ש באפר חם.

סא. אם מותר לגלגל ביצה על גג רותח בארצות החמים.

סב. ערוי של דבר איסור על גבי אוכלין אם אוסר בכולו או רק ע״י קליפה או בכדי נטילה.

סג. הש״ץ שכח לומר עננו בת״צ ונזכר אחר שומע תפלה אם יאמרנו אחר עושה שלום ברכה בפ״ע או יכללנו באלהי נצור בלא חתימה.

סד. מנהגים יקרים ונשגבים בענין התפלות.

סה. אשה שרואה דם מחמת תשמיש אם מותר לו לוציאה בכתובה בעל כרחה.

סו. סז. אם מותר למלמד ללמוד עם התלמידים בשבעת ימי האבל. גם הי׳ לו חנות בשותפות עם אחיו אם מותר לאחיו לישב בחנות ולמכור.

סח. אם שלא לאכול ולקדש בליל שמיני עצרת עד שיהא לילה ממש.

סט. אם להכריח בעל לגרש את אשתו על אשר איננו הולך בדרך לא טוב.

ע. מי שהוא אונן ביום מילת בנו איך יתנהג.

עא. אבל שהוא בעל ברית בשבת אם קורין אותו לס״ת.

עב. מי שראשו כבד לו אם מותר לישב בגלוי ראש.

עג. איך ינהג הסופר בכתיבת הנונין המנוזרות של ויהי בנסוע הארון.

עד. על דבר לשון אחד השטרות.

עה. אם מותר לעשות מאפה תנור בחג השבועות מן חלב שחלבה הנכרית בשבת או ביו״ט.

עו. אם מותר לשתות יין שבתוך קנקן שנשא אותו ישראל והקנקן הוא מבחוץ טופח ע״מ להטפיח ונכרי נגע בו מבחוץ.

עז. אם סומא חייב נבר חנוכה.

עח. מי שזמן אורחים ליום א׳ דחוה״מ שחל בשבת אם מותר לו לשחוט ביום ב׳ של יו״ט שהוא יום ערב שבת לצורך שבת.

עט. אם מותר לעשות סחורה בחה״מ כשחל יום השוק בו.

פ. אבי אבא דאבא אם כשר לעדות.

פא. מי שמת לו מת קודם תפלת ערבית וקברוהו אחר תפלת ערבית ועדיין הוא יום אם עולה מקצת היום הזה למנין ז׳ ימי אבלות.

פב. אשה שראתה דם ביום א׳ אחר ערבית ועדיין יום הוא אם מותר לה ללבוש נקיים ביום ה׳.

פג. אודות הנענועים בלולב איך לנהוג.

פד. כבד שלא נמלחה ונתבשלה אם מותר לאכול אותה בדיעבד.

פה. דיני חנוכה בקצור מס׳ ים של שלמה.

פו. פז. דיני בעור חמץ ושריפתו.

פח. דיני ליל פסח ומנהגי הסדר.

פט. עסקי שותפות.

צ. סדר חליצה וכל משפטיה.

צא. מי שיש לו בכור בעל מום אם מותר למוכרו לגוי כדי שלא יטרף ויצטרך לקוברו עם עורו.

צב. מי שנוהג א״ע שלא לאכול בשר ולשתות יין בין המצרי׳ אם מותר לרחוץ.

צג. שנים היו חייבים מעות על שטר ופרע הא׳ את השטר ותובע את חלקו מן השותף והשני אומר שכבר שלם לו חלקו מי משניהם צריך לישבע.

צד. אם מותר להולכי דרך להתנות על הידים בשחרית שלא ליטול כל היום.

צה. הנוגע בדלי שיש בו מים אם מותר לו ליטול ידיו מאותן המים:

צו. איש א׳ גרם ע״י סבה רחוקה למשרתו שנהרג אם צריך לקבל תשובה.

צז. אם צריך לברך ברכת אשר יצר ובורא נפשות לאיזה מהן משפט הקדימה.

צח. אם להניח תפילין של יד בישיבה או בעמידה.

צט. בענין רבית.

ק. אם קנה בשול המלח מן השר לשנה והשכיר לו פועלי׳ נכרים לזה אם מותר להניח אותם לעשות מלאכתם בשבת.

קא. על אודות איש שחרף את רעהו באמרו שהוא ממשפחת נאדליר. גם על דבר קול שיצא על נערה בתולה שנתקדשה.