שו"ת הרא"ש/כלל צא

<< · שו"ת הרא"ש · כלל צא · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל צא

סימן א

שאלה ראובן שמת והניח אשה ושתי בנות שם האחת גוהר ושם השנית שמחה והניח בתים והוצרכה אלמנתו למשכן אותם הבתים ומשכנה אותם לר' אברהם ן' פרח ונכנסו בשטר האלמנה ובתה שמחה והן קבלנות זו לזו ובתוך זמן המשכון אמר רבי אברהם שבנה באלו הבתים באלף ושלש מאות זהובים ולא הראה שום קיום על כך ולא מתיעץ בבנין הזה עם אחת מהממשכנות ולא הראה מעשה ב"ד שוב הוצרכו מרת גוהר ומרת שמחה האחיות למשכן הבתים הנזכרים ביד רבי אברהם הנזכר באלף זהובים ונזכר בשטר זו המשכונה השניה שלקחו מרת גוהר ומרת שמחה מאלו האלף [זהובים של המשכון במעות חמש מאות זהובים וה' וחמש מאות זהובים האחרים הם בכלל האלף] ושלש מאות זהובים שאמר רבי אברהם שהוציא בבנין הנזכר והם מחלק מרת שמחה ואין לו שום קיום מהחמש מאות זהובים הנשארים מסכום הבנין שהזכיר שבנה כי לפי שאמר שמרת שמחה הוצרכה לאלו החמש מאות זהובים במעות לנשואיה חייבה עצמה בחמש מאות זהובים אחרים מחמת הבנין ואחר מכאן מתה אמן ומרת גוהר מבקשת חצי הבתים ושתפרע חצי החמש מאות זהובים שגבו במעות כמו שכתוב בשטר האלף זהובים של המשכונה השנייה ויורשי רבי אברהם תובעין ממרת גוהר בכל האלף זהובים של השטר מחמת שהיא קבלנית עם אחותה ועוד תובעין למרת גוהר שמונה מאות זהובים תשלום האלף ושלש מאות של הבנין כמו [שאמר כיון שנכתב בשטר האלף זהובים שהחמש מאות זהובים הם היו בכלל האלף ושלש מאות של הבנין כמו] שהזכרנו הנה שנתקיים להם הבנין בעדים מרת גוהר טוענת שאין לה ליתן מכל זה יותר ממאתים וחמשים זהובים כי המעות של הבנין כיון שהיתה בעיר ולא נתיעץ עמה בכך אינה חייבת ליתן כלום ועוד היא טוענת כי שמא פרעה אמה המעות של זה הבנין שהיא היתה הממשכנת בשעה שבנאוהו כיון שרבי אברהם ואמה כבר נפטרו ועוד שאינה יודעת אם אמת שהוציא אלו המעות בבנין או לא.

תשובה תחלה אני כותב על הבנין שבנה רבי אברהם ולא נתיעץ עם אחד מן הממשכנות ולא הראה מעשה ב"ד אם בא ר' אברהם לגבות ממון זה בחייו מן האלמנה ובתה הממשכנות היה הדין כן אם יש עדים לו שהבנין היה לצורך הבית שאלמלא לא בנאו היה הבית מתרועע ונופל ולא היה נשאר לו בחורבא כדי לגבות דמי משכנתא שלו הוה ליה כשותף שהוא יורד ברשות שהרי בדמי משכנתא שלו הוא נחשב כשותף דטעמא דהוי שותף כיורד ברשות משום דלהשביח חלקו הוא יורד ואין חלקו מבורר צריך להשביח הכל הילכך כיורד ברשות דמי כל זמן שאין חברו מוחה על ידו ונוטל חצי מה שהוציא בשבועה וכ"ש במשכנתא דהכא שאם לא היה בונה היה הבית נופל והיה מפסיד מעות שהלוה על הבית דהוה ליה כיורד ברשות כל זמן שלא מיחו בידו לבנות וישבע כמה הוציא ויטול ואם היה באותו ענין שאף אם לא בנאו לא היה הבית יכול להתרועע כל כך שלא היה נשאר בו דמי משכנתא שלו הוה ליה כיורד שלא ברשות וידו על התחתונה שאם השבח יותר על ההוצאה נותן לו ההוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו הוצאה כשיעור שבח ואי בעו הממשכנות היו יכולות לומר לר' אברהם טול הבנין שבנית וקח עציך ואבניך ולך אין לנו חפץ בבנינך רק שלא תקלקל בניננו ממה שהיה מתחלה כמו שכתב רי"ף ז"ל בפרק השואל (ק"א) גבי היורד לתוך חורבתו של חברו ובנאה שלא ברשות כך היה הדין אלו באו לדין רבי אברהם עם האלמנה ובתה ועתה שנפטר רבי אברהם וגם האלמנה והדין הוא בין יורשי רבי אברהם ויורשי האלמנה ובאים יורשי ר' אברהם להוציא חצי הבנין מיורשי האלמנה ואין בידם שטר שנתחייבו לאביהם הממון וגם אין להם עדים שהוציא הממון על הבנין ואף אם נתחייבו האלמנה ובתה זה הממון לרבי אברהם בחייו היה צריך ר' אברהם לישבע כמה הוציא על הבנין ואם האלמנה היתה טוענת פרעתי לך כל דמי הבנין היתה נשבעת שפרעה לך והיתה פטורה כי לא היה שטר ביד רבי אברהם על דמי הבנין ועתה פטורין יורשי האלמנה מתרי טעמי חדא דמלוה על פה לא גביא מיתמי דטענינן להו שמורישם פרע ואפילו שבועת יתומים אינן צריכין דאין יתומים צריכין לישבע אלא היכא שבאים להוציא כגון שאביהם הניח להם שטר חוב על ראובן צריכין לישבע שלא פקדנו אבא ששטר זה פרוע אבל הבא להוציא מידם ואם אביהם (הוא) היה נאמן בשבועה שפרעו היורשים פטורין בלא שבועה וכן כתב רב פלטוי גאון ור' יצחק הזקן ז"ל אבל מחרימין סתם במעמד היורשים שכל מי שיודע שאין ממון זה פרוע שיאמר ועוד טעמא אחרינא כיון שרבי אברהם לא היה יכול לגבות ממון זה אלא בשבועה [אין אדם מוריש שבועה לבניו פי' ממון שאינו יכול לגבות אלא בשבועה] כדאמרינן בפרק כל הנשבעין (מ"ז) אלא ה"ק וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ועתה אני בא לדון על השטר שנתחזק על שתי האחיות באלף זהובים ומשכנו בהם אותם בתים עצמם שמשכנה האלמנה ואחת מבנותיה לרבי אברהם הנזכר וכתוב בשטר המשכונה השנייה שלקחו מרת גוהר ומרת שמחה מאלו האלף זהובים של המשכון במעות חמש מאות זהובים וחמש מאות זהובים האחרים הם מכלל האלף ושלש מאות זהובים שאמר רבי אברהם הנזכר שהוציא בבנין הנזכר והם מחלק מרת שמחה ועל זה טוענין יורשי ר' אברהם שנתקיים להם הבנין בעדים משום שיש במשמעות הלשון שהודו האחיות בבנין וגם פרעו מקצתן יראה שאין כאן הודאה כמו שכתוב בטענות לפי שמרת שמחה הוצרכה ליקח אלו החמש מאות זהובים במעות לנישואיה חייבה עצמה בחמש מאות זהובים האחרים מחמת הבנין אלו הן טענות מרת גוהר ומחמת זה אומרת שאין כאן הודאה אצלה על הבנין כי אחותה הוצרכה להודות ולפרוע החמש מאות זהובים של הבנין שאלמלא כן לא היה מלוה לה חמש מאות זהובים אחרים לצורך נישואיה וגם לא היה אדם אחר מלוה על הקרקע כי כבר היה ממושכן לרבי אברהם וגם היה לו תרעומות עליו ובשביל הבנין ומחמת אנס זה הוצרכה להודות וגם מרת גוהר לא היתה רשאה למחות כי היתה יראה שבמחאתה ימנע מלהלוות החמש מאות זהובים לנישואי אחותה ודמיא להא דפרק בתרא דכתובות (ק"ט) העורר על השדה וחתום עליה בעד עשאה סימן לאחר אבד את זכותו ואמרינן עלה בגמרא (שם) אמר אביי לא שנו אלא לאחר אבל לעצמו לא אבד את זכותו דאמר אי לאו דעבידי הכי לא הוה מזבין לה ניהלי ועוד יראה דאפילו למרת שמחה אין כאן הודאה על הבנין דאלו היה כתוב בשטר והחמש מאות זהובים הנחנו ביד ר' אברהם לפרעון מקצת דמי הבנין שבנה על הבתים שלנו הממושכנים בידו אז היה משמע הודאה אבל לשון הכתוב בשטר הנזכר למעלה יש לפרש שלקחו מרת גוהר ומרת שמחה מאלו האלף זהובים של המשכון במעות חמש מאות זהובים וחמש מאות זהובים אחרים הם מכלל האלף ושלש מאות שאמר רבי אברהם שהוציא בבנין ויהיו בידו לאפותיקי שאם יזכה בדין בהם שיהיו לפרעון קצת דמי הבנין ויתקיים השטר באלף זהובים על האחיות ואם לא יזכה בהן שיהיה השטר על חמש מאות זהובים ולא יותר וכן משמע הלשון מדכתוב שאמר רבי אברהם שהוציא ולא כתבו שהוציא רבי אברהם בבנין משמע שלא רצו להודות בשום ענין לכן יראה לי שמרת גוהר אינה מחוייבת לפרוע כי אם מאתים וחמישים זהובים דהיינו חלקה אבל יכולין יורשי רבי אברהם לתבוע ממרת גוהר חמשה מאות זהובים לפי שהיא ואחותה היו קבלנות והיא תפרע חלק אחותה מרת שמחה מן החלק שיש לה בבתים.

שאלה עוד יורנו רבינו מרת שמחה הנזכרת תובעת ממרת גוהר אחותה חצי דמי המשכון הראשון שמשכנה היא ואמן ואף על פי שמרת גוהר אינה נזכרת בשטר המשכונה אלא מרת שמחה מ"מ היא צריכה ליתן חלקה מחמת נדוניא שהיתה לאמן על אביהם ונשתעבדו לה אלו הבתים ומרת גוהר טוענת כיון שאמן לא תבעה זאת הנדוניא בכל ימיה אין לה עתה לגבות מחלק מרת גוהר כלום יראה לי מאחר ששטר היוצא לפנינו נכתב בשם האלמנה ובתה מרת שמחה [הרי אנו דנין לו המעות והאלמנה נתחייב בחצי החוב ומרת שמחה] נתחייבת החצי האחר הילכך מרת שמחה תפרע חצי החוב לבדה וחלק אמה שהיה לה הקרקעות [פרעון בין שתיהם דכיון שהן יורשים שיעבוד אמן שהיה לה על קרקעות] חייבין לפרוע חובותיה ואמנם אם לא נשבעה האלמנה על כתובתה ועל נדוניתה שלא גבתה מהם כלום וגם לא פטרה בעלה מן השבועה נמצא כשמתה פקע שעבודה מן הנכסים כי יורשיה לא היו יכולין לגבות מכתובתה ונדוניתה כלום כיון שנתחייבה שבועה ולא נשבעה כמו שכתבתי למעלה דאין אדם מוריש שבועה לבניו נמצא שאינן יורשות מאמן כלום אלא את אביהם הן יורשות וגם מה שמשכנה האלמנה הקרקע קודם שנשבעה על כתובתה אינה כלום וכיון שנעשית מרת שמחה קבלנית עם אמה עליה מוטל כל החוב לפרוע מחלקה וגם מרת שמחה פטורה מדמי הבנין מחמת שלא נשבע רבי אברהם בחייו כמה הוציא על הבנין אבל אם היורשים היו יכולין לברר בעדים כמה הוציא אביהם בבנין היתה מרת שמחה חייבת לפרוע חלקה שהוא ג' חלקים ומרת גוהר חלק רביע כדפרישית לעיל אם נשבעה האלמנה על כתובתה קודם המשכנתא ואם לא נשבעה היתה מרת שמחה חייבת בדמי כל הבנין שיבררו בעדים אם היא מודה שלא פרעה.

סימן ב

עוד יורנו מורינו שטר המשכון הראשון שמשכנה האלמנה ומרת שמחה הוא מסכום עשרה פשוטים בכל זהוב וזהוב וכתב בשטר ממטבע היוצא אצלנו בסחורות מסכום עשרה פשוטים בכל זהוב וזהוב ולא הזכיר ממטבע היוצא עתה ולא הזכיר שהם מקורנאדוש והשטר יש לו שנכתב י"ג שנה ומרת שמחה טוענת כיון שיש בשטר מסכום עשרה פשוטים בכל זהוב שאין לה ליתן אלא מהמטבע היוצא עתה שהוא מסכום עשרה פשוטים בכל זהוב שהקורנאדוש שוים ששה בזהוב ועוד אומרת שאפילו תתחייב ליתן מהקורונאדוש היא רוצה ליתן כסף כמו שהיה שוה אותה שעה כי מה שצוה שישוו הקורונאדוש עשרה לזהוב מצות המלך ולא מחמת ששוים כך.

יראה לי שחייבים לשלם כמו מטבע שלנו שלא נפסל כאן שום מטבע ואפי' אם היה נפסל במדינה זאת והיה יוצא במדינה אחרת ואית ליה אורחא להתם הוה מצי למימר לך לך והוציאו באותה מדינה וכל זה לא שייך בנדון זה הילכך צריך לפרוע ממטבע שהלוהו ולא כסף ושלום אשר בן הרב יחיאל זצ"ל.

סימן ג

ועל משכנתא שעושין בכאן שראובן ממשכן ביתו לשמעון ולוי שוכרו משמעון וראובן דר בביתו ופורע השכר אני אוסרו וכל שכן במקומך שנכנס ראובן קבלן בשכירות עם לוי אבל רבית קצוצה לא הוי כיון שלא פסק לו רבית על ההלואה וגם אם יפול הבית או ישרף יפסיד שמעון מעותיו דזמנין אית בה תיוהא ולכתחילה יש לאסרו ואין לדיין להשתדל בו.

סימן ד

ששאלת ראובן שמשכן ביתו לשמעון והלך לו למדינת הים וכשחזר ממדינת הים ובא לפדות את ביתו ולא מצא שם המחיצות שהניח שם שהיו מחלקין בינו ובין שותפו ואמר לו ראובן היכן המחיצות שהנחתי כי בכלל הבתים שמשכנתי לך היו גם המחיצות והשיב שמעון לא משכנת לי מחיצות כלל ואיני מודה שהיו שם מחיצות ואם היו שם מחיצות אני לא רציתי לקבלם במשכונה מפני שהיו שם דרים גוים וישמעאלים והייתי מתירא שמא יעקרו אותם ולפיכך אינן כתובים בשטר המשכנתא עוד אמר שמעון שיביא עדים החתומים על השטר והם יעידו שלא רצה לקבל אותם המחיצות במשכנתא ועוד טען שמעון שאם היו שם מחיצות שאביו של שמעון עשאן לאחר המשכנתא.

יראה לי שדברי שמעון מגומגמים הם ואין ולאו ורפיא בידיה פעמים אמר שאביו עשאן וזו אינה טענה דמה לו לאבי שמעון לבנות בקרקע של ראובן וגם שמעון לא טען בודאי טענה זו אלא אם היו שם מחיצות שאביו עשאן הילכך נסתלקה טענה זו ועיקר טענתו היא שלא קבל עליו המחיצות במשכנתא וזו אינה טענה מאחר שאינו מפורש בשטר המשכנתא כי מחיצות המפסיקות בין הבית והחצר ובין בית וחצר של שכנו הקרוב אליו הן מעקר הבית ואם איתא שלא היו בכלל המשכנתא היה צריך להוציאם בפירוש ואף אם העדים החתומים על השטר יעידו על פה שהוציאו המחיצות מכלל המשכנתא אין בעדותם כלום מאחר שסותרים מה שכתוב בשטר וגם עיקר דבריו של שמעון מה שטען שלא רצה לקבל המחיצות במשכנתא מפני שהיו גוים וישמעאלים דרים שם והיה מתירא שמא יעקרו אותם אין דבריו מובנים דמאי נפקא ליה מיניה לשמעון אם יעקרו אותם גוים וישמעאלים הדרים שם שאמר שבשביל זה לא רצה לקבל המחיצות בכלל המשכנתא והלא אם עקרו אותם הגוים שהיו דרים שם בשעה שמשכן ראובן הבית לשמעון לא היה אחריות המחיצות על שמעון כי ראובן שהושיב גוים בביתו אם הרסו ביתו אין האחריות על שמעון הילכך אינה טענה כלל וניכר מעיקר הטענות שהיו שם מחיצות בשעת המשכנתא והיו בכלל המשכנתא הילכך אם בשעת המשכנתא היו שם דרים גוים וישמעאלים והם הרסו המחיצות אין אחריותן על שמעון לחזור ולבנותם אלא יחזיר העצים והאבנים לראובן או ינכם לו מדמי המשכנתא ואם לא היו גוים דרים שם בשעת המשכנתא ושמעון הושיב גוים וישמעאלים והם הרסו המחיצות חייב שמעון באחריות המחיצות ולחזור ולבנותם כי פשע בהושיבו שם נכרים בבית ראובן ואריא ארבא אמצריה דראובן וחייב לשלם שמעון לראובן כל ההיזק שבא לו מחמת הגוים שהושיב בביתו וכל שכן אם שמעון הרסם שחייב לחזור ולבנותם וכל אלו הדברים יכולין להתברר בעדים נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

סימן ה

וששאלת משכנתא בנכייתא אם יגבה בעל המשכונה שכירות הבתים או אם יש רבית להוציאו בדיינים דע כי רי"ף אסר משכנתא בנכייתא וחשב לה אבק רבית ולא הוי רבית קצוצה להוציאו בדיינים אם כבר גבה אותו בעל המשכנתא.

וששאלתם על ראובן שמשכן בית לשמעון ושכרו לוי משמעון וקבל לוי על עצמו שיפרע סכום ידוע לשמעון זה בין שידור בבית בין שלא ידור וכל זמן שיצא שטר משכון זה מתחת יד שמעון שיהיה לוי חייב באותו שכירות ואח"כ יצא שטר חוב מוקדם ליהודה על ראובן בעל הבית וטרף הבית הממושכנת אצל שמעון ונשאר שטר המשכון ביד שמעון עד שיפרע לו ראובן המעות וכמו כן נשאר בידו שטר השכירות ששכר ממנו לוי ובאו לדין שמעון ולוי ותבע שמעון את לוי שיתן לו שכר הבית מיום שנתמשכן אצלו עד עתה והשיב לוי שאין חייב ליתן לו שכירות אלא עד זמן שנטרף הבית משמעון ושמעון אומר אתה קבלת על עצמך שכל זמן ששטר המשכון יוצא מתחת ידי בין שתדור בחצר בין שלא תדור בו שתתחייב בשכירות קשה לי להשיב על שאלה זו כי איני רואה היתר במשכנתא זו אמנם לפי מנהגכם הדין עם לוי כיון שיצא הקרקע מתחת יד שמעון אין כאן עוד שכירות וחוב הוא שיש לו על ראובן וכל מה שיטול שכר מעותיו הוא נוטל.