שו"ת הרא"ש/כלל צ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · שו"ת הרא"ש · כלל צ· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל צ[עריכה]

סימן א[עריכה]

שאלה ראובן שהלוה לשמעון מנה על משכון ותבעו שמעון בבית דין שיחזיר לו משכונו ויתן לו המנה והשיב ראובן החזרתי לך משכונך וקבעת לי זמן ליתן מעותי ולא נתת לי ואני תובע ממך המנה ושמעון אמר לא החזרת לי משכוני ואני תובע ממך משכוני ואני אתן לך המנה ונודע לראובן שלוי חייב לשמעון מעות ובמאמר בית דין מיחה ללוי שלא יתן לשמעון מעות.

תשובה יראה לי שראובן ישבע שחזר לשמעון משכונו ויפטר ממה שהיה המשכון שוה יותר ממנה דלא אמרינן כיון דמעיקרא לא רצה ראובן להלות לשמעון בלא משכון חזקה לא החזיר לו משכונו עד שיפרע לו מעותיו מידי דהוה אההיא דריש בבא בתרא (ה’) אמר ריש לקיש הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמנו אינו נאמן ולואי שיפרע אדם בזמנו דשאני התם דאיכא למימר דלהכי קבע לו זמן משום דידע שלא יזדמנו לו מעות בזמנו או רצה לקנות סחורה ולהשתכר במעות וידע שעד אותו זמן לא יוכל להחזיר לו המעות תדע דהיינו טעמא שהרי המלוה לחברו בלא קביעת זמן אף על גב דסתם הלואה שלשים יום נאמן לומר פרעתי דכיון דלא קבע זמן אימור זוזי איתרמו ליה וכן בנדון זה המלוה לחברו נוטל משכון לזכרון דברים ומילתא דשכיחא היא שאומר הלוה למלוה החזר לי משכוני ואמכרנו או אלוה ממקום אחר ואפרע לך והמלוה סומך על דבריו ומחזיר לו משכונו הילכך אין לדמותו לחזקה דקביעות זמן וכשראובן תובע משמעון המנה ישבע שמעון שלא החזיר לו המשכון ושהיה שוה מנה אף על גב דשתי שבועות הללו מכחישות זו את זו מכל מקום כל אחד נשבע ליפטר מחברו ולא חיישינן לשבועת שוא מידי דהוה אחנוני על פנקסו ואף על גב שראובן מוחה בלוי שלא יפרע לשמעון מה שהוא חייב לו לא מיקרי ראובן בהכי מוחזק דלא משתעבד לוי לראובן מדר' נתן עד שיתברר בבית דין ששמעון חייב לו והרי הוא עומד וצוח שאינו חייב לו כלום ואדרבה הוא אומר שראובן חייב לו מה שהיה משכונו שוה יותר ממנה.


סימן ב[עריכה]

וששאלתם המלוה על המשכון וטוען המלוה שהלוה לו כ' זהובים והמשכון אינו שוה אלא ט"ו והלוה אומר שלא הלוה לו כי אם עשרה והמשכון היה שוה ט"ו ישבע המלוה שהלוה לו כ' כדי שיור המשכון ויעכב המשכון במעותיו ומן המותר שהוא תובע את הלוה ישבע הלוה שלא לוה ממנו יותר מכדי שווי המשכון ויפטר אף על פי שאחד מהם נשבע שבועת שקר צריכין לישבע דלא קיימא לן כבן ננס דאמר (שבועות מ"ה) אלו ואלו באין לידי שבועת שוא.


סימן ג[עריכה]

שאלה ראובן שכר חבית משמעון ונתן לו משכון בשבילה ובשביל השכר אחר זמן החזיר לו חביתו ונתן לו שכירותו ואמר לו תן משכוני והשיבו אינו פנוי עתה בא למחר ואתנהו לך ובאו גנבים לביתו וגנבו לו מה שמצאו בביתו וגם המשכון שהיה אצלו גנבו ושואל ראובן שיפרע לו משכונו.

תשובה כיון דקיימא לן המלוה על המשכון שומר שכר חייב בגניבה ואבדה ואף על גב דפקע כח ההלואה שכבר פרעו לו דטעמא דמלוה על המשכון שומר שכר לא משום שיהא בטוח במעותיו כדאמרינן (ב"מ פ’) כל האומנין שומרי שכר הם משום דתפיס ליה אאגריה דנימא כיון דאזיל ליה האי טעמא לא הוי תו שומר שכר אלא טעמא משום פרוטה דרב יוסף שאם יבא לו עני בשעה שהוא טרוד לשטחה ולנערה שאינו צריך ליתן לו הילכך אם נגנבה קודם הזמן שקבע לו לבא בשבילו נמצא דעדיין ברשותו היה והיה צריך לנערו אם יצטרך והוי שומר שכר וחייב ואם נגנב אחר הזמן שקבע לו נמצא שלא היה ברשותו ולא היה חייב לנערו דהוי כשאר פקדון שאין הנפקד חייב לנערו כיון דברשות המפקיד לבא לקחתו ולנערו דלא דמי למשכון שאינו ברשות הלוה לקחתו ולנערו כי המלוה לא יתננו לו לכך צריך המלוה להשתדל בו ולנערו מה שאין כן בפקדון כדפרישית וזה כפקדון הוא ואין לו בו שום שכר ופטור מגניבה ואבדה ואם יש עדים ללוה שבא בזמן שקבע לו ולא נתנו לו חייב ואם אין עדים ישבע המלוה שלא בא בזמן שקבע לו ופטור אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן ד[עריכה]

עוד ילמדנו המלוה לעני על משכונו בסתם והוא דוחהו מיום אל יום או אם אינו בעיר מה דינו אם נאמר בזה שימכרנו משלשים יום ואילך כדקאמר רשב"ג (ב"מ קי"ג) לענין חזרת העבוט וכ"ש בהא דעדיף טפי ממשכנו שלא בשעת הלואתו שאינו חייב בחזרה ואינו עובר.

תשובה המלוה לחברו על משכון יתבענו בפני עדים שיפדנו ואחר כך יעכבנו שלשים יום כאלו היה תובעו לדין והיו נותנים לו שלשים יום זמן פריעה ואחר כך ימכרנו בשומת בית דין.


סימן ה[עריכה]

עוד ילמדנו מי שיש לו משכון מחברו מהלואה או מכר ובהגעת זמן של מעותיו אמר לו צא ומכרו אם יכול בעל המשכון לחזור ולתבוע משכונו וליתן דמיו ויאמר לא כוונתי אלא לדחותך כל זמן שלא הקניתיו לך או אין צריך קנין הואיל והמשכון ברשותו.

תשובה דבר פשוט הוא אם אדם אומר לחבירו מכור חפץ וטול הדמים ומכרו שאין צריך קנין לדבר זה שלא הוזכר קנין אלא לקיים מכר או שכירות אבל אם אדם מצוה לחברו לעשות דבר ועשה צוויו לא שייך ביה קנין.


סימן ו[עריכה]

עוד ילמדנו אם אמר לו המלוה אין נותנין בו אלא כ' זהובים ואמר לו תנהו בכך ונזדמן לו דרך למדי והוליכו עמו ומכרו שם בשלשים זהובים אם התוספת לבעליו כי לא היה יכול לקחתו לעצמו בלא דעתו כדאיתא בכתובות (צ"ח) גבי מאן שם לך ובהגוזל (ק"ב) גבי מי הודיע לבעל חטין וכו' או אם יש חילוק בין מכרו כאן למכרו במדי [ואם יש לגבות שכר טרחו או לא הואיל והלך בלא זה] תשובה מילתא דפשיטא היא כל זמן שלא נמכר שהוא ברשות הלוה כי לא מכרו למלוה אלא אמר לו תנהו בכך והוא לא מכרו הילכך דמי המכר כלו של הלוה הן ואין חילוק בין מכרו כאן למכרו במדי אבל אם הוציא יציאות לשכור חמור להוליכו למקום היוקר יפרע הלוה כמו שומר חנם שקדם ברועים ובמקלות שנוטל דמי ההוצאה מן הבעלים אבל שכר טרחו אינו משלם לו כיון דבלאו הכי אית ליה אורחא להתם ושלום כנפש אשר אביך.


סימן ז[עריכה]

שאלה ילמדני אדוני אבי ראובן הלוה לשמעון מעות על משכון לסוף שלשה חדשים בא לוי ואמר לו תפדה משכונך ולא היה לו במה לפדות הלך ראובן ומכרו על ידי סרסור גוי ממונה על פי שופט ובשני עדים יהודים אחר כך תבע שמעון משכונו מראובן בפני הדיינים השיב מכרתיו ובעדים שיודעים בכמה מכרתיו אמר שמעון לא היה לך למכרו עד שהיית תובע אותי בבית דין שאפדנו ואז אם לא הייתי פודהו היו בית דין מצוין לך למכרו.

דע לך מי שיש בידו משכון אינו צריך להביא בעל המשכון לפני הדיינין ולהזהירו שיפדה משכונו אלא לאחר שהזהירו בינו לבינו שיפדה משכונו ואם לא שימכרנו אז יקח שלשה שמאים וישומו המשכון כמה הוא שוה לימכר בשוק וימכרנו באותה שומא וזה שלא שם אותו אלא נתנו בפני עדים לסרסור גוי אם העדים יודעים כמה היה שוה יעידו העדים ועל פי העדים יתן לו המותר ואם אינן יודעים כמה היה שוה והמלוה אומר כך וכך היה שוה ישבע שהוא כדבריו ויפרע לו המותר ע"פ שבועתו ואם אינו יודע כמה היה שוה או שאינו רוצה לישבע ישבע הלוה כמה היה שוה ויפרע לו המלוה מה ששוה יותר על חובו.


סימן ח[עריכה]

וששאלת על המשכון של הפרש נראה לי שראובן חייב להחזיר לשמעון המשכון הראשון שמשכן לו אף על פי ששמעון עשה חשבון עם הגוי בזה לא נפטר ראובן כל זמן שלא אמר שמעון לראובן אני פוטרך ומאמין לפרש שיתן לי המעות והמשכון הראשון יחזיר לו או דמי שוויו ויפטר אבל י"ח זהובים שחשב עם הגוי אין חייב להחזיר לו [אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל].


סימן ט[עריכה]

שאלה ראובן הלוה מעות על משכון לשמעון ותבע שמעון לראובן תן לי משכוני השיב ראובן הלויתיך מעות על משכונך לזמן ידוע כשעבר הזמן אמרתי לך שתפדהו ולא רצית ואמרת לי למשכנו ומשכנתיו על פיך ברבית תן הקרן והרבית ויחזור משכונך לך שאל הדיין לראובן מה שאתה טוען ששמעון אמר לך למשכנו וכי אמר לך למשכנו ברבית השיב באמת לא אמר לי אלא לך ומשכנו ואני הבנתי מדבריו למשכנו ברבית ושמעון טוען דלא אמר לו כלום וכל שכן ברבית.

תשובה כיון ששמעון מודה שראובן לא אמר לו למשכנו ברבית אלא למשכנו סתם אין בלשון הזה שימשכנו ברבית ושיפרענו הוא אלא שיבקש מי שילוה לו המעות על המשכון בחנם בלא רבית ומה שהוא אומר שהבין מדבריו למשכנו ברבית דברים שבלב הם ואינן דברים ולא היה לו לסמוך על מחשבתו עד שיפרש שיפרע הוא הרבית וכיון שלא פירש לא מיחייב אלא יתן לו הקרן ויחזיר לו משכונו אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן י[עריכה]

שאלה ראובן היה חייב לשמעון מנה ונתן לו משכונות בו וראובן תבע משמעון תן לי משכוני ואפרעך שאומר ששוים המשכונות יותר ממנה ושמעון אומר כבר מחלת לי וראובן אומר שלא היה בקנין.

תשובה מחילה לא בעי קנין מיהו לא שייך לשון מחילה במשכון (דבשלמא) כשאדם חייב לחברו מנה ואמר אני מוחל לך החפץ לאו כלום הוא אלא אם כן יאמר אני נותנו לך.


סימן יא[עריכה]

תשובת שאלה שראובן בקש לזבולן שילוה לו המעות שיש לו ביד שמעון ונתרצה זבולן להלוותם לו ונתן ראובן משכונות ביד זבולן באלו המעות ושלח זבולן כתב לשמעון שיתנם לראובן מי יוכל להוציאו מדין מלוה על המשכון שהוא שומר שכר וחייב בגניבה ואבדה מאי נפקא מינה שלא חתם שמו עליו ושמעון האמין לכתב ידו בלא חתימה ונתנו לראובן בצוויו ואפילו לשמואל דאמר (ב"ק ק"ד) אין משלחין מעות בדיוקני היינו לענין זה דאם נאבדו בדרך לא נפטר הנפקד אבל אם נתנו לשליח והביאו למפקיד עשו שליחותו ונפטר הנפקד כי נתחייב ראובן לזבולן באלו המעות ונשתעבד משכונו שביד זבולן באלו המעות וגם רי"ף כתב דהכי שדרו ממתיבתא דאם החזיר לו פקדונו ע"י כתב ידו דפטור הנפקד ומה שכתב בשם ר"ם המלוה לסחורה לא הוי שומר שכר הא ליתא דכל סחורה צורך פרנסה היא ואיכא מצוה בהלואה אבל שומר שכר לא הוי עד שנעשית ההלואה דהיינו אחר שנתן המעות שמעון לראובן ואם נגנבו המשכונים קודם לכן פטור זבולן דאכתי לא נעשה עליהם שומר שכר ואם ישבע זבולן שנגנבו קודם שבאו המעות ליד ראובן יתן לו ראובן המעות ואם הוא מסופק ואין יכול לישבע אין מוציאין המעות מיד ראובן מספק.