שו"ת הרא"ש/כלל מ

<< · שו"ת הרא"ש · כלל מ · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל מ

סימן א

עוד ילמדני ראובן שחרף והכה את אשת שמעון אם יכולה היא למחול הקנס בלא דעת בעלה ויראה כי בשתה בשתו ואם צריך קנין ממנה לתבוע הקנס.

תשובה תנן בפרק מציאת האשה (ס"ה) בושתה ופגמה שלה רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו חלק אחד ובזמן שבגלוי לו שני חלקים ולה חלק אחד וכתב רי"ף ז"ל בשם רב האי גאון ז"ל דכך העלו בישיבה אף על גב דיחיד ורבים הלכה כרבים בהך הלכתא כותיה דיחיד וכן פסק ר"ח כותיה דרבי יהודה בן בתירא מדשקליה וטריה רבה בר רב חנין ורב אשי ורבינא אליביה ובשת בסתר פירשו התוספות כגון שביישה בפני עדים ובגלוי כגון שביישה בפני הכל הילכך חלקו אינה יכולה למחול וגם שלה נמי דהא תנן ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות והוי נכסי מלוג ואינה יכולה למוחלו והא דאין הבעל צריך קנין לדון על נכסי מלוג שלה דמגו דנחית לפירא נחית לגופא היינו היכא שאדם מחזיק בנכסי אשתו והבעל בא להוציא מידו קרקע אגב הפירות שבקרקע שהן שלו דן נמי על הגוף אבל בנדון זה שאין כאן פירות צריך הרשאה.

סימן ב

ראובן נתחזק עליו שטר חוב ולאה אשתו היתה לה חצר אחת שקנתה בשמה וכשחלתה למות נתנה לרחל בתה בצוואתה זו החצר ולא ערער ראובן בדבר ונפטרה לאה ועתה תובע בעל חובו לגבות חובו מהמחצית האחת מן החצר הנזכר שהוא דין כתקנת טוליטולה שיירש אותה ראובן לפי שמתה תחתיו לאה אשתו והוא עומד במקומו ליטול חובו ואומר שאין כח ללאה להפקיע במתנה שעבוד החוב הנזכר מעל החלק המגיע ממנה לראובן על פי התקנה ורחל אומרת שאמה נתנה לה החצר במתנה ואביה ראובן שמע ושתק הילכך אין לשמעון לגבות ממנה כלום.

תשובה יראה שאותה חצר שקנתה לאה בשמה היו הפירות של אותו חצר של ראובן בעלה דנכסי מלוג היו דכל נכסים שאינן נכסי צאן ברזל הן נכסי מלוג והפירות של הבעל ולא היתה יכולה לא למכרם ולא ליתנם במתנה דאמר רבי יוסי באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות דבעלה כלוקח שויוהו רבנן ואף על גב דאיכא פסידא דלקוחות כדמפרש טעמא בשילהי יש נוחלין (קל"ט) משום דלקוחות אפסידו אנפשיהו דלא איבעי להו למיזבן מאתתא דיתבא תותי בעלה כ"ש אם נתנה במתנה שלא קנה ואף על פי שראובן בעלה היה בשעת הצואה ושמע ולא מיחה לא הפסיד בשביל זה זכותו ולא דמי להא דאמרינן בפרק יש נוחלין (קל"ב) אהך דתנן הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ופריך משום שכתב לה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה אמר רב במזכה להן על ידה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת דהתם היינו מחילת שעבוד בעלמא דאמרינן כיון ששתקה כשכתב נכסיו לבניו ולא מיחתה מחלה שיעבוד כתובה מן הנכסים אבל הכא דכלוקח שויוהו רבנן להוציא הנכסים מיד הלקוחות לא הפסיד בשתיקתו ועוד דבעל חוב שמכר הלוה שעבודו לפניו ושתק לא הפסיד דדוקא גבי כתובת אשה אמרינן הכי כדמפרש התם מקולי כתובה שנו כאן וכן פי רשב"ם התם ועוד מכח תקנת הקהל לא היה כח בידה ליתן לאחר אחר מיתתה כי מן הדין הבעל ראוי לירש הכל ותקנת הקהל מפקעת ממנו חצי נכסיה ולאו כל כמינה ליתנם אחר מיתתה לאחר הלכך הדין עם שמעון שיגבה חובו מחצי החצר שהוא חלק ראובן אשר בה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ג

שאלה רחל שמתה והיתה נשואה והניחה בת אחת וצותה שיטול בעלה חצי הנכסים ובתה חצי אחרת כמנהג התקנה וצותה עוד שאם תמות בתה קודם שתנשא שיהיו הנכסים לאחות רחל מתה הבת ורוצה אחות רחל לזכות בנכסים בחלק הבת בכח צואת אחותה ובעלה של רחל שהוא אבי הבת אומר שיש לו לירש בתו.

תשובה אבי הבת יורש כל הנכסים כי הצואה שצותה אם הבת שאחרי מות הבת תירש אחותה את הממון אין אותה הצואה כלום כדאיתא בפרק יש נוחלין (קל"ג) שלח ליה רב אחא בר רב עויא לדברי ר' יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפלוני אם היה הראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאינם לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק וכן בנדון זה זאת הבת ראויה לירש כי אין לה יורש אחר כי בית דין סלקו ירושת הבעל בחצי הנכסים ונתנום ליורשיה הילכך לא מהני מה שצותה שלאחר מות הבת יהיו הנכסים לאחותה אלא האב יורש את בתו אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.