שו"ת הרא"ש/כלל יח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלל יח
[עריכה]סימן א
[עריכה]אשר שאלת ראובן שמסר לשמעון שטר חוב שיש לו על לוי שמסרו לו גוי שהיה לו עליו ושמעון תבע ללוי ולכל הבאים מכחו ומצא קרקע ביד יהודה שלקחה מלוי ותבע אותו לפני ערכאות של גוים ויהודה טוען יהודים אנחנו איני רוצה לטעון אלא לפני דייני ישראל ושמעון השיב מכח הגוי אני בא ואתבע אותך לפני גוים וכמו שאם אני מחזיר השטר לגוי הגוי יתבעך בדיניהם כך תדין עמי ויהודה טוען לכשתחזיר.
תחלה אפרש לך אי מצי למימר לכי תהדר או לא כל היכא שאינו בא לגרע כחו עתה יותר משאם היה כבר מוחזר לא מצי למימר לכי תהדר דחזינן כאלו כבר החזירו כי ההיא דפרק בתרא דכתובות (ק"ט) בחד דאתי מכח ארבעה אמרינן לו יקח לו דרך במאה מנה דאלו היה ביד ארבעה לא היה יכול להוציא מידם אבל היכא שבא לנרע כחו יותר משאם היה מוחזר מצי למימר לכי תהדר כדאיתא בפ"ק דב"ק (ח’) גבי מכר כל נכסיו כלם נכנסו תחת הבעלים ומוקי לה כגון שלקח עדיות באחרונה ופריך אי הכי ניתו כולהו וניגבו מעדית אלא משום דאמר להו אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ולא מצי האשה למימר לכי תהדר משום דאינו בא לגרע כחה דאי מהדר שקלא זיבורית גם עתה בא ליתן לה זיבורית ופריך אי הכי אפילו נזקין נמי פי' בנזקין יאמר לו טול בינונית ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ושקלת זיבורית אבל לא פריך ליה מבעל חוב דעלמא לשקול זיבורית ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה משום דאמר ליה לכי תהדר כיון שבא לגרע כחו הרי הוכחתי לך דכל היכא דאינו בא לגרע כחו אמרינן דכמו הדר דאמי ולא מצי אמר ליה לכי תהדר אלא כל הדין שהיה לו אלו החזירו יש לו גם עתה הילכך שמעון אינו צריך לתבוע יהודה בערכאות של גוים אלא ידונו לפני דייני ישראל והדיינין ידונו דין זה כאלו שמעון החזיר את השטר לראובן וראובן החזירו לגוי דכל אותו כח שהיה לו לגוי על לוי בדינא דמלכותא יש לו לשמעון על לוי כדאמרינן בחזקת הבתים (ל"ה) ישראל הבא מכח גוי הרי הוא כגוי דמה מכר לו הגוי לישראל כל זכות וכח שהיה לו בשטר זה ולא גרע כח הישראל מכח הגוי והא דבעית למידק דלא אמרינן לגבי גוי אי צייתית ציית ואי לא מהדרנא מההיא דזבין מגוי לית ביה משום דינא דבר מצרא משום דא"ל אריה אברחית לך ממצרך ואמאי צריכנא להאי טעמא לימא ליה לוקח למצרן אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למוכר אלא לגבי גוים לא מצי למימר דמהדרנא ואי בעי למהדר לא שבקינן ליה לאו מילתא היא דאי מכח טענה זאת באת להפקיע כח מצרנות אפילו זבן מישראל נמי שייך האי טעמא אלא משום ועשית הטוב והישר חשבינן ללוקח כאלו הוא שלוחו של מצרן ובקנינו קנה המצרן ואין צריך קנין אחר הילכך לא שייך במצרנות לומר טעמא דמהדרנא הילכך צריך לטעמא דאריא אברחית לך ממצרך אמנם לדין זה יש לו פנים אחרים שהרי שטר זה צריך להחזיר שמעון לראובן וראובן לגוי וכשיבא השטר ליד ראובן לא מצי ראובן לומר ליהודה אגבה ממך השדה שמכרתי לך או אחזיר השטר לגוי והוא יגבהו ממך דאפילו אם יגבהו הגוי ממנו יחזיר יהודה על ראובן שמכרה לו באחריות הילכך שטר זה אינו יכול לשוב ליד הגוי ולא אמרינן ביה כמוחזר לגוי דאמי לגבי קרקע שביד יהודי הילכך שטר זה אינו יכול לשוב ליד הגוי הילכך שמעון אין לו לתבוע את יהודה בערכאות של גוים ובדיני ישראל אין לו עליו כלום.
ומה ששאלת הא דאמרינן בחזקת הבתים (ל"ה) הבא מחמת גוי אנס אם הוא לטיבותיה דאנס מסהדינן ליה או לגריעותיה כדאיתא לגבי חזקה מתוך מה שכתבתי לך בתשובה הראשונה תוכל לידע גם בכל אותו דין שהיה לו לגוי על ישראל בהיותה בידו כך יש לישראל הלוקח לא פחות ולא יותר.
סימן ב
[עריכה]וששאלת שטר צואת שכיב מרע העולה בערכאות של גוים אי דמי למקח או ממכר או לשטר מתנה.
תשובה מתנת שכיב מרע בכל נכסיו או אפילו במקצת וצוה מחמת מיתה דלא בעי קנין בדיבורא קני ושטרא לראיה הוא בעלמא וכשר אבל במתנת שכיב מרע במקצת ולא צוה מחמת מיתה וגם לא היה בה קנין אז נקנה הכל במסירת השטר ושטרא דידהו חספא בעלמא הוא אבל נראה שבזמן הזה אין רגילים בדיני ישראל ולא בערכאות של גוים לקנות בשטר לא במכר ולא במתנה דשטר קנין היינו שטר שכתוב בו שדי מכורה לך ומסרו המוכר ליד הלוקח או שדי נתונה לך ומסרו הנותן ליד המקבל ובזה אין רגילין בזמן הזה אלא מקיימין המכר או המתנה באחת מן הקנינים דשייכא בהו וכותבין השטר לראיה בעלמא הילכך כלהו כשרים בערכאות של גוים.
סימן ג
[עריכה]וששאלת ראובן שקבל בית משכנתא מגוי ומכרו באחריות לשמעון ועתה תבע הגוי את היהודי לדין בערכאות של הגלחים ודנו לנכות לו השכירות של כל שנה ושנה לא מצד גזרת המלך אלא מצד רבית שאומרים שאסור ליקח רבית אם ראובן חייב לשלם לשמעון.
תשובה יראה לי מה שתובעין לשמעון השנים שדר ראובן בבית חייב ראובן לפרוע לשמעון דהיינו אחריות דאתיא ליה מחמתיה אבל אם שמעון דר בבית ומנכין לו אותו השכר אין ראובן חייב לפרוע לשמעון שכל הזכות שהיה לו על הגוי מכר לשמעון וקבל עליו אחריות ואף אם היה בידו היו מנכין לו ואם תאמר שלא כדין עושין לו שדין הוא שישראל לוקח רבית מן הישמעאלי כך נהגו עד הנה וראובן קבל עליו אחריות מכל מקום האי אחריות לאו מחמתיה דראובן קאתי ועוד דנראה כרבית שהיה נותן לו בשביל בטול מעותיו ועתה שאלתיו אם היה הגוי בא בגזרת המלך מהו הדין ואמר לי שהדין כמו שכתוב למעלה דדינא דמלכותא דינא והאי הוי כמו דינא דמלכותא.
סימן ד
[עריכה]וששאלתם על השטרות שמקבלין על עצמן הלוה למלוה לדון ולהתחייב בדיני גוים ודין המלכות לענוש נכסין בכפל וכיוצא בו ולאסרו עד זמן הפריעות ועושין שטרות באלו התנאין בגופן של ישראל ובאין באלו השטרות לפנינו לדין על הלווין כמו שקבלו על עצמם בתנאים אלו אם נאמר בכמו זה שאין ראוי להחשיב פלילי אויבינו לשלוח אצלם בני עמי לדון על כן כאילו אין אלהים בישראל ושנדון על הלווין כמו שקבלו והתנו על עצמן אפילו שלא כדתנו להעניש ולאסור או נאמר שאין ראוי לדיין ישראל להכניס עצמו לדון שלא כדת ושישלחם לפני עובדי ככבים לערכאות שלהם להשלים מה שקבלו על עצמן בדיניהם או אם יש יכולת בידינו להכריחם לדון בדיני ישראל לדחות כל התנאים שהתנו הלווין על עצמן כיון שאינו על פי התורה.
תשובה דעו לכם שכתבתי כמה פעמים על שטרות שכתוב בהן בין בדיני ישראל בין בדיני האומות שלא נעשה תנאי זה אלא אם ידחה הנתבע עצמו שלא לירד עמו לדיני ישראל ויצטרך התובע לטרוח ולכופו ע"י דייני ישראל שיעשה לו דין אז יש לו רשות לתבעו בדיני האומות אבל כל זמן שאומר הנתבע אני מזומן לירד עמך בדיני ישראל ולעשות ככל אשר יצווני אין התובע רשאי להביאו לפני הערכאות כי רבותינו תקנו לשון זה לשופרא דשטרא שלא יצטרך התובע להוציא מנה על מנה כדי לכופו שיעשה לו דין אבל בעודו מזומן לעשות דין לפני דייני ישראל אין התובע רשאי להביאו לפני ערכאות וגם דייני ישראל לא ידונו לו אלא דין תורה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
סימן ה
[עריכה]שטרות העולין בערכאות של גוים ועשויין כלשון שטר גוים כמו שרגילין לעשותם אף על פי שאינן עשויים בלשון שטרי ישראל כשרים אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
שאלה ראובן היה לו שטר על שמעון וכתוב בו שיוכל לתובעו בין בדיני ישראל בין בדיני או"ה והיה על ראובן שטר חוב שנתחייב לגוי והלך ראובן ומסר שטרו שהיה לו על שמעון בפרעון שטרו.
יראה אף על פי שנהגו הסופרים לכתוב בשטרות בין בדיני ישראל בין בדיני אומות העולם כל כי האי גונא לא דרשינן לשון הדיוט ולומר שיוכל לתבעו בערכאות עובדי כוכבים משום דעברה היא אפילו בדין שדנין כמו ישראל ההולך לפני דייני עובדי ככבים ומזלות מחלל שם שמים ומייקר שם ע"א הילכך צריך לתבעו בדיני ישראל ואם הוא ציית דינא אין לו לילך לפני ערכאותיהם ואם הוא ימסור שטרו להם הוא צריך לקבל עליו כל אונסא דמתיליד ללוה אם יעבור עליו העובד כוכבים את הדרך ויוציא ממנו יותר ממה שהיה הישראל יכול להוציא ממנו בכח אותו השטר וכן אם בא לו היזק לשמעון מזה שהוצרך ליקח מליץ שיטעון בעדו צריך ראובן לסלק היזקו, אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
סימן ו
[עריכה]כתב רבי מאיר בר' ברוך ז"ל נהגו לדון בכל ארץ אשכנז אם ישראל שם את חברו ערב לאנס שחייב לפצותו ולסלקו מכל הפסד שיבא לו מן הגוי בין שיוציא ממנו בדיני אומות בין באלמות ואנסות ומכל מיני הפסד שיבא לו מאותו ערבות ותולין הדבר בתקנות הקהלות ואני אומר דדינא דגמ' הוא כההוא דהמקבל (ק"ח) זבין לאנס לאו בר ועשית הישר והטוב הוא אלא שמותי משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דאתא ליה מחמתיה משום דאמר ליה אריא ארבעת אמצראי וכן נמי ישראל ששם את חברו ערב לאנס הרביע עליו אריא וצריך לסלקו מכל אונסא דאתי ליה מחמתיה וה"ה שנים או שלשה שקבלו חכירות או עסק מן האנס ונעשו אחראין וערבאין זה לזה והאנס מצא את אחד מהם וגבה ממנו חייבים חבריו לפרוע חלקם מכל הפסד שבא לו מאותו האנס ואם היה הוא מזומן לפרוע חלקו וההפסד בא לו מכח חבריו חייבין לפרוע כל ההפסד שבא לו.
סימן ז
[עריכה]שאלה ראובן חכר חכירות מפרש אחד ונתערב שמעון בשבילו לפרוע חכירותו בזמן שקצב לפרש ופרע ראובן מקצתו ואח"כ הלך למדינה אחרת ותובע שמעון מראובן שיפרע לו תשלום החכירות שהוצרך לפרוע בשבילו לפרש וראובן מודה שהכניסו ערב אבל אומר שלא היה לו לפרוע לפרש כי כבר פרעו ויש לו שטר פרעון ושמעון אומר הוצרכתי לפרוע לו כל זמן שלא מסרת לי שטר הפרעון או שלא לקחת מידו עיקר השטר חוב.
תשובה כיון שמודה ראובן שהכניסו ערב לאנס חייב לפרוע לשמעון כל מה שיברר שמעון שהוצרך ליתן לאנס ואפילו אם האנס תבע ממנו הממון שלא כדין ואנסו ליתן לו כי הדבר ידוע שידם תקפה עלינו וצריך ליתן לו כל מה שיתבע ממנו וזה ידע ראובן כששם אותו ערב לאנס וקבל עליו שעבוד זה לפצותו ולסלקו מכל מיני היזק שיבא לשמעון מחמת ערבות זה אעפ"י שלא פירש זה בפירוש דודאי אמרינן דעת שמעון שלא היה מכניס עצמו לידי סכנה להתערב נגד האנס אם לא לדעת כן וגם ראובן ידע זה והוי כאלו פירשו והתנו בו ודמי האי מילתא להא דאמרינן בפרק המקבל (ק"ח) זבין ארעא לאנס אמצרא דחבריה משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דמתיליד ליה מחמתיה דאמר ליה אריא ארבעת אמצראי וכן נמי בנדון זה צריך לסלקו מכל אונס שיבא לו מערבות זה וכן היה דן רבי מאיר ז"ל כי באשכנז נהגו לדון כן ומקובלין שתקנת הקהלות הוא והיה מורי אומר אין אנו צריכין לתקנת הקהל כי דין תורה הוא והביא ראיה כמו שכתבנו בשו"ת הקודמת ומה שטוען ראובן שיש לו שטר פרעון מהפרש אינה טענה כל זמן שהניח ביד הפרש השטר שיש לו על שמעון והבירור שיברר שמעון מה נתן הוא שיביא ראיה כמו שרגילין לברר בארץ הזאת ע"י עדים (נ"א גוים) או ע"י פתק האנס נכרת שקבל מפלוני כך וכך או שכתוב בשטר ביני שיטי ויפרענו ראובן נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
סימן ח
[עריכה]וששאלת מקוה שהמים נמשכין לו מן הגגין והמקוה הוא נעול במפתח והמפתח ביד ישראל והמקוה עם הגגין שיורדין מהם הגשמים למקוה הן של גוי והגוי משכיר המקוה כל מי שטובל בו בפרוטה ויש ימים רבים שלא ירדו גשמים מי חיישינן שהגוי ישליך מים מהגג שלו למקוה או אפילו בזמן הגשמים מי אמרינן דגוי אינו מתכוין להעביר או לא גם המקואות שהן ברשות הגוי מאחר שהוחזקו בכשרות מי חיישינן שהגוי יפסלם או לא.
תשובה על המקוה שהוא של הגוי ומקבל ממנו שכר אין להאמין לגוי עליו כי בודאי יעשה כל מה שיוכל כדי שלא יפסיד שכרו אמנם כל זמן שיש במקוה כ"א סאה אינו נפסל אם הגוי שפך מים על גגו ונמשכו למקוה דשאיבה מטהרת ברבייה והמשכה כדאיתא בפ"ק דתמורה (י"ב) תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר מקוה שיש בה כ"א סאה מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאין ופותקן למקוה והן טהורין שהשאיבה מטהרת ברבייה והמשכה והמקוה שטובלים בו תדיר בקל יכול להיות בו כ"א סאין לפי חשבון אמה על אמה ברום שלש אמות שמחזיק מ' סאה אבל אם פסקו מימיו לגמרי ולא נשאר כ"א סאין יש לחוש שהגוי ימשוך לתוכו מים שאובין.
סימן ט
[עריכה]וששאלת אם גוי מסיח לפי תומו על כובא שנתישנה י"ב חדש מה דינו.
לא מצינו גוי מסיח לפי תומו נאמן באיסור והיתר אלא בעדות אשה שמת בעלה שהקלו בה משום עיגונא וסמכו על זה דאשה דייקא ומינסבא.
סימן י
[עריכה]יראה לי לפי עדויות הללו שמעידין ששמעו מפי גוים שאמרו על ראובן ושמעון (שיראו) ששמעו שנהרגו וגם הרוצח עצמו אומר כן שהרגן שנשותיהן מותרות לינשא דגוי מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה כשאינו מתכוין להעיד כדתנן ביבמות (קכ"א) ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות ופליגי אמוראי בגמרא מאי קרי מתכוין אמר רב יהודה אמר שמואל לא שאנו אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות היכי דמי נתכוין להתיר אמר רב יוסף בא לבית דין ואומר איש פלוני מת השיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר וכן אמר ריש לקיש ורבי יוחנן פליג עליהו ואמר דאף אם נתכוין להעיד אין עדותו עדות ומתני' דקתני אם היה מתכוין אין עדותו עדות הא לא נתכוין עדותו עדות היכי משכחת לה במסיח לפי תומו כי האי דקא אזיל וקאמר מאן איכא בי חסא מאן איכא בי חסא שכיב חסא ואנסבה רב יוסף לדביתהו ותו גרסינן התם מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו ובנדון זה יש כמה עדים ששמעו מפי א"י גוים מסיחין לפי תומם שנהרגו ועד מפי עד ואפי' מפי גוי כשר לעדות אשה ואפי' שמע מפי ההורג עצמו כדאמרינן בפרק בתרא דיבמות (קכ"א) ההוא גוי דאמר לבר ישראל קטול אספסתא ושדי לחיותא בשבתא ואי לא קטילנא לך כפלניא בר ישראל דאמרי ליה בשיל לי קדירה בשבתא ולא בשיל לי וקטלתיה שמעה דביתהו ואזלא לקמיה דאביי שהיתא תלתא ריגלי אמר ליה רב אדא בר אהבה זיל לקמיה דרבא בריה דרב יוסף ברבי חמא דחריפא סכיניה אזל לקמיה פשטא מהא מתניתא גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של עזקה הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום לא נתכוין זה אלא להשביח מקחו פי' שלא היה נאמן הגוי שהרג פלוני כי לא אמר זה אלא להבהיל ולהפחיד את היהודי כדי שיעשה מאמרו וצוויו הא לאו הכי היה נאמן לומר שהרגו והיהודי ששמע מפי הגוי יבא לבית דין ויעיד ויתירוה וכן בכל הנך עובדא דפרק בתרא דיבמות (קכ"ב) דגוי מסיח לפי תומו נאמן לא משמע שהגוי אמר דבריו בפני ב"ד אלא השומעין דברי הגוי באו והעידו לפני ב"ד וקבלו עדותן והתירו נשותיהן הילכך נראה לי שעל פי עדויות הללו מותרות נשותיהן לינשא אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
סימן יא
[עריכה]שאלה ישראל יש לו תביעה על גוי אם מותר לקבל ממנו שבועה.
גרסינן בפ"ק דבכורות (ב’) אמר אבוה דשמואל אסור לעשות שותפות עם גוי שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בשם עבודה זרה והתורה אמרה לא ישמע על פיך ומתוך זה היה אוסר רבינו שמואל לקבל שבועה מהגוי ור"ת ז"ל אומר דעשיית שותפות הוא דאסור שמא יבא לידי שבועה אבל אם כבר בא לידי חיוב שבועה מותר לקבלה שהוא כמציל מידם ועוד דגוים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודה זרה הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם מיהו ירא שמים כשיראה שהגוי גמר בדעתו לישבע מה תועלת להשביעו.
סימן יב
[עריכה]שאלה ראובן דר בטבריה ושלח גט לאשתו לצפורי ע"י גוי בהרשאה מקויימת ומנה את שמעון הדר בצפורי שליח לגרש את אשתו ומכירין בצפורי חתימת עדי ההרשאה ועדי הגט.
תשובה אומר אני שמעון יכול ליתן הגט לאשת ראובן ולא נפסל הגט במה ששלחו לשמעון ע"י גוי כיון שלא עשה את הגוי שליח ליתן גט לאשתו דלהך מילתא ודאי פסול גוי להיות שליח להולכה לתת את הגט ליד האשה להתגרש בו כדתנן פ"ב דגיטין (כ"ג) הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי והיינו להביא הגט ליתנו לאשה להתגרש בו ומפרש טעמא דסומא לפי שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם והאי טעמא לא שייך אלא בשליח הולכה שנותן הגט לאשה מדקאמר בההיא שמעתין בעי מיניה מרבי אמי עבד מהו שיעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה אמר ליה מדקא פסל לגוי מכלל דעבד כשר אלמא פסול דגוי איירי דוקא בשליחות קבלה או הולכה דכיון דגוי לאו בר היתרא הוא מיפסיל בשליח שהאשה מתגרשת במעשה שלו כיון שאין הגוי בתורת גטין וקידושין וגם דבעינן שלוחכם בני ברית אבל להביא את הגט ליד המורשה לגרש בו את האשה אפילו כתבו על הפיל ועל הקוף והוליכו או ביד עוף הפורח לא מיפסיל הגט בהכי דלאו שליחות הוא מי שמביא את הגט ליד המורשה אלא דוקא שליח הולכה לגרש בו את האשה או שליח קבלה דדרשינן מושלח שהבעל והאשה יכולין לעשות שליח והיינו להולכה ולקבלה ולהאי שליחות דוקא הוא דמפסיל לגוי דכל מידי דלא בעיא שליחות כשר הגוי דהא לרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי גוי כשר לכתוב את הגט והיינו טעמא משום דלא בעיא שליחות לכתיבה מדמכשרינן חרש שוטה וקטן לכתיבת הגט בשגדול עומד על גביו ואי הוה בעיא שליחות לכתיבה מאי מהני שגדול עומד על גביו אכתי חרש שוטה וקטן לאו בר שליחות הוא ומדמכשיר רבי מאיר גוי לכתיבת הגט כ"ש דמשמע מיניה דמותר להוליך את הגט ליד המורשה דלא עביד אלא מעשה קוף בעלמא ומיניה לגבי מילה אף על גב דרבי יהודה בעי מילה לשמה מכשיר בעובד כוכבים (ע"ז כ"ז) משום דלא שייך ביה שליחות.
סימן יג
[עריכה]גדול העצה וגבור המליצה אדון השכל והחכמות אשר מעשיו הנעימות לא אוכל לנקוב אותם בשמות עטרת ישראל ראש גולת אריאל רוח השם בקרבו תל שהכל פונים בו הרב הגדול רבי אשר שצ"ו השם יבשרך משמי עילות אתה שלום וביתך שלום כחשקך וחשק אני הבא בחתום דורש טובתך ושלומך במפורש ובסתום המודיע לכבודך שבהיותי בקוקא עכשיו עם דון גואן שצ"ו נודע לי ממקצת יהודים אשר הם שם כי אלמנה אחת נתעברה מגוי אחד וכריסה בין שניה וקלא דלא פסיק נפק עלה ואני חקרתי ושאלתי הענין בכל יכלתי עם היהודים לידע אם יש עדים ברורים על זה כדי לאמת אותו על נכון ולא מצאתי שום יהודי שיעיד עדות ברורה עליה אבל אמרו לי כי כן נודע בעיר בקלא דלא פסיק ושהאלמנה הנזכרת נתנה רוב נכסיה לגוי שהיא חשודה עמו ושאלו ממנה היהודים כשראוה מעוברת ממי נתעברה והודתה בפניהם שמן הגוי שהיתה חשודה עמו ומפני שיראתי שמא תתחלף לא נראה לי לדרוש ולחקור בפרהסיא על זה וגם כן בא תרעומות זה ממני בקוקא בפני דון גואן שצ"ו מהגוי אשר שם והוא השיב להם כי זה הדין אינו שלו מאחר שהיא יהודית אבל אנו שנדין אותה על פי משפטי תורתנו ואח"כ כשהלכנו לקוליאר נודע לי שילדה זכר ונקבה כ"ד לאייר ומת הזכר והמירה הנקבה שלקחוה הגוים על פי הדברים אשר אמרתי שהגוים אומרים כי כן הוא על כן אני מחלה פניך היקרים והנעימים שתנחני בעצתך הנכונה כיצד אדון אותה כדי שלא יהיו משפטי תורתנו קלים ובזויים בעיני העמים שמאת השם היה לתת כזאת בלב דון גואן שצ"ו להעמידנו על דתנו יש לנו להחמיר הדין כפי שתיעצני ולא להקל וכמו שלמדתנו מעשה באחד שרכב על סוס וכו' ומעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה ושכל הקהלות אשר סביבות קוקא מרננין כי יצא דבר הזונה על כל הגוים להבזות דתנו בעיניהם ולמען תשמענה כל הנשים ולא תעשינה כזמתה ומה שעלה בדעתי מפני שהענין כל כך מפורסם לחתוך חוטמה כדי לשחת תאר פניה שקשטה בפני הבועל ושתפרע לאדוני העיר קצת ממון ועתה אם תרצה בעצתך להחמיר יותר או לישאר בדיני כן אעשה ממנה לא אטה והוצרכתי לשלוח לפניך זה הדין כדי להעמידני על נכון ובחסדך שתאזור כח וחיל לשלוח לי מענה מיד ומאת השם יוסיפו לך מעלה על מעלתך וכבוד על כבודך נאם החותם מ"ד לעמר שנת פ' לפרט יהודה ב"ר יצחק נ"ע ואקר.
תשובה הנכבד החכם רבי יהודה בן ואקר ש"צ יפה דנת ויחתכו חטמה כדי שתתגנה על מנאפיה ודבר זה יעשו פתאום כדי שלא תצא לתרבות רעה ולפי עושרה לקנסה בממונה ואתה וכל אשר לך שלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
סימן יד
[עריכה]וששאלת יהודי נפח ששוכר בית של גוי אצל ביתו של שמעון ועושה בו מלאכתו וטוען בו שמעון שמזיקו בנדנוד הקרקע בכל עת שמכה בקורנס ושאינו מניח אותו לישן ומעלה אבק ועשן במלאכתו ועושה לו היזק והנפח ששכרו טוען שלא היה יכול למחות בגוי מלעשות בבית כל מה שירצה גם לא יוכל למחות בו שבא מחמת גוי הרי הוא כגוי (ב"ב ל"ה).
תשובה הא דאמר שמואל בא מחמת גוי הרי הוא כגוי ה"מ במידי דממילא כגון מה גוי אין לו חזקה אלא בשטר או שאר דברים כיוצא באלו אבל דבר שעושה לו היזק בידים כגון זה שמעלה אבק ועשן כל בר ישראל מחוייב שלא להזיק את חברו בידים ואבק ועשן שמעלה הוא גירי דיליה ועושה הוא בידים ונהי שלא היה יכול למחות ביד הגוי אם היה עושה דבר זה בביתו מ"מ ביד הישראל שהוא ציית דינא יכול למחות אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
סימן טו
[עריכה]וששאלת ראובן שיש לו בית אצל שכנו גוי ופתח ראובן חלון מביתו על גגו של גוי והחזיק בו כמה שנים לאחר זמן מכר הגוי ביתו לישראל ובא ישראל הקונה להגביה ביתו ולבנות בפני החלון של ראובן ובא ראובן וערער אתה מאפיל על אורות חלוני שהחזקתי בו יותר משני חזקה.
תשובה טענת ראובן אינה טענה דאמרינן בפרק חזקת הבתים (ל"ה) ישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי ואלו בעוד שהיה הבית של הגוי אם הגוי רוצה לבנות בפני חלונו של ראובן לא היה ראובן יכול למחות עליו בדיני העמים כי אין חזקה לאורה אלא כך דיניהם שכל אחד פותח לרשות חברו וכשחברו רוצה סותם את אורו בבנין ואפי' החזיק בו כמה שנים ואפי' לקחו מאחר כך נהגו העמים בארצנו ואני סבור שכך מנהגם בכל המקומות שאין דין חזקת אורה בין העמים וכל כח וזכות שהיה לגוי קנה הישראל מן הגוי ואין ראובן יכול למחות עליו ועוד יש צד אחר בדין זה אם הוא גג משופע שאין משתמשין עליו אפי' ישראל אצל ישראל אין לו חזקה באותה אורה דמתחלה כשפתח ראובן על גג שמעון חברו אלו בא שמעון למחות בידו שלא יפתח אין שומעין לו כיון שאינו מזיקו הילכך אפי' עמד ככה כמה שנים יכול שמעון להגביה בנינו ולסתום חלונו ואין ראובן יכול לומר החזקתי וכל היכא שאין חברו יכול למחות לא שייך חזקה שלא הפסיד בשתיקתו כיון שאין מחאתו מועלת.
סימן טז
[עריכה]שאלה בעל חוב הוציא שטר על שמעון בכתב שלטון העיר אחר שעשו הכרזה לבתים ל' יום בבית דין אח"כ בא ראובן והוציא שטר חוב על שמעון שהוא מוקדם לשטר בעל חוב שגבה משמעון ורוצה ליקח ממנו הבתים ושמעון בעל חוב האחר טוען שגבה כבר כיון שלא ערער בשעה שהכריזו על הבתים שהפסיד כחו.
תשובה אם הכרוז יוצא כל מי שיש לו זכות וטענה ושעבוד על קרקע זה יבא ויודיע ויערער ואם ישתוק ויעלים מערעורו יבטלו כל זכיותיו שיביא מכאן ולהבא כיון שנהגו כן דינא דמלכותא הוא ויבטלו כל הזכיות אבל אם בסתם הכריזו כל מי שיש לו ערעור יבא ויערער לא בטלו זכיותיו לא נתבטלו הזכיות בשביל השתיקה ואין כאן מחילה דשמא לא היה נראה שיש מקום וזמן לתבוע באותה שעה, אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
סימן יז
[עריכה]וששאלת על הגדולים ההולכים בחצר המלך אם יש לדמותם להנהו דבי ריש גלותא לענין חזקה (כב"ב ל"ו).
יראה שאין לדמותם להם שהם מזרע המלוכה והיו נוהגין כעין מלוכה על ישראל בהרמנא דמלכא ומורישין הממשלה לבניהם כמו שדרשו חז"ל (סנהדרין ה’) לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את העם במקל הילכך אימת מלכות עליהם ואם החזיקו בקרקע של אחר אין הבעלים רשאין למחות אבל בדורות הללו אם ישראל מצא חן בעיני המלך אין טבעו יוצא כל כך שלא יהא רשאי בעל הקרקע למחות ויכול לעשות מחאה בפני שנים כי אין אימתו מוטלת כל כך על הבריות כי לא לעולם חוסן וגו' וכיוצא בזה חלקתי בתחלת ביאתי לארץ הזאת באשה אחת מבנות גדולי החצר שנתנה בנה למינקת בתוך כ"ד חדשים בהוראת אחד מגדולי הארץ הזאת והתירה לינשא כההיא דרב נחמן (כתובות ס’) דשרא להו לגבי ריש גלותא ואסרתיה.