שב שמעתתא/שמעתא ז/פרק יד
פרק יד
[עריכה]וליבי אומר לי מה שרבו הפירושים בדברי ר"ת ואת כל התלאה אשר מצאתנו בדבריו, הוא היות שדברי ר"ת המה בקיצור ולא נדע הפתח נבוא שעריו, ואחר העיון היטב בדברי ר"ת, כמו שהובא בתשובת מיימוני דברי ר"ת, ועלה כתב וכן כתב בה"ג, וגם דברי הלכות גדולות לא הביא מקומו איה, ואחר החיפוש והעיון בדברי בה"ג נראה יגעתי ומצאתי דברי בה"ג אשר עליהם דברי ר"ת נסמכין, והנה ז"ל בה"ג [דף ס'], נפל במים שאין להם סוף בשני עדים ודאי מימית מיית, לגבי ממון נחתינן יורשין לנכסיו, לגבי אשה אחמירו ביה רבנן עד דאמרי סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנין שלו עכ"ל, ע"ש.
ומדכתב בה"ג סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנין שלו, מוכח דמפרש משנתינו כולה דאין מעידין אלא על פרצוף פנים וחוטם, דלאו בטב"ע מיירי אלא בסימני פדחתו וחוטמו, ומשום דכל שמצייר בסימנין כל פרצופו ופדחתו וחוטמו, זה הוי כמו סימן מובהק, כיון שאומר כל סימני הפרצוף יחד, וזהו הכרת פניהם ענתה בם, ע"י סימנין ולא בטב"ע. ומאי דכתב בה"ג ושאר סימנין שלו, אי ס"ל סימנים דאורייתא היינו סימן מובהק ממש, והוא הדרך הראשון רצתה נפשי במה שעלתה בתחילה על דעת מוהרח"ש, ואם כי איתו היתה ושלחה, לדעתי הוא הדרך הנכון, ומה דקשיא ליה למוהרח"ש דארוך וגוץ לאו סימן הוא, נראה דהיינו בשאר הגוף, אבל בפרצופו הו"ל סימן מובהק ממש.
וזהו שכתב ר"ת בתשובה, א"כ האי אין מעידין לאו אאדם ידוע וניכר למעידיו, דאפילו עד ד' ימים מהני כיון שיודעין שזה הוא, אלא ע"כ שאינו ידוע אלא ע"י סימני פרצופו כו', וכ"כ בה"ג כו', ולא מצינו בדברי בה"ג ראיה לדברי ר"ת זולת דברי בה"ג הנזכרים, והיינו מדכתב בה"ג סימני פרצופו וחוטמו, ומשמע דמפרש למשנתינו בסימנין, ומשו"ה ס"ל לר"ת דהיינו דוקא בסימני פרצופו, כיון דאינו אלא סימני תמונה וציור חוטמו ופרצופו, ובזה הוא דאמרינן דנשתנה לאחר ג' ימים מצורתו ותמונתו, אבל טב"ע מהני אפילו לאחר שלשה ימים.
והיינו נמי דברי ר"ת שבתוס' לפנינו וז"ל, ועוד דשמא דוקא בסימנין הוא דקאמר הכי, אבל ע"י טב"ע ניכר היטב. ומשום דדוקא סימני תמונה הוא משתנה אבל טב"ע לא נשתנה. ומדברי בה"ג שכתב עד דאמרי סימני פרצופו וחוטמו ושאר סימנין שלו, משמע להדיא דפרצופו וחוטמו ע"י סימנין הוא, וזהו הכרת פניהם. ואינו סובל פירושו של מוהרח"ש שפירש בדברי ר"ת, אינו סובל בלשון בה"ג, וכיון דר"ת נשען על דברי בה"ג, א"כ דברי ר"ת נמי על דרך האמור הוא.
ובקונטרס עגונות של חלקת מחוקק הביא בשם הרא"ם סי' ל"ז שכתב בשם בה"ג דמהני טב"ע אפילו לאחר ג' ע"ש, ונראה שהבין מדברי ר"ת שכתב בתשובה וכ"כ בה"ג, דקאי על הך דינא דמהני טב"ע לאחר ג' ימים, ואנחנו לא מצאנו בדברי בה"ג שיזכיר זה דטב"ע מהני לאחר שלשה, אלא דר"ת שכתב וכ"כ בה"ג, היינו לומר דמיירי בסימנים, וכמו שמצינו בדברי בה"ג שכתב עד דאמרי סימני פרצופו וחוטמו, וא"כ ממילא נוכל לומר דבטביעות עין מהני אפילו לאחר שלשה ימים. גם במוהרח"ש כתב וז"ל, לר"ת מעידין אפילו לאחר ג' ימים שבטב"ע יכולין להכירו, וכ"כ ר"ת בתשובה בשם רב יהודאי גאון, והריב"ש הביא ג"כ בשם ר"י עכ"ל [מוהרח"ש], והבין ג"כ דר"ת כתב בשם בה"ג הך דטביעות עין מהני לאחר שלשה ימים. ולפי מ"ש לאו בפירוש איתמר בדברי בה"ג אלא מכללא וכמ"ש.
ובתשובת מוהר"ם אלשקאר סי' כ"ז הביא תשובת הרמב"ם ז"ל, ואנו העדים ח"מ, היינו בשוק המדינה הנזכרת שעבר עליה נכרי מלח מכלל הספנים, והוא מסיח לפי תומו אמר יודע לאשת ראובן היהודי שהוא טבע והשליכו הים ליבשה אחר טביעתו, ונתאמת אצלי הכרתו וכיסיתיו בעפר, וסיפר לנו העדים ח"מ זה הנכרי הנזכר הסימנים הגלויים על תמונת הנפטר וסימני פרצוף פניו, ונתקיימה אצלנו ידיעת גופו ותמונתו וצורתו כו', יורנו אדונינו כו'. תשובה, כבר הותרה זאת האשה אשת הנפטר במאמר זה הנכרי מסל"ת.
וכתב עלה מוהר"ם אלשקאר דאין ההיתר משום עדות הנכרי, כיון דלא אמר דחזייה לאלתר, אלא משום שהרמב"ם סמך על סימנים מובהקים שהם דאורייתא ע"ש. ומוהרח"ש הביאו, וכתב עלה דתמונת גופו וסימני פרצוף, משמע דלא בסימן מובהק מיירי אלא הוי כמו ארוך וגוץ ע"ש. ולפי מ"ש סימני תמונת וציור הפרצוף עם החוטם ופדחת בתמונתו וציורו בארוך וקצר, הו"ל כמו סימן מובהק, אע"ג דבכל הגוף לא מהני ארוך וגוץ, אבל בפרצופו זה הוי הכרת פניהם.
זה הנראה לענ"ד בדברי תשובת מיימוני שכתבו בשם בה"ג, אמנם הגם כי כתבנו זאת לפרש דברי ר"ת, אך מדברי הפוסקים קדמאי ובתראי נראה שחולקין על זה, וס"ל דלא מהני לעולם סימנים אפילו בפרצופו וחוטמו, וכן מדברי הרמב"ם בספר הי"ד פי"ג מגירושין כתב להדיא דאין מעידין על צורתו ותמונתו בלא היכר טב"ע.