שב שמעתתא/שמעתא ז/פרק טו
פרק טו[עריכה]
והנה במ"ש ר"ת דטב"ע מהני אפילו בלא פדחת וחוטם היכא שכל הגוף קיים ושלם, ומשנתינו כשאין הגוף קיים, חלקו עליו רוב הפוסקים והעלו דלא מהני טב"ע בשאר הגוף, אלא בפרצוף פנים עם החוטם. ולענ"ד נראה ראיה לדברי ר"ת דמהני טב"ע בכל הגוף, מהא דאמרינן בפרק יש בכור דף מ"ה אמר ריש לקיש פדחת לכל פוטר חוץ מנחלה דכתיב יכיר, ר' יוחנן אמר אף לנחלה, ופריך עליה דר' יוחנן ממשנתנו דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ופירש רש"י וקשיא לר' יוחנן, ומשני משום חומרא דאשת איש ע"ש, וקיי"ל כר' יוחנן וכמבואר בטור ושולחן ערוך חו"מ סי' רע"ו, והא דראש פוטר היינו ביצא כתיקונו, אבל אם יצא שלא כתיקונו אינו פוטר עד שיצא רובו, ובנדה פרק המפלת דף כ"ח ר"ל דר' יוסי ס"ל ביצא מסורס לא נפטר ברובו, ופריך עלה והא רובו ככולו ע"ש, ואי נימא דלא מהני טב"ע בכל הגוף אלא דוקא בפרצוף פנים עם החוטם, א"כ יצא מסורס לא נפטר לנחלה ברובו, כיון דבעינן יכיר ובגוף ליכא הכירא, ולא מצינו בשום מקום לומר דיצא מסורס אינו פוטר ברובו, ומלשון הש"ס פרק המפלת דפריך והא רובו ככולו, משמע בפשיטות דרובו ודאי מהני לכל מילי, ועוד דא"כ הו"ל לר"י ור"ל לומר רוב לכל פוטר חוץ מנחלה, דר"י גופיה נמי סובר יכיר אלא דסובר דניכר ע"י פדחת, וגם מסתימת הפוסקים משמע דרובו ככולו לענין נחלה, וא"כ מוכח דמהני הכרה בכל הגוף.
ואע"ג דמדברי ר"ת נראה דבעי כל הגוף שלם, כבר כתב הגאון בעל מגיני שלמה דלר"ת רובו ככולו, הובא בתשובת הגאונים בתראי סי' נ"ט וז"ל, אעפ"י דלר"ת בעינן כל הגוף שלם וכאן חסר קצת, אפשר דרובו ככולו, ע"ש.
ולענ"ד מזה ראיה ברורה דע"י רוב הגוף נמי מכירין אותו בטביעות עין, דאי לא תימא הכי, א"כ יצא רובו מסורס לא יפטור לנחלה כיון דבעי יכיר, ואע"ג דרובו ככולו, אי לאו בר הכירא ודאי לא מהני כלל, דהא פדחת נמי לכל פוטר ולכל מילי כילוד דמי ואפ"ה לנחלה אינו פוטר לר"ל ומשום דנחלה בעי יכיר, ור' יוחנן דפליג ס"ל דפדחת נמי בר הכירא, וא"כ ברוב נמי, אי לאו בר הכירא הוא לא הוי פוטר לנחלה, וכיון דמשמע מסתימת הפוסקים דרובו ככולו גם לנחלה, מדלא אשתמיט חד מפוסקים ראשונים לומר דרוב אינו פוטר לנחלה, מזה נראה מוכח דרוב הגוף נמי בר הכירא, וכן בש"ס לא פליגי ר' יוחנן ור"ל אלא בפדחת, ולא אשמעינן בש"ס דרוב אינו פוטר לנחלה לכו"ע, אלא צ"ל דניכר הוא בטב"ע ברוב הגוף. ולכן נראה לענ"ד דהיכא דאיכא עוד צדדים להקל, ראוי לצרף דעת ר"ת דמהני טב"ע בכל הגוף.
ובשולחן ערוך חושן משפט סי' רע"ו כתב דבכור לנחלה הוי מכי יצא הרוב פדחתו בחיי אביו. ובסמ"ע שם וז"ל, אע"ג דברוב פדחתו לא הוי יכיר, מ"מ כיון דרובו ככולו הו"ל כאילו יצא כל פדחתו ע"ש. וקשה דא"כ מאי פריך לר' יוחנן ממשנתינו דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, נימא טעמא דר' יוחנן דאמר פדחת פוטר לנחלה משום דפדחת הו"ל רוב ראשו וכדאיתא פרק המפלת דף כ"ח, יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו, ואיזה רוב ראשו משיצא פדחתו ע"ש, וכיון דפדחת הו"ל רוב ראשו, ונימא דר' יוחנן דאמר פדחת פוטר היינו כל הפדחת, א"כ הו"ל רוב ראשו ורובו ככולו והו"ל כאילו יצא כל הראש, ובכל הראש ודאי בר הכירא הוא. אלא ע"כ דלא מהני הך כללא דרובו ככולו לנחלה כל דליתא בהכירא ומשום דכתיב יכיר, והא דמהני רוב פדחת לר' יוחנן, היינו משום דלר' יוחנן כי היכי דהוי בר הכירא בכל הפדחת, ה"נ הו"ל בר הכירא ברוב פדחת, ודוק.
אמנם הב"ח שם מוחק תיבת רוב אצל פדחת, וכתב דלא מהני רוב כיון דליתיה בהכירא ע"ש, ונראה כדבריו, וראיה מדברי תוס' שם ד"ה חוץ מן הנחלה וז"ל, תימה דפריך לרבנן יכיר למה לי הא אצטריך לכדהכא, גם לר' יוחנן דס"ל אף לנחלה, היינו משום דזה הוי בכלל יכיר ע"ש, ומאי קושיא, דהא לר' יוחנן דין נחלה אינו חלוק כלל משאר דברים, דממ"נ, אם לא יצא רוב פדחתו אינו כילוד לכל דבר, ואם יצא רוב פדחתו הא פוטר לנחלה נמי, אע"ג[1] דס"ל דרוב פדחתו אינו פוטר לנחלה, ולשאר דברים הו"ל כילוד, וא"כ אכתי בעי יכיר גם לר' יוחנן לרוב פדחת, ואין לומר דלר' יוחנן בעי יכיר לרוב גופו ביצא מסורס, דכבר כתבנו לשיטת תוס' מהני הכירא ברוב גופו, ועוד דמשמעות סתימת הפוסקים דמהני רוב גופו לנחלה וכמ"ש לעיל, וא"כ יכיר לר' יוחנן אינו אלא לרוב פדחת וכמ"ש, ודוק.
ומיהו בכסף משנה פ' עשירי מהל' אבל כתב דלא הוי כילוד ברוב פדחת, אלא בכל הפדחת דהו"ל רוב ראשו ע"ש, וא"כ לפ"ז לא בעי יכיר כלל לר' יוחנן, דאם יצא כל הפדחת בר הכירא הוא, ואם לא יצא רק רובו לא הוי כילוד כלל ולא בעי יכיר, ולא קשה קושיית תוס', ודוק.
ובפרק מי שמת דף קמ"ב אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בן שנולד לאחר מיתת אביו, אינו ממעט בחלק בכורה, מ"ט וילדה לו אמר רחמנא והא ליכא, בסורא מתני הכי בפומבדיתא מתני הכי, אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים, מ"ט יכיר אמר רחמנא והא ליתיה דיכיר, וכתבו שם תוס' וז"ל, מ"ט יכיר בעינן, קשה לר"י דאמאי לא מפיק ליה מוילדה לו דלעיל ע"ש, ואי נימא דרוב פדחת הו"ל כילוד לכל מילי, אלא דלגבי נחלה בכור בעינן יכיר וברוב פדחת לא מינכר, וכדברי הב"ח הנזכרים, א"כ הרי אצטריך יכיר למעט רוב פדחת לר' יוחנן, ולר"ל אפילו כולו פדחת נמי אימעט מיכיר, ודוק.
- ^ כמדומה דצ"ל "אע"כ", והיינו אלא על כרחך.