רשב"ם על שמות כא

<< · רשב"ם על שמות · כא · >>

ידעו ויבינו יודעי שכל כי לא באתי לפרש הלכות אע"פ שהם עיקר כמו שפירשתי בבראשית כי מיתור המקראות נשמעין ההגדות וההלכות, ומקצתן ימצאו בפירושי רבינו שלמה אבי אמי זצ"ל. ואני לפרש פשוטן של מקראות באתי, ואפרש הדינין וההלכות לפי דרך ארץ, ואעפ"כ ההלכות עיקר כמו שאמרו רבותינו הלכה עוקרת משנה:

(ב). כי תקנה עבד עברי: במכרוהו בית דין הכתוב מדבר כדכתיב ואם אין לו ונמכר בגנבתו, אבל מוכר עצמו בעניותו כתוב בפרשת בהר סיני כי ימוך אחיך ונמכר לך וגו' וכתוב בו עד שנת היובל יעבוד עמך, ובכאן הוא אומר ששת ימים יעבוד במכרוהו בית דין, יש מרבותינו שמשוה דינם בגזרה שוה, ואם יובל קודם לשש שנים יצא ביובל, ויש שנותן חילוק ביניהם:
ובשביעית: שביעית למכירתו ולא שביעית לשמיטה:
יצא לחפשי: פעולה, שאילו היה לשון אדם שהוא חפשי, היה לו לינקד בחטף לחפשי:

(ג). אם בגפו יבא בגפו יצא: כולל, ואח"כ מפרש אם בגפו לבדו יבא ויכנס בבית אדוניו שאין לו אשה עדיין שתיכנס עמו או אפילו אדוניו יתן לו אשה מכל מקום יצא בגפו, שהאשה שנתן לו אדוניו תהיה לאדוניה ועתה מפרש כיצד, שאם בעל אשה הוא לא יצא בגפו אלא תצא אשתו עמו, אבל אם אדוניו יתן לו אשה וגו' כמו שנכנס בגפו כן יצא בגפו, ובשפחה כנענית שמסר לו אדוניו מדבר:

(ו). אל האלהים: דיינים:
אל הדלת או אל המזוזה: לעין כל רוצע אזנו לסימן עבדות, ודלת ומזוזה אפילו בבית אבנים של עץ הם ויכול לרצוע באזנו ובדלת:
לעולם: לפי הפשט כל ימי חייו כמו שנאמר בשמואל וישב שם עד עולם:

(ז). לא תצא כצאת העבדים: בשש שנים, אלא יקחנה לו לאשה כמו שמפרש והולך:

(ח). אם רעה בעיני אדוניה: שאינו רוצה לקיים לא תצא כצאת העבדים דמשמע שיקחנה לאשה:
אם רעה: ומכעורת היא בעיני אדוניה אשר אינו רוצה לייעדה לו לאשה:
בבגדו בה: מאחר שהוא בוגד בה שאינו מייעדה כדכתיב במלאכי באשת נעורים אשר אתה בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך:
והפדה: מגרע פדיונה ויצאה בפדיון לפי מותר השנים הנותרות:

(י). שארה: מזונות, כמו ואשר אכלו שאר עמי:
כסותה: מלבושים:
ועונתה: בית דירה לפי הפשט לשון מעון, כי המ"ם של מעון כמו מ"ם של מקום ושל מלון שאינו עיקר, הרי מזון וכסות ומדור:

(יא). ואם שלש אלה: שלא יקחנה ולא לבנו ייעדנה ולא יניח לפדותה, ויצאה חנם על ידי בית דין, וחכמים פירשו שתצא בסימני נערות אע"פ שלא הגיעו לא שש ולא יובל:

(יג). ואשר לא צדה: כמו ואתה צודה את נפשי לקחתה, שלא הערים להרגו:
אנה לידו: כי חייב מיתה בידי שמים היה:
ושמתי לך מקום: כשיהיו לכם ערים לשבת, לפי שאמר להם כבר לא תרצח וגם כבד את אביך, לפיכך פירש כאן עונשן, וגם וגונב איש ומכרו לפי שאמר לא תגנוב, ופירשוהו חכמים בגונב נפש דבר למד מעניינו שמדבר בחייבי מיתות בית דין:

(טו). ומכה אביו: בעושה חבורה פירשו רבותינו:

(יח). או באגרוף: לפי הפשט כתרגומו מין אבן או לבינה שהרי בהשלכת אבן מדבר הפסוק, וכן מצאתי בתורת כהנים בנגעי בתים אצל וחלצו האבנים, בלבנים או בטורמסין, וכן להכות באגרוף רשע באבן גדולה אשר ימית ויחבל בה:

(יט). אם יקום והתהלך וגו': ואם ימות אפילו לזמן מרובה מות יומת המכה, אבל בעבדו אינו חייב אלא מת תחת ידו אבל אם יום או יומים יעמוד פטור:
שבתו: בטול מלאכתו:

(כ). בשבט: בדבר שאדם רגיל להכות את עבדו להוכיחו, אבל בחרב לפי הפשט אפילו לאחר יום או יומים אם ימות חייב מיתה שאין זה דרך תוכיחה אלא דרך רציחה ובעבד כנעני מדבר, אבל עבד עברי ישראלי אינו כספו אלא כשכיר תושב יהיה עמך ודינו כישראל לכל דבריו אלא שמוסר לו רבו שפחה כנענית:

(כא). כי כספו הוא: ודינו להכותו דרך תוכחה:

(כב). ולא יהיה אסון: באשה:
בפלילים: בשומת הדיינין:

(כג). ונתתה נפש תחת נפש: ופטור מדמי וולדות:

(כד). עין תחת עין: דמי עין דכותה, ובכל אילו הדברים דרשו מה צורך:
עין תחת עין וגו': פסוק זה כולו בחסרון איברים:

(כה). כויה תחת כויה: אע"פ שאין בכל אילו חסרון אבר חייב דמי צער ובושת וריפוי:
פצע: מכת חרב וחבורה בציפורניו דבר מועט:

(כו). תחת עינו: בעבד כנעני:

(כח). סקול יסקל השור וגו': לפי הפשט ולא יאכל את בשרו לא לנכרי ולא לכלב לאחר שנסקל, ואע"פ שהנבלה וטריפה כתוב בם או מכור לנכרי, לכלב תשליכון אותו, אותם מותרים בהנאה לאחר סקילה, וחכמים פירשו משנגמר דינו אסור אפילו שחטו לאחר גמר דין:
ובעל השור נקי: כל זמן שלא הועד בו:

(כט). וגם בעליו יומת: בידי שמים, ואם יתן כופר פטור ממיתה בידי שמים:

(לב). אם עבד כנעני יגח השור: המועד, אבל שור תם פטור:

(לג). כי יפתח איש בור: שהוא עמוק ונגמרה מלאכתו כבר ופשע ולא כיסהו או אפילו כי יכרה איש בור ולא יכסנו בכל יום לעתותי ערב בצאתו ממלאכתו לפי שעדיין למחר צריך ליכנס בו ולחפור עוד וטורח הוא לו לכסותו בכל יום, אע"פ כן חייב הוא:

(לד). בעל הבור: הפותח או הכורה:
והמת יהיה לו: לפי הפשט כיון שמשלם כל דמיו בדין הוא שהמת יהיה למזיק, אבל חכמים פירשו לניזק כי פחת הנבילה דניזק הוא:

(לה). וחצו את כספו: חכמים פירשו כל הפסוק כי עילה הכל לתשלומי חצי נזק, ופירשו שוויו של חי ושל מת לפי ענין חצי נזק:

(לז). חמשה בקר: אמרו חכמים שור שביטלו ממלאכתו חמשה:

<< · רשב"ם על שמות · כא · >>