רש"ש על המשנה/פסחים/ט
רש"ש על המשנה מסכת פסחים פרק ט
<< · רש"ש על המשנה · מסכת פסחים · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א
[עריכה]בתוי"ט ד"ה שגג כו' נראה כו' כדיליף כו' לזבין כו' ושוב ראיתי בירושלמי כו'. לכאורה כוונת הילפותא לזבין ומצורעין לעיל בגמ' (ס"ז ב') היא מכפל לשון איש וכדדרשינן (בחולין י"ג ב') איש מה ת"ל איש איש לרבות נכרי כו' וכן טובא. אך כפה"נ אישתמיטתיה להתוי"ט פירש"י שם [או שהיה פירושו דחוק בעיניו משום דהעיקר חסר מן הספר]. ונ"ל דלרש"י דחק דהא קי"ל אפי' שגג או נאנס או הזיד עושה אה"ש (שם) ומנ"ל הא ועוד מדוע שיירן התנא דהוויין רבותא טפי לכן השכיל לפרש דדרשת התנא שם מתיבת טמא ולזאת אין מרבה ממנו אלא טמאים ורבוי דאיש אתי לרבות שגג כו'. שוב מצאתי בירושלמי ר"פ מפורש בדרשת הכתובים כדאמרן והתוי"ט לא דק בזה. וב"ה שהנחני בדרך אמת:
ב
[עריכה]ר' אליעזר אומר כו'. לפי גירסתינו א"ל ר"י (לאפוקי גי' המשניות דליתא מלת ליה) ה"נ להגיה ר' אלעזר כי ר' אליעזר היה רביה דרביה דרבי יוסי כידוע אך (מלקמן צ"ד ב') בגמ' (ולעיל ס"ט) מוכח גי' ר' אליעזר ועמ"ש בגמ' (לעיל ע"ז) בס"ד: שם ברע"ב ד"ה חוץ כו' אפי' היה קרוב לירושלים כו'. ל"ד דהל"ל אפי' היה בירושלים עצמה וכ"ה בפי' הרמב"ם. ומש"כ עוד ולא הגיע כו' עד סוף שעת הקרבת הקרבן וכ"כ לקמן בדר' יוסי ג"כ ל"ד דלפי פירושו בדר"ע [שהוא מפי' הרמב"ם] דד"ר הוא שא"י להגיע בתחלת זמן השחיטה הל"ל הכי גם בדר"א ור"י ובלשון הרמב"ם יש לדחוק קצת ע"ש: שם ד"ה לפיכך כו' אני שמעתי לדרוש רחוק ה' אמות מאסקופת העזרה. לכאורה תמוה היכן רמוז ה' אמות בדר"א ור"י ונ"ל שהרע"ב העתיק השמועה שלא בדקדוק במחכ"ת והוא דנראה דעובי כותלי העזרה היו ה' אמות כמו כותלי האולם והתאים בפ"ד דמדות מ"ז וקי"ל (בגמ' פ"ה ב') דשע"נ לא נתקדש (ואפי' שאר השערים דנתקדשו אפשר דלא חזו לשחיטה לפי' הריב"ן בתוס' (יבמות ז' ב' בד"ה זה) ועי' זבחים נ"ו וצ"ע בזה) וא"כ חוץ לאיסקופה הוה רחוק מהעזרה המקודשת ה"א:
ג
[עריכה]בתוי"ט ד"ה מה בין כו' ואין הב' נשחט בג' כתות כדתניא בתוספתא כו'. פשוט דגם עשרה לא בעינן דמחד קראי נפקא להו (לעיל ס"ד ב') אלא דמספקא ליה הא דטעון הלל בעשייתו אם הוא בפחות מעשרה עמש"כ (בברכות י"ד):
ה
[עריכה]ברע"ב ד"ה לילה א' כו' מתני' ח"מ וה"ק כו' ובגמ' ליתא התיבת מתני' ח"מ וה"ק ומזה מוכח דמאמר וה"ה לפ"ד וחימוצו כה"י המה רק בכח המאמר ודלא כהרע"ב. וגם לדבריו קשה מדוע דוקא בהאחרון תני ההיפך שכנגדו ולא כן בשאר חלוקות (ועי' בכורים פ"ג מ"י בתוי"ט ד"ה ועיטור הב') אבל לפי מש"כ גם בזה לא תני אלא מה שבצד אחד (ועמש"כ בס"ד בפ"ב דמע"ש מ"ג) ומה ששינה התנא בזה לנקוט הנהוג בפ"ד נ"ל משום דאי הוה נקיט בחלוקה זו הנהוג בפ"מ היה צריך לנקוט בלשון שלילה דאינו נוהג רק יום אחד ותנא חיובי תני לא שלילות. והנה התוס' נדחקו ל"ל למיתנא כלל בלילה א' כיון דגם פ"ד כן והואיל דכבר הרשנו הרמב"ם לפרש משנה דלא כפי' הגמ' היכא דליכא נפקותא לדינא כמש"כ לעיל בר"פ כ"צ הנ"ל לומר דכוונת המשנה דפ"מ ל"נ אלא בלילה א' דהוא ליל ט"ו בניסן ופ"ד נוהג בב' לילות גם בליל ט"ו אייר ומלשון הרע"ב משמע דלא היה לפניו הגי' בגמ' וה"ה לפ"ד וכן מהתוי"ט שהעתיק זה מפרש"י וא"כ יש לכוין פירושו זה גם בגמ' וק"ק מדוע שייר דפ"ד היה בו הקטרת אימורין ושפיכת דם על המזבח משא"כ פ"מ ולפי מאי דאיתא בתרגום יהונתן פ' יתרו בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים דגם פ"מ עשו במקום בית המקדש י"ל דשם זרקו אה"ד והקטירו אימוריו במקום המזבח ודלא כגמ' דילן לעיל: בתוי"ט ד"ה ופסח דורות כו' וראיתי בירושלמי כו'. ואע"ג דל"ק אלא ב' כתות קיצר במובן עמש"כ בזה בס' נת"ע אות י"ג באורך ומש"כ התוי"ט בס"ד הרי דלא כהתוס' אנכי לא מצאתי בתוס' שדברו בזה:
ו
[עריכה]בתוי"ט ד"ה שתמורת הפסח כו' פי' הר"ב כו' וכן לשון רש"י כו' ולא ידעתי כו' ולמה לא יוכל להקריבה בי"ד כו'. ול"נ פשוט דלפי מאי דמפרש ר"ע דהוא בנמצא אחר שה"פ אינו יכול להקריבו שלמים היום מפני עשה דהשלמה ואפי' חגיגת י"ד מסיק המל"מ בפ"ו מהל' כה"מ דאינה נשחטת אחר תמיד של בה"ע ומש"כ בראש דבריו ואפי' בחג עצמו אם הם שלמי חגיגה ל"ד במחכ"ת דהרי א"י בה משום חגיגה דדבר שבחובה א"ב אלא מה"ח ועיין (לעיל ס"ד ע') בתוס' והל"ל משום שלמי שמחה:
ז
[עריכה]במשנה המפריש נקבה לפסחו כו'. ויפלו דמיו לנדבה. כ"ה גי' הרמב"ם ונראה דזהו מה שאמרו בגמ' וש"מ יש דיחוי בדמים דר"ל שאפי' הדמים נדחין מלהקריב מהם קרבן אלא שיפלו לנדבה והוא כעין מה שהביא המהרש"א שמצא מוגה בפירש"י אפי' לגי' ויביא בדמיו שלמים. ודלא כהתוי"ט דהש"מ דבע"ח נדחין הוא מזה:
ח
[עריכה]ברע"ב ד"ה ר"ש. ויקרב פסח לשם פסח כו'. נ"ל לנקוד וְיִקָרֵב מבנין נפעל. עי' זבחים (ע"א ב') תד"ה לשם. ובמש"כ שם (ב' ב') בס"ד. אבל ק"ל דהא יעבור על עשה דהשלמה בהקרבת הבכור. ומשמע דשרי לכתחלה להקריבם. ועוד לשמואל ולריו"ח לקמן (קי"ט ב') יש לחוש שמא יאכלו הבכור לאחרונה. וזה י"ל דאינו אלא מדרבנן ע"ש בתד"ה מפטירין וקושיא ראשונה כבר עמדו בה התוס' ביומא (כ"ט ב') ד"ה אלא ע"ש: בתוי"ט ד"ה נתערב. ואין טעונין תנופה חו"ש ולא סמיכה ונסכים. ק"ל הא אשם שנתערב בשלמים נמי ס"ל לר"ש לקמן בגמ' דיקרבו אף ע"ג דכל אשם א"ט תנופת חו"ש. ואשם מצורע א"ט סמיכה למ"ד סמיכתו לאו דאורייתא ואינה אלא באקופי ידא (זבחים ל"ג ובתד"ה סמיכת) וכן כל אשם א"ט נסכים חוץ משל מצורע ושלמים חייבים בכולם וכן דברי התוס' (שם ע"ו ב') ד"ה אשם וד"ה סמיכה צ"ע דמשמע מדבריהם דדוקא התם משום תקוני גברא התיר ר"ש והא הכא בנתערב ג"כ מתיר והיא משנה שם (ע"ה ב') וא"ל דבכדי שלא יצטרכו לירעות הוה כמו תיקוני גברא ואפשר דעדיף דכ"מ לכאורה מהא דמקשה שם לרבה דאמר דלא התיר ר"ש אלא בדיעבד היכא דאיערב מהא דמביא אשמו ומתנה עד דשני ליה תקוני גברא שאני דז"א דהא פריך בגמ' שם (ס"ד ע"ד) על הא דמין במינו והא בעי סמיכה ואולי דהתוס' יאמרו דר"ש מיירי בשאר אשמות ולא דמצורע. ודע דהא דמשמע שם בתד"ה וסמיכה בהא דר"ש דמביא אשמו כו'. דא"ס אלא באקופי ידא וכ"כ להדיא שם (ע"ה) בד"ה והא סותרין ד"ע שם לעיל (ל"ג) בד"ה סמיכת דמשמע שם דסמוך סמיכה גמורה ואכמ"ל:
ט
[עריכה]ברע"ב ד"ה אם שלו נשחט ראשון ושלהן ישרף דפסח בלא בעלים הוא. וכ"ה ברש"י. לכאורה כיון דכבר יצאו בשלו הוה שלהם כמותר הפסח ולמאן דלא בעי עקירה הוה כשלמים ששחטן לשם פסח דכשר אליבא דר' יהושע לעיל (ס"ב ב' ע"א ב') וגם זה הוי עקירה בטעות (עי' ר"ד ע"ב) ועי' בס"פ א"ד דשקל וטרי הש"ס טובא בכעין זה ועי' (לעיל פ"ט) בתד"ה ונטרחו ויתיישב לך:
יא
[עריכה]בתוי"ט ד"ה זה ממנה וכו'. ומ"מ הרמב"ם כו' העתיק מתני' כו' דה"ל כסתם. תמוה דלפ"ז היאך פסק למשנתינו זו דשנים שנתערבו כו' כיון דפסק כר' יוסי דשוחטין על היחיד וכר' יהודה דבעינן אחד מבני חבורה דוקא וע"ש בלח"מ: