"נושקי קשת" - מזוינים בקשת ובחצים ומורים לפניהם ולאחריהם אף באבנים היו נותנים על יתר הקשת אבן מורים ואני ראיתי כן הרבה
"מאחי שאול מבנימין" - לפי שכולם יצאו מאיש אחד מבנימין קרויים כולם אחים ולכבוד גדולת דוד אומר מאחי שאול שאפילו אחי שאול באו אליו בעוד שאול חי
"למצד מדברה" - למצודות המדבר שנחבא מפני שאול דכתיב (שמואל א' כ"ג) ויקומו וילכו זיפה לפני שאול ודוד ואנשיו במדבר מעון בערבה וכתיב (שם כ"ד) ויעל דוד משם וישב במצדות עין גדי
"ופני אריה" - פניהם מפוחדים כאריה
"וכצבאים על ההרים למהר" - קלים היו במרוצתם כי דרכן של צבאים לרוץ על ההרים כשצדין אותם
"אלה הם אשר עברו את הירדן בחודש הראשון" - בניסן שכבר נפרשו[1] השלגים
"ויבריחו את כל העמקים למזרח ולמערב" - עברו את הירדן ובקעו במגיניהם את כל עמקי המים למזרח ולמערב ועברו ביבשה וי"א ויבריחו את כל העמקים עמים היושבים בעמקים
"מן בני בנימין יהודה עד למצד לדויד" - אל המצודה אשר דוד נחבא שם מפני שאול ולקחו עמהם בן אחות דוד לפי שדאגו בני בנימן מדוד שמא סבור הוא דוד שבאו בני בנימין לכפותו ולתתו ביד שאול לפיכך לקחו עמשי עמהם וגם שאר מיהודה קרובי דוד כדכתיב מן בני בנימין ויהודה כשיראה דוד שבאו עמהם באמונתם שלא יחשדם בכל דבר
"ורוח לבשה את עמשי" - (טלטנ"ט בלע"ז) ולא רוח נבואה כלומר זה הרוח והרצון לבשו שקפץ בראש לדבר לפני בנימין ויהודה הבאים עמו ודוגמתו ותהי על יפתח רוח ה' (שופטים י"א) ואמר לך דוד אתה אומר אם לשלום באתם ודאי לשלום באנו אליך
"ועמך בן ישי" - אנו רוצים להיות עמך ולעזרך
"שלום שלום לך ושלום לעוזרך" - ואתה שואל אלי לעזרך ודאי לעזרך באנו ולנו אין לך להחזיק טובה כי מאת השם הוא וזהו כי עזרך אלהיך
"ויקבלם דוד" - לאותם בני בנימין ויתנם בראשי הגדוד שלו
"כי לעת יום ביום יבואו על דוד לעזרו" - פתרונו מה לך לספר יותר מי ומי באו אליו אלא סוף דבר בכל עת ועת באים אל דוד
"עד למחנה גדול כמחנה אלהים" - פתרון לא היה המחנה של דוד להיות כך גדול אלא כי מהשם היה המחנה כך גדול שבאו לו בעצת אלהים וזהו כמחנה אלהים ודוגמא מחנה אלהים דיעקב (בראשית ל"ב) ויש לומר מרוב חיילות קרהו מחנה אלהים
"בני יהודה נשאי צנה ורמח ששת אלפים ושמונה מאות" - ואל תתמה שמיהודה באו לו מעט מכל שבט ושבט שבא לו שהרי אין צריך לבוא לו שום אדם מיהודה להמליכהו כי בני יהודה הם המליכוהו כבר בחברון אבל יתר השבטים שהיו עם בני שאול עד עתה הם הוצרכו לבוא בחברון להמליכו
"חלוצי צבא" - המוציאים מן העם ודוגמתו חלוצי צבא דמטות וי"א חלוצים כמו זריזים כמו רצה והחליצנו
"ולעדור" - ל' עדור ממש כמו (ישעיהו ז) כל ההרים אשר במעדר יעדרון ומתוך כך יעמדו הם כעורכי המלחמה וי"א לעדור כמו לערוך מלחמה
"בלא לב ולב" - מפורש בב"ר בין במתכוין בין שלא במתכוין היו מנצחין
"וגם כל שרית ישראל לב אחד להמליך את דוד" - אע"פ שלא באו לחברון לכך שארית חסר אלף כלומר אפילו שארית לא היה שלא נשתיירו כי אם מעט כי כולם באו לחברון בשמחה
