רמב"ן על שמות כא לד
| רמב"ן על שמות • פרק כ"א • פסוק ל"ד |
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • טו • טז • יח • יט • כ • כא • כב • כד • כט • ל • לא • לד • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃
(שמות כא לד): "והמת יהיה לו" - "לניזק, ושמין את הנבלה ונוטלה בדמים ומשלם לו המזיק עליהם תשלומי נזקו", זה לשון רש"י.
ולא בירר את דינו, כי אין צורך לאמר בנבלה הזאת שיטלנה הניזק בחשבון התשלומין כשיביא אותה לבית דין לשלם הנזק, שאפילו היו למזיק נבלות וטרפות אחרות בביתו יפרענו בהם כפי דמיהם, שכבר אמרנו (בבא קמא ז.): "לרבות שוה כסף אפילו סובין".
אבל הענין לומר, כי הנבלה של ניזק היא, וממונו תחשב; לפיכך, אם פחתו דמיה אחרי כן, או שנגנבה, אין על המזיק לשלם אלא דמי המיתה, אם היה השור כשהוא חי שוה מנה וכשמת שוה חמשים זוז, יש עליו חמשים זוז, וזה יטפל בנבלתו וישמרנה לעצמו; וזה הדין בכל הנזוקין, וזהו שקורין חכמים "פחת נבלה" ומפורש הוא בגמרא.