רי"ף על הש"ס/גיטין/דף לז עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · גיטין · דף לז עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

מתני' הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים ר יהודה אומר שמנה עשר חדש מת הבן או שמת האב הרי זה גט הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שמת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט רבן שמעון בן גמליאל אומר כזה גט כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט:

גמ' ומי בעינן כולי האי ורמינהי שימשתו יום אחד הניקתו יום אחד הרי זה גט אמר רב חסדא לא קשיא מתני' רבנן ברייתא רבן שמעון בן גמליאל דמיקל בתנאי ולית הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל רבא אמר לא קשיא באן בסתם שתי שנים כאן במפרש יום אחד רב אשי אמר סתם נמי במפרש יום אחד דמי ומתניתין וברייתא חד טעמא אינון ולא פליגי ואי מתני' במפרש יום אחד דמי מה לי שתי שנים ומה לי שמנה עשר חדש יום אחד סגיא הכי קאמר יום אחד משתי שנים לאפוקי לאחר שתי שנים דלא יום אחד משמונה עשר חדש לאפוקי לאחר שמנה עשר חדש דלא כלומר אם שמשתו לאביו יום אחד בחיים או הניקתו לבנו יום אחד בתוך שתי שנים אלו או בתוך שמנה עשר חדש אלו הרי זה גט אבל לאחר שתי שנים ולאחר שמנה עשר חדש לא והלכתא כרב אשי דבתרא הוא ואע"ג דאקשינן ליה ואסיקנא בקשיא הלכתא כוותיה דהא לא אסיקנא בתיובתא ואיכא מאן דאמר כיון דדייקא מתני' כוותיה דרבא

רבנו ניסים (הר"ן)

הדברים השתא אפילו במעשה שאינו חל מעכשיו דלא אלים סבירא ליה לרבי מאיר שאין תנאי מבטלו אלא אם כן נתחזק התנאי בכל חיזוקי תנאין כל שכן במעשה שהוא מעכשיו דאלים שאין תנאי מבטלו אלא אם כן נתחזק התנאי כהלכתו וראיה לדבר מדאמרינן בסמוך דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ושכיב מרע ודאי במעכשיו הוא דאמר מעכשיו אם מתי אי נמי מהיום אם מתי דאילו אם מתי גרידא משנה שלימה שנינו דלא אמר כלום אלא ודאי בדאמר מעכשיו עסקינן ואפילו הכי בעינן תנאי כפול ואמאי לא ובעי ליה נמי בעל מנת משום דכאומר מעכשיו דמי ואף על פי שנראה מדברי הר"ם במז"ל בפרק תשיעי מהלכות גירושין דהא דאתקין שמואל דלא אמר מעכשיו היא דבריו תמוהין הרבה ועוד ראיה מדרבי יוחנן דאמר לעיל הכל מודים באומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואיהו הוא דאמר התם ביבמות דחליצה מוטעת כשרה ואי זו היא חליצה מוטעת כל שאומרים לו חלוץ לה על מנת שתתן ק"ק זוז ואפילו הכי לא מהני תנאה לבטולי למעשה משום דהוה ליה מעשה שאי אפשר לקיימו על ידי שליח ולא דמי למעשה בני גד ובני ראובן אלמא דאפילו בעל מנת בעי רבי מאיר כל דקדוקי התנאין והכי נמי מוכח בירושלמי בפרק האומר דקדושין דגרסינן התם תמן תנינן מתנה אדם על עירובו אמר רבי אלעזר מאן תנא אם בא ואם לא בא רבי מאיר היא [היי דין] רבי מאיר חבריה מארין רבי מאיר דקדושין דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רבי מאיר אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודים בלאחר שירדו גשמים ירדו מקודשת לא ירדו אינה מקודשת כלומר משום דלאחר לאו תנאי הוא ר' חגאי בעי קומי רבי יוסי והן אם לאו כלאחר הוא כלומר אם יעברו ואם לא יעברו דכתיב גבי בני גד ובני ראובן לאו כלאחר הוא דהא משמע דלא היו נותנן להם הארץ מיד אלא לאחר שיעברו א"ל שאני ההיא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם כלומר מפני שמיד היה נותן להם הארץ הרי מפורשת דבע"מ בעי ר"מ תנאי כפול ומשמע נמי לפום גמרא דידהו דדוקא בע"מ הוא דבעי רבי מאיר תנאי כפול אבל באם לא בעי והרי זה הפך סברת הגאונים ז"ל ונהי דלפום גמרא דילן ממשע דבאם בעי רבי מאי רתנאי כפול מכל מקום נ ראה שאין לנו לתפוס הפך סברת הירושלמי לגמרי דנימא דדוקא באם הוא דבעיא אבל בעל מנת לא בעיא:

מתני' כמה היא מניקתו שתי שנים עד שיהא הולד בן שתי שנים שכך היא זמן הנקתו ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו:

רבי יהודה אומר שמונה עשר חדש לרבי יהודה זו היא זמן הנקת תינוק עד שיהא לו י"ח חדשים בכתובות בפרק אף על פי:

מת הבן קודם הזמן:

או מת האב הרי זה גט דכיון דלא פירש מידי לא איכוין אלא להרווחה כל ימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך כך כתב רש"י ז"ל ובגמרא גם כן בהא דאמרינן בשלמא לרבא רישא דלא פריש וסיפא דפריש כתב דבסיפא דמתני' דפריש שתי שנים שכיון דלא איצטריך לפרושי ופריש דוקא קאמר ואין כל זה מחוור אצלי דכיון דרישא דמתני' כרבנן מוקמינן לה לרב חסדא כדאיתא בגמרא היכי נימי דלהרווחה קא מכוין אדרבה רבנן סברי דלצעוריה קא מכוין לפיכך נ"ל דטעמא דמתני' משום דאמרינן דלצעורה קא מכוין [ואין לנו בפירוש תנאו אלא אחד משני דברים או שנאמר שהוא מתכוין לצורך הנקתו ותצטרך להניקו ב' שנים ואם מת הרי זה גט או שנאמר שאינו מתכוין אלא להנקה ולא תצטרך להניקו אלא יום אחד ואם מת אינו גט ומשום דמתני' כרבנן דס"ל דלצעורה קא מכוין] אנו תופסין המשמעות שהוא מצער אותה יותר והיינו שתניקהו כל הזמן שיצטרך להנקה ואף על פי שיש בו צד קולא שאם מת הרי זה גט אי אפשר לתפוס מדבריו תרי חומרי דסתרין להדדי ולפיכך אנו תופסין הצד שהוא יותר חמור אבל בסיפא דפריש שתי שנים משום דמתני' כרבנן דסברי דלצעורה קא מכוין אמרינן דאם מת אינו גט ולא נצטרך להקל עליה בשביל זה שהזמן כבר הוא קצוב בדבריו ועל כרחך אתה צריך לומר כן שאם אתה מפרש דטעמא דסיפא מפני שלא הוצרך לפרש ופירש כמו שכתב רש"י ז"ל תינח תניקי את בני לרבנן אבל תשמשי את אבא ותניקי את בני לר"י מאי איכא למימר אלא ודאי כדכתבינא ומדברי רש"י ז"ל נראה דכי אמרינן מת הבן או מת האב הרי זה גט היינו דוקא בשהתחילה בני לר' יהודה מאי איכא למימר אלא ודאי כדכתיבנא ומדברי רש"י זכרונו לברכה נראה דכי אמרינן מת הבן או מת האב הרי זה גט היינו דוקא בשהתילה להניק או לשמש אבל בשלא התחילה כלל אינו גט וכן נראה מפירושו בגמרא גבי בשלמא לרבא וכו' אלא לרב אשי וכו' ולרב אשי הוא דהוי גט אע"פ שלא הניקה ושמשה כלל [ומשוםה כי פריך ליה מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא כיון דלא נתקיים כלום מן התנאי אמאי הרי זה גט] אבל לרבא לא ובתוספות הקשו עליו [אי כשהתחילה פשיטא אם מת הי זה גט] דבשלמא גבי בן הוצרך התנא להשמיענו דהוי גט אף על פי שלא הניקתו כ"ד חדש אבל גבי אב אם איתא ששמשתו כלל מאי קא משמע לן פשיטא דהוי גט כיון ששמשתו כל ימי חייו דמאי איבעי לה למעבד טפי וליכא למימר דאשמיעינן דאף על גב דאיהו מיית ברישא הוי גט דלא בעינן שתשמשהו כל ימי חייה דאם איתא דבעינן הכי לא הוי גט כדאמרינן בפרק בתרא כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות ובמתניתין לא אתא לאשמעינן דהוי כריתות אלא דבשמוש כי האי סגי לפיכך פירש רבינו יצחק זכרונו לברכה דאפילו מת קודם שמניקה ושמשה הרי זה גט אבל דעת הרב רבינו משה זכרונו לברכה בפרק שמיני מהלכות גירושין כדברי רש"י זכרונו לברכה דמת הבן או האב קודם שתניק או שתשמש אינו גט וכמו שאכתוב בגמרא בסייעתא דשמיא:

הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים וכו' פרשתיה:

שלא בהקפדה והיא לא הכעיסתו ואפילו הכי שאין העכבה ממנו אינו גט וכל שכן בהקפדה:

רשב"ג אומר כזה גט הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה:

גמרא ברייתא רשב"ג דמיקל בתנאי דאמר תתן את דמיה וקאמר כל עכבה שאין הימנה הרי זה גט:

ולית הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל דכללא דחוץ מערב וצידן לאו דוקא הוא וכמו שכתבתי למעלה:

כאן במפרש יום אחד וקא משמע לן דדוקא הניקתהו ושמשהתו יום אחד אבל מת ולא הניקתהו ולא שמשתהו כלל אינו גט דסד"א כיון שהקל עליה כל כך שלא אמר אלא יום אחד אע"ג דמת ולא הניקתו ולא שמשתו כלל להוי גט קמ"ל דכיון דפריש יום אחד אע"ג דמית כיון שלא הניקתו ולא שמשתהו כלל אינו גט:

אבל לאחר שתי שנים או לאחר שמונה עשר חדש לא לפי שכבר עבר זמן הנקה:

והלכתא כרב אשי דבתרא הוא ואף על גב דאקשינן עליה ואסיקנא בקשיא וכו' פירוש דבגמרא אמר מיתיבי הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים ע"מ שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט בשלמא לרבא רישא בדלא פריש סיפא דפריש אלא לרב אשי מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא קשיא ופירש רש"י ז"ל בשלמא לרבא דאוקי רישא דמתני' דאמר שתי שנים [ממש] אף על גב דבסתם רישא דקאמר מת הבן בתוך שתי שנים הרי ה גט בדלא פירש שתי שנים וכל צרכו הניקתהו וסיפא כיון דפריש שתי שנים על כרחיך דוקא קאמר דהא לא איצטריך לפרושי ומפרש אלא לרב אשי דפריש רישא דמתניתין יום אחד קאמר על כרחיך מת הבן דקתני היינו כגון שמת ולא הניקתו כלל ואמאי הרי זה גט והרי לא נתקיים כלום מן התנאי כך פרש"י ז"ל ונראה מדבריו דדווקא לדרב אשי מיירי כשלא נתקיים מן התנאי כלום אבל לרבא דווקא כשהתחילה להניק ונמצינו למדין לפי שיטתו שלדברי מי שפוסק כרבא מת הבן קודם שהתחילה להניק אינו גט ולרב אשי הרי זה גט אבל ר"י ז"ל סובר דאפילו לרבא מת קודם שהתחילה להניק הרי זה גט וכמו שכתבתי במשנתנו והכא הכי קאמר בשלמא לרבא וכו' סיפא כדפריש דהואיל ופירש שתי שנים ודאי לצעורה קא מכוון ואפילו מת אינו גט אלא לרב אשי כיון דרישא במפרש יום אחד הרי נתכוין לצעורה כיון דכמפרש דמי ואפילו מת לא להוי גיטא כדאמרינן בסיפא ונמצא לפי שיטה זו דבין לרבא בין לרב אשי אפילו מת קודם שהתחילה להניק הרי זה גט והר"ם במז"ל פסק בפ"ח מהלכות גירושין כרב אשי אלא שכתב מת האב או הבן קודם שתניק או תשמש אינו גט והוא מן התימה דמשמע דלרב אשי אף על פי שלא התחילה להניק כלל כיון שמת הרי זה גט על הדרך שפירשנו ונראה שהוא ז"ל היה מפרש כך בין לרבא בין לרב אשי ודאי בעינן שיתקיים התנאי בהנקה ומשום הכי פריך בשלמא לרבא רישא כיון דלא פריש והתחילה להניקו הרי נתקיים וסיפא דפריש כיון שמתו האב והבן בתוך הזמן לא נתקיים אלא לרב אשי על כרחין רישא בהניקתו יום אחד עסקינן דאי לא הניקתהו כלל אפילו ברישא לא הוי גט שהרי לא נתקיים וכיון שכן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא כלומר פשיטא כיון דברישא לא הוי גט אלא כשנתקיים התנאי בסיפא נמי אילו נתקיים הוי גט ואמאי תנא ברישא הרי זה גט ובסיפא אינו גט דכאן וכאן נתקיים התנאי הרי זה גט ולא נתקיים אינו גט רב אשי אמר לך אין הכי נמי וכי תנן ומת הבן או מת האב הרי זה גט אתא לאשמועינן דסתם כמפרש יום אחד דמי והכי קאמר כל שהתחילה להניקו מת הרי זה גט והוא הדין נמי לא מת אלא דתנא הכי אגב סיפא ולפי זה צ"ל דמת האב לא אתא לאשמועינן מידי דכיון שהתחילה לשמשו ומת מאי אית לה למעבד טפי והא ליכא למימר דאיהו מכווין טפי מהכי אלא אגב סיפא נקטינן או שמא אתא

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט