רבינו שמשון על שביעית ג

<< · רבינו שמשון · על שביעית · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

משיבש המתוק. הוא הזבל שמבשל וממתק את הפירות ובירושלמי (שם) אמרינן משיבש המתוק פקוע אמר רבי מנא ההן פקועה דבקעתא כלומר ביקוע השדות ובערוך פירש בשם הר' דניאל כמו פקועות שדה (מלכים ב ד):

משיקשר. מפרש בירושל' (שם) משיעשה קשרים קשרים אמר ר' חוניא מכיון שנקשר בו קשר העליון מיד הוא יבש ותניא קרובים להיות דבריהם שוים:

משנה ב

עד כמה מזבלין. משיבש המתוק לרבי יהודה ולר' יוסי משיקשר:

משפלות. פי' בערוך קופות גדולות שמוציאין בהם זבלים ובלשון ישמעאל נקרא משפל והביא הא דאמר בויקרא רבה בפרשת זאת תהיה אמר רבי חנין דציפרי תלולית זו של עפר מה הטיפש אמר מי יכול לסייפה אבל פיקח אומר ולא אחד צברה אף אני קוצה ב' משפלות היום ושתים למחר עד שאני מסייפה:

של לתך לתך. כל משפלת מחזקת לתך דהיינו חצי כור וזהו משוי של חמור כדתנן בפרק השוכר את האומנים (דף פ.):

מוסיפים על המשפלות. לעשות אשפה גדולה אפילו של ב' אשפות ויותר ואין מוסיפין על האשפות יותר משלש אשפות לבית סאה משום דמחזי כמזבל שדהו ורבי שמעון שרי דכיון דאשפה היא שהזבל צבור לא מיחזי כמזבל:

משנה ג

יותר מיכן. כלומר אפי' יותר מג' אשפות לבית סאה מותר לעשות ור"ש לטעמיה ואף על גב דהוה ליה רישא הדר תנייא הכא לפרושי מילתייהו דרבנן דאסרי עד שיעמיק או שיגביה ואז לא מיחזי כמזבל ובירושלמי (פ"ג ה"ב) פריך לה ולמה תניתא תרי זמנין (אמר ר' ירמיה) כאן בפוחת מן המשפלות ברם הכא בעושה בכשיעור ותני כן על דר"ש ובלבד שלא יפחות לאשפה מג' משפלות וקצת נראה דגרס ברם התם בקמייתא בכשיעור עשר משפלות לאשפה אבל הכא בפחות מי' כדתני עלה ובלבד שלא יפחות מג' משפלות וס"ד דכיון דליכא עשר באשפה אם היה עושה יותר מג' אשפות לבית סאה היה נראה כמזבל שדהו:

עושה את זבלו אוצר. דאותן ג' אשפות לבית סאה אם בא להניחן במקום א' בשדה דהיינו [ל'] משפלות או אפילו ק' משפלות במקום א' מותר ולא תימא כי היכי דאסרי רבנן יותר מג' אשפות לבית סאה הכא נמי אסור במקום אחד יותר משיעור ג' אשפות קמ"ל דמותר:

ורבי מאיר אוסר. משמע בירושלמי (פ"ג ה"ב) בעושה יותר מכשיעור דהיינו יותר משלשים משפלות אבל בכשיעור בג' מקומות מותר במקום אחד לא כל שכן ובפ"ק דמו"ק (דף ד': ועי"ש) פריך אהא דרבי מאיר דאמר עד שיעמיק שלשה והלא כשמעמיק נראה כעודר ומשני ר' זירא ור' אבא בר ממל חד אמר כגון שהעמיק קודם לכן וחד אמר זבלו מוכיח עליו ובירושלמי נמי משני הכי סלו ומגרפו מוכיחין עליו שעושין אשפה והא דמייתי [הך] דמועד קטן ולא מייתי מרישא וחכמים אוסרין עד שיעמיק שלשה משום דבעי לאקשויי דרבי אלעזר בן עזריה אדרבי אלעזר בן עזריה:

היה לו דבר מועט מוסיף והוליך בירושל' (פ"ג ה"ב) פתר לה ב' פתרים כשהיה לו דבר מועט בתוך שדהו בשביעית הרי זה מוסיף עליו והולך משיפסקו עובדי עבודה ראב"ע אוסר מאי טעמא שמא לא ימצא זבל ונמצא מזבל אותו המקום פתר ליה פתר חורין כשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו ערב שביעית ומבקש להוציאו לתוך שדהו בשביעית הרי זה מוסיף עליו והולך משפסקו עובדי עבודה ראב"ע אוסר מ"ט שמא לא ימצא זבל ונמצא מזבל אותו המקום ולא כבר מזובל הוא מערב שביעית רבי ירמיה ורבינו בשם ר' חייא משום מראית העין עד שיוציא עשר משפלות כאחת ולית להו לרבנן מפני מראית העין א"ר אידי סלו ומגרפו מוכיחין עליו שעושה אשפה:

או עד שיתן על הסלע. אמרינן בירושלמי (פ"ג ה"ב) הכל מודין שאם היה לו שם אבנים או צרורות או סיד או גפסיס מותר:

משנה ד

המדייר את שדהו. בירושלמי (פ"ג ה"ג) פריך תמן תנינן שדה שנתקווצה תזרע במוצאי שביעית נטייבה או נדיירה לא תזרע למוצאי שביעית ומשני א"ר יונה כיני מתני' הרוצה להעמיד צאן בתוך שדהו כלומר הא דנקט לישנא דמדייר לא שיעשה להניחה כך השדה מזובלת דלא נקט מדייר אלא בלשון העמדה בעלמא שלאחר כך מאסף כל הזבל ועושה ממנו שלש אשפתות לבית סאה כשיעור של מעלה:

סהר. היקף של מחיצות סביב הצאן ואמרינן בירושל' (פ"ג ה"ג) בכל עושין סהרין [במחצלאות] ובקש ובאבנים אפי' שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה [ובלבד שיהא בין סהר לסהר כמלוא סהר אותו המקום] חולב בו וגוזז בו ומוליך ומביא הצאן דרך עליו:

עוקר ג' רוחות. כשנתמלאה זבל עוקר מן הסהר שלש רוחות וזוקפו לצד אחר של אמצעית ומדייר שם כמו כן בית סאתים ועושה אשפתות בתוך שדהו כמו שאמרנו למעלה ג' ג' אשפתות לבית סאה:

נמצא מדייר בית ארבעת סאין. סאתים מצד זה של אמצעית וסאתים מצד אחר ואשמעינן מתני' דשרי לדייר בית ארבע סאין קודם שיעשה ממנו אשפתות בשדה אבל טפי לא שלא יאמרו לדייר שדהו מתכוין ורשב"ג שרי עד ח' סאין וכל זה בשדה גדולה שעדיין נשארה ממנו הרבה שלא נדיירה:

רשב"ג אומר בית ח' סאין. בירושלמי (פ"ג ה"ג) תני רבי שמעון בי אלעזר אומר אם רצה תוקע יתד בארץ ועושה ד' סהרין [מד' רוחותיה של ח' סאין]:

היתה שדה ובית ד' סאין. והא דאמרן היינו בשדה של ה' סאין אבל מכוונת של ארבע סאין משייר מקצת:

מפני מראית העין שלא יהא נראה כמזבל שדהו אם היה עושה כולה סהר:

כדרך המזבלין. ג' אשפתות לבית סאה:

משנה ה

מחצב. צור שחוצבין ממנו אבנים לבניין קרוי מחצב מלשון ואבני מחצב (מ"ב יב) ופעמים שהצור מכוסה בארץ ואין ניכר על פני השדה עד שחופרין ומגלין אותו וזהו לשון פתיחה ויש שמגולה מקצתו וכשלא התחיל לפותחו מערב שביעית ובא לפותחו בתחלה בשביעית אסור לפותחו אא"כ יש בו מן הפתוח ומגולה כדי לחצוב ממנו שלש מורביות כלומ' שלש שורות של אבנים. מורביות לשון נדבכין שיש בכל אחת ואחת מן המורביות שלש אמות אורך ורוחב על רום ג' דהיינו כ"ז אבנים של אמה על אמה לכל מורביות ומורביות וכן היה דרכן לסדרן בשדה לאחר חציבתן לג' שורות של ג' ג' שהם ט' אבנים ויש כיוצא בהן ג' שורות סדורות זו על זו דהא ברום שלש קתני הרי כאן שלשה פעמים בכל אחת ולכאורה לישנא דמתני' משמע כ"ז לג' המורביות ושמא כל אבן ואבן היתה של אמה על אמה ברום ג' אמות שכן דרך לחצוב בתחלה וניחא טפי לפי שהאבנים ארוכות קוראין להן מורביות מלשון מורביות של תאנה דפרק ב' דתמיד (מ"ג) מורביות של ערבה דפ' לולב וערבה (דף מה.) וטעמא דמתני' דלא יפתח שלא יאמרו לתקן שדהו הוא מכוין להיות ראוי שדהו לזורעה בשביעית אי נמי כשחופר לגלות המחצב יאמרו עודר כדי לזרוע אבל בשיש מקום מגולה שראוי לחצוב כל כך אבנים מידע ידעי דלצורך אבני בנין עביד ואיכא דשרי בתוספתא אפילו מתכוין לעשות שדה לצורך מוצאי שביעית ולא חיישינן למיחזי כמתקן לצורך שביעית כיון דאיכא שיעור מרובה כל כך לא חשו למראית העין משום דמאן דחזי קאמר לצורך אבנים לבנין קא עביד ויש (מפרשים) עוד לא יפתח אדם מחצב לכתחלה אלא אם יש בו במה שחצב ממנו קודם שביעית כ"ז אבנים דאילו פחות מיכן חשיב השתא כחוצב בתחלה אבל אין לשון התוספתא משמע כן דקתני סיפא סלע שצף על גבי הארץ ואיגד יוצא ממנו אם יש בו כשיעור הזה מותר ואם לאו אסור:

תניא בתוספתא (פ"ג) לא יפתח אדם מחצב בתחלה לתוך שדהו עד שיהיה בו ג' מורביות שהן ג' על ג' ברום ג' [א"ר יוסי בד"א בזמן שמתכוין לעשות שדה אבל בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אפילו דבר מרובה מותר אמר רשב"ג] בד"א בזמן שאינו מתכוין לעשות שדה אבל בזמן שהוא מתכוין לעשות שדה אפילו כל שהוא אסור והך ברייתא קשה טובא דקאמר אפילו דבר מרובה מותר משמע שהיא רבותא ואדרבה בדבר מרובה אית לן להתיר טפי כדמוכח מתני' עד שיהא בו ושמא משום דדינו של מחצב שלא ליטול כולו כדתני סיפא דמתני' פחות מיכן מחצב וגוממו עד פחות מהארץ טפח ועל זה קאמר אפי' דבר מרובה שנוטל הכל מותר וקצת משמע כן [מירושלמי] מדמייתי הך ברייתא אמתני' דגדר:

משנה ו

של משוי שנים שנים. שיש באחת משוי ב' בני אדם הרי אלו ינטלו כולן ואפי' הקטנות דאילו גדולות אפי' א' ואפי' מונחת בארץ ואפי' ג' ניטלת על הכתף תנן לקמן דבאות מ"מ ולא מיחזי הכא כמפנה הגדר לעשות מקומו שדה:

שיעור גדר י' טפחים. בירושלמי (פ"ג ה"ד) מייתי הא דתנן בפרק י"ד דאהלות (מ"א) במה אמרו הזיז מביא את הטומאה בכל שהוא בזיז שגבוה ג' נדבכין שהן י"ב טפחים ופריך אמתני' דתנן שיעור גדר עשרה טפחים מה אנן קיימין אם כשהיו ב' נדבכין ניתני ח' טפחים אם כשהיו ג' ניתני שנים עשר טפחים אמר רבי יוסי חצי טפח לסיתות מכאן וחצי טפח לסיתות מכאן וכן לחבריה נמצאו ג' נדבכין של עשרה טפחים:

פחות מיכן מחצב. ואינו נוטל כולו אלא גוממו ומניח מן הסלע בארץ טפח כדי שלא יהא ראוי לזריעה בירושלמי (פ"ג ה"ד) אמרו פחות מיכן אינו לא מחצב ולא גדר:

בד"א. האי דלא יפתח מחצב והאי דגוממו:

מה שהוא רוצה יטול. דלא מיחזי כמתקן שדה כיון דלאו דידיה הוא ואפילו בשלו נמי לא מיחזי כמתקן כיון דהתחיל מערב שביעית:

משנה ז

שזעזעתן המחרישה. אמרי' בירושל' (פ"ג ה"ה) לא סוף דבר שזעזעתן אלא אפילו מחרישה עתידה לזעזעתן ובתוספתא (פ"ג) קתני אבנים התושבות כלומר שאינם מצורך השדה מלשון גר ותושב:

של משוי שנים שבכל אחת משוי ב' בני אדם ינטלו כולן אגב אותן שנים דלא מיחזי כמתקן שדה:

המסקל. שמעביר האבנים מן השדה מלשון סקלו מאבן (ישעיה סב). ומניח את התחתונות הנוגעות בארץ דבכי האי גוונא לא מיחזי כמתקן שדה:

גרגר של צרורות גל של אבנים קטנים. מלשון שנים שלשה גרגרים בראש אמיר (שם יז):

אם יש תחתיהן סלע או קש. לא מיחזי כמתקן כיון דאין כל המקום ראוי לזריעה:

משנה ח

אין בונין מעלות ע"פ הגאיות. שלא יחליקו בירידתן לקחת המים שנתקבצו דנראה כמתקן להשקות בהן שדותיו בשביעית. גאיות מקום גבוה:

ולא יסבוך בעפר. אם בא להיות סובך מקום יציאת המים באבנים לא יתן עפר וטיט בין האבנים משום דמיחזי טפי שמתכוין להשקות מהן שדותיו. יסבוך מלשון נאחז בסבך בקרניו (בראשית כב):

אבל עושה הוא חייץ. אבנים סדורות זו על זו כגון גדר בלא עפר וטיט ובירושל' (פ"ג ה"ו) אמרי' כדכתיב והוא בונה חיץ (יחזקאל יג):

כל אבן. שבשדהו אפילו קטנה אם הוא יכול לפשוט ידו וליטלה ולבנות בה גדר של אבנים כגון שסמוכין לגדר הרי זו תנטל שהגדר מוכח עליו דלבנות גדר נוטלה ולא לתקן השדה לזריעה:

משנה ט

באות מ"מ. אפילו מתוך שלו דמידע ידעי דלבנין בעי להו ולא לתקן השדה:

והקבלן. מלשון מקבלי קיבולת שדרכו לעשות בנינים בקיבולת מביא מ"מ ואפילו פחותות מאבני כתף דאין כוונתו אלא לקבץ אבנים ואפי' מביא משדות שלו שרי דאי משדות אחרים אפי' אינו קבלן שרי כדתניא לעיל דמתוך של חברו מה שהוא רוצה נוטל ויש מפרשים קבלן שקיבל שדה באריסות דלא חשיב האי שדה כשלו ונוטל ממנו אפילו קטנות אף על פי שהוא אריס בה:

משנה י

מיתר להעמיק עד הסלע. ולא חיישינן דילמא מימלך וזרע ליה אי נמי לא גזרינן אטו עודר בשדה ואמר בירושלמי (פ"ג ה"ז) אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בינו לבין רשות הרבים דלא עביד איניש דזרע סמוך לרשות הרבים וליכא למיגזר טפי מידי אבל בינו לבין חברו אסור בשביעית אבל במועד אפילו בינו לבין רשות הרבים אסור ותנן נמי בפ"ק דמו"ק (דף ו:

ע"ש) ומקרין את הפרצה במועד ובשביעית בונה כדרכו ומפרש בגמרא כיצד מקרין צוברו לעפר ברשות הרבים ומתקנו לרשות הרבים וכן לענין סיקול נמי בשאר שני שבוע פליגי בתוספתא דגזר רבי עקיבא משום דכל מתקני דרכים מקלקלין תחלה ע"מ לתקן שמסירין העפר והטיט שנשקעין בהן העוברים או מביאים עפר ואבנים ברשות הרבים למלאות הגומות והפחתים או מאספין האבנים שנתקלין בהן בני אדם וחיישינן ליחיד הבא לתקן דלמא הדר ומימליך דתניא מסקלין דרך רשות הרבים דברי ר' יהושע רבי עקיבא אומר כדרך שאין לו רשות לקלקל כך לא יסקל ואם סיקל יוציא לים או לנהר או למקום הטרשין מפני דרך הישר ומפני דרך הרבים ומפני העפר:

מה יעשה בעפר. אליבא דר' עקיבא צוברו לתוך שדהו כדרך המזבלים דתנן לעיל ג' אשפתות לבית סאה. ואמרינן בירושלמי (פ"ג ה"ז) רבי אבינא בעי עד שלא פסקו עובדי עבודה מהו לצבור עפר בתוך שדהו כדרך המזבלין:

וכן החופר בור שיח ומערה. פליגי בשאר ימות השנה דלרבי יהושע צוברו ברשות הרבים ובלבד שיתקננו ולרבי עקיבא אף על פי שדעתו לתקן אסור אלא צוברו ברשותו: