ראש השנה כ ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
האי מיחזי כשקרא האי לא מיחזי כשקרא אמר שמואל יכילנא לתקוני לכולה גולה אמר ליה אבא אבוה דרבי שמלאי לשמואל ידע מר האי מילתא דתניא בסוד העיבור נולד קודם חצות או נולד אחר חצות א"ל לא אמר ליה מדהא לא ידע מר איכא מילי אחרנייתא דלא ידע מר כי סליק רבי זירא שלח להו צריך שיהא לילה ויום מן החדש וזו שאמר אבא אבוה דר' שמלאי מחשבין את תולדתו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה לא נולד קודם חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה למאי נפקא מינה אמר רב אשי לאכחושי סהדי אמר רבי זירא אמר רב נחמן כ"ד שעי מכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא לדידהו שית מחדתא ותמני סרי מעתיקא למאי נפקא מינה אמר רב אשי לאכחושי סהדי אמר מר צריך שיהא לילה ויום מן החדש מנלן ר' יוחנן אמר (ויקרא כג, לב) מערב עד ערב ריש לקיש אמר (שמות יב, יח) עד יום האחד ועשרים לחדש בערב מאי בינייהו אביי אמר משמעות דורשין איכא בינייהו רבא אמר חצות לילה איכא בינייהו אמר רבי זירא אמר רב נחמן כל ספיקא לקמיה שדינן למימרא דחמיסר ושיתסר עבדינן ארביסר לא עבדינן וליעבד נמי ארביסר דלמא חסרוה לאב וחסרוה לאלול
רש"י
[עריכה]
האי מיחזי כשקרא - כשנראית בזמנה ואינן מעידין הרבה אחרים יש שראוהו ונראה שעל שקר עברוהו אבל כשלא ראוהו ואמרו ראינו אין שקר נודע:
יכילנא לתקוני - בלא ראיית עדים כי בקי אני בתולדות הלבנה והילוכה וסדר המזלות:
סוד העיבור - ברייתא שנויה ברמזים:
נולד קודם חצות או לאחר חצות - כך שנוי בה ורמז בעלמא הוא לומר קודם חצות חלוק מנולד לאחר חצות:
ידע מר - מה חילוק יש:
כי סליק רבי זירא שלח להו - לחביריו שבבבל שני דברים שלמד כאן:
צריך שיהא לילה ויום מן החדש - היום הולך אחר הלילה להיות היום מן החדש שהיה בו ליל שלפניו למדנו שאם נראית הלבנה הישנה משחשיכה יום עשרים ותשעה שהוא ליל שלשים אין מקדשין אותו ביום שלשים וא"ת פשיטא דאין מקדשין שהרי לא תראה החדשה ביום שלשים דקיימא לן עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא כדאמרינן לקמן איצטריך למ"ד מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו ואשמעינן דאם נראית הישנה בלילה אין מאיימין שהרי הכל ראו שהלילה מן החדש שעבר:
וזו שאמר אבא אבוה דר' שמלאי - לפני שמואל ולא ידע לפרשה מה חילוק בין נולד קודם חצות לנולד לאחר חצות אני מפרשה לכם:
מחשבין - את מולד הלבנה:
נולד קודם חצות - היום בידוע שנראה היום קודם שתשקע החמה שאין הלבנה מתכסה מבני א"י שהם במערב אלא שש שעות אחר חדושה מתוך קוטנה שהלבנה לעולם בשש שעות לאחר חדושה בקרן מערבית דרומית ונראית להם:
נולד אחר חצות - בידוע שלא יראה היום שהיא קטנה כל שש שעות ונעלמת מעין כל:
למאי נפקא מינה - למיחשב הרי על פי עדים אנו מקדשין:
לאכחושי סהדי - אם נולד אחר חצות ואמרו ראינו החדשה לפני שקיעת החמה כדי לקדשו היום עדי שקר הם:
כ"ד שעי מכסי סיהרא - סמוך לחידושה מלפניו ומאחריו היא מתכסה מן העין מתוך קוטנה שש שעות לפני חדושה ושש שעות לאחר חדושה נעלמת מכל אדם קודם לכן ולאחר מכאן שתים עשרה שעות שהיא במזרח נראית לבני מזרח ולא לבני מערב מתוך קוטנה וכשהיא במערב נראית לבני מערב ולא לבני מזרח והיא לעולם לפני חדושה בקרן מזרחית דרומית ולאחר חדושה בקרן מערבית דרומית כך ראיתי ביסודו של רבי סעדיה ז"ל הילכך כשהישנה מתכסה במזרח אין החדשה נראית לבני מזרח עד כ"ד שעות וכשמתכסה מבני מערב אין החדשה נראית להן עד כ"ד שעות:
לדידן - לבבל דקיימין במזרח:
מכסיא שית מעתיקא - ולא יותר מה טעם מפני שהלבנה הישנה שלפני חדושה בקרן דרומית מזרחית ורואין אותה בני בבל הסמוכים למזרח ונעלמת מהן מכאן ואילך מתוך קוטנה ולסוף שש שעות של חדושה היא עומדת בקרן דרומית מערבית ורואין אותה בני א"י הסמוכין למערב ולא בני בבל וכן כל י"ב שעות שאחר שש שעות הראשונות הרי שמתכסה החדשה מבני בבל י"ח שעות ולאחר י"ח שעות כבר גדולה היא ונראית בכל מקום:
לדידהו שית מחדתא - כמו שפירשתי שלבסוף שש נראית לבני מערב:
ותמניסר מעתיקא - כמו שפירשתי שהישנה בסוף תכליתה לעולם במזרח וכל שמונה עשרה שעות של ישנה מתוך קוטנה לא נראית במערב אבל קודם לכן גדולה היתה ונראית למרחוק:
לאכחושי סהדי - אם יאמרו ראינו הישנה והחדשה בתוך עשרים וארבע שעות שקר העידו:
עד ערב תשבתו - למדנו שהיום הולך אחר הלילה לעניין המועדות:
עד יום האחד ועשרים בערב - למדנו יציאת המועד בערב הרי שהלך היום אחר הלילה:
חצות לילה איכא בינייהו - מאן דיליף מיום הכפורים הולך אחר תחילת הלילה דכתיב מערב עד ערב ולדידיה אם נראית הישנה אפילו בתחילת ליל שלשים שוב אין החדש מתקדש ביום שלשים ולמאן דיליף ממצות אין היום הולך אחר תחילת הלילה שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום האחד ועשרים אכילת מצה רשות ובלבד שלא יאכל חמץ כדאמרינן בשילהי ערבי פסחים (דף קכ:) וחצות לילה ראשון חלוק מהם ונמשך עם הפסח הנשחט בארבעה עשר שהמצה נאכלת עמו חובה ולדידיה אפילו נראית הישנה בתחילת הלילה מאיימין למחר על העדים לומר ראינוהו אם צריכין אנו לקדשו ביום שלשים להרחיק יום הכפורים משבת:
כל ספיקא לקמיה שדינן - אין אנו צריכין להקדים פסח או סוכות בי"ד ליום שלשים של אדר ושל אלול מחמת ספק שמא קדשו בית דין את החדש ביום עשרים ותשעה אבל צריכין אנו לעשות יום טוב שני ביום ט"ז מספק שמא עיברו ב"ד את האדר וקבעו ניסן ביום שלשים ואחד וכן באלול:
למימרא דחמיסר ושיתסר כו' - בניחותא כלומר אשמעינן רב נחמן הכי:
דלמא חסרו לאב - ונמצא יום עשרים ותשעה באלול שלנו שעיברנו את אב היה יום שלשים שלהן וקבעו בו ראש השנה וכן לענין ניסן דלמא חסרו לשבט:
תוספות
[עריכה]
צריך. שיהא לילה ויום מן החדש כו'. הא דמאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לומר ראינו אע"פ שלא ראו הני מילי כשיום שלשים לילה ויום מן החדש:
חצות לילה איכא בינייהו. פי' בקונטרס שראה ביסודו של רבי סעדיה שהלבנה לעולם לפני חדושה בקרן מזרחית דרומית ולאחר חדושה בקרן מערבית דרומית וכשהיא במזרח נראית לבני מזרח ולא לבני מערב וכשהיא במערב נראית לבני מערב ולא לבני מזרח ולכך הלבנה הישנה לבני בבל שבמזרח אינה מתכסה אלא שש שעות ולבני ארץ ישראל הרחוקים מתכסה י"ח שעות והחדשה אינה מתכסה לבני ארץ ישראל שבמערב כי אם שש שעות ולבני בבל הרחוקים מתכסה "ח שעות ולמאן דיליף מיום הכפורים היום הולך אחר תחלת הלילה ואם נראתה הישנה בתחלת הלילה שוב אין מקדשין החדש ביום ולמאן דיליף מפסח לא חיישינן אלא שלא תראה מחצות הלילה ואילך ולפי שיטת הקונטרס משמע דלא חיישינן כלל בבני בבל אלא בבני ארץ ישראל דאע"ג דחזו בני בבל הישנה בלילה מקדשין בני א"י את החדש למחרתו ביום ולא חיישינן ובני בבל מונין יום הכפורים וכל המועדות מאותו היום שראו בני א"י החדשה אע"פ שהם ראו הישנה בלילה וזהו תימה ממאי דקרא קפיד אבני א"י ולא קפיד אבני בבל ועוד משהלבנה מתחלת להתחסר לעולם לא תראה עוד בתחלת הלילה עד שתתחדש שכך סדרה בתחלת לידתה יוצאה מביום ונראית בתחלת הלילה מעט ושוקעת ובלילה שלאחריו שוהה מעט יותר לשקוע ומוספת בכל לילה עד שתתמלא ואז יוצאה בתחילת הלילה וזורחת כל הלילה עד היום ושוקעת לאור הבקר ואח"כ מתחלת להתחסר ומאז שוהה לצאת תחלת כל הלילה ומוספת בכל לילה לשהות מלצאת יותר ויותר עד סוף החדש וכל מה שהיא מחסרת מן הלילה היא משלמת מן היום בין בתחלת החדש בין בסופו ויותר היה נראה לפרש דמיירי הכא לעניין המולד דצריך שיהא לילה ויום מן החדש שיהיה המולד מבערב של עשרים ותשעה באדר שיהא יום שלשים ולילו הכל מן המולד החדש אבל אין המנהג כן דלא פסלינן מולד זקן אלא כשנולד אחר שמונה עשר וי"א דצריך לילה ויום מן החדש כלומר צריך שיהא סדר הקידוש לילה ויום ולא יום ולילה דאם היה המולד ביום קודם חצות וקדשוהו ב"ד נתקדשה לילה שלפניו ואם נולד אחר חצות ולא נראית ביום אין החדש מתקדש אלא למחר ואין יום זה שלפניו מתקדש עמו והיינו דאבוה דר' שמלאי ולפירוש זה לא ניחא הא דקאמר איכא בינייהו חצות לילה דליכא מאן דאמר שמשחשכה לא חייל יום טוב וראש חדש:
ראשונים נוספים
אמר שמואל יכילנא לתקונה לכולה גולה כלומר יש בי כח לחשוב חשבון השנים ולתקן איזו שנה צריכה עיבור וכן בחדשים איזה חדש צריך להתעבר עד ביאת הגואל ויתישב הסנהדרין.
א"ל אבא אבוה דר' שמלאי ידע מר הא דתני בסוד העיבור נולד קודם חצות או אחר חצות. פי' המסורות שהיא עכשיו בידינו שהנולד עד חצות וענין ד"ד וה"ח והצ"א ותרצ"ה ותקפ"ט שאלו הן עקרי החשבון לקבוע השנים ידע להו מר. ואם הדחויות שהן גטר"ד ובה"ו תקפ"ט. א"ל לא ידענא. א"ל ומדהא מר לא ידע איכא מילי אחרנייתא דתליין במסורתו ולא בחשבון בלבד ולא ידעינהו מר שמואל. פירוש שאם נולד קודם חצות מפני שלא יתכן להראות הלבנה לבני אדם בו ביום שלשים ויש מי שאומר אלו כולם וגם ג"ט ר"ד שאם נדחות [בשני] הפשוטות ובה"י תקפ"ט לאחר העיבור כולו היה שמואל בקי בהן ודברים אחרים התלוין בחשבון שאמר לא ידענא והוא כגון זה שאמר מחשבין את תולדתו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה כו' וכיוצא בו דברים אחרים כמו זה. אמר לו אבא אבוה דר' שמלאי דאי לא תימא הכי מה בין חצות לאחר חצות.
כי סליק ר' זירא בא"י שלח להו צריך שיהא לילה ויום מן החדש. כלומר אין קובעין ר"ח בו ביום של מולד אלא אם היה המולד שעה ראשונה מן הלילה שנמצא היום והלילה כולו מן הלבנה החדשה. אבל אם היה המולד אח"כ אין קובעין ר"ח אלא למחר. וזה שאמר מחשבין את תולדתו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה נולד אחר חצות אינו נראה בו ביום כלל.
ובא רב אשי ודחה וא' מסורת זה לאכחושי סהדי. פי' שאם נתברר מן החשבון שנולד אחר חצות ובאו עדים ואמרו שראינוהו בו ביום עדי שקר הן שאי אפשר כלל להראות בו ביום ולאו לקובעו ר"ח בו ביום הוא דשלח להו נולד קודם חצות כי הא דאמר ר' זירא אמר רב נחמן כ"ד שעי מכסי סיהרא לדידן שית (שית) מעתיקא וי"ח מחדתא.
לדידהו שית מחדתא וי"ח מעתיקא.
למאי נפקא מיניה. אמר רב אשי לאכחושי סהדי בו. גם זה שאמר אבוה דר' שמלאי נולד קודם חצות וזה שאמר ר' זירא כ"ד שעי מיכסי סיהרא דבר זה לא נתברר אצלנו יפה לפיכך לא כתבנו בו פירושו.
אמר מר צריך שיהא יום ולילה מן החדש כמו שאמרנו. כלומר היום שקובעין אותו ר"ח צריך להיות כ"ד שעה מן הלבנה החדשה. קרא מנא לן ר' יוחנן אמר מערב עד ערב. ר' שמעון בן לקיש אמר מהכא עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו כלומר זה דורש מזה הפסוק וזה דורש מזה הפסוק ושניהן דבר אחד אמרו. זה אין צריך פירוש. רבא אמר חצות לילה איכא בינייהו. ר' יוחנן שאמר מערב עד ערב סבר אם נולדה הלבנה בתחלת שעה ראשונה של לילה קובעין בו ביום ר"ח דהא איכא מערב עד ערב. ור' שמעון בן לקיש כתיב שבעת ימים מצות תאכלו וכתיב בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. וכתיב בפסח ואכלו את הבשר בלילה הזה. וכתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה. וקיי"ל דהוא חצות לילה שנאמר ויהי בחצי הלילה. וגמר הלילה הזה של אכילת פסח מן הלילה הזה של עברת מצרים מה זה חצות לילה אף זה חצות לילה וכתיב בפסח על מצות ומרורים יאכלוהו ש"מ שאכילת מצה אפי' עד חצות יצא י"ח. והנה לא אכל המצה ביום הראשון אלא מקודם חצות כמעט ונחשב לו יום שלם שנאמר שבעת ימים מצות תאכלו. ש"מ שאם נולד הלבנה עד חצי הלילה יום שלם הוא ונמצא היום והלילה מן החדש וראוי אותו היום לקבעו ר"ח. וזהו פירושו חצות לילה איכא בינייהו ר' יוחנן בעי כ"ד שעות מן החדש.
וריש לקיש אמר לך אפילו מחצי הלילה כשר:
ירושלמי בסוף פרק אם אינן מכירין אותו משקיעת החמה אתה מונה ללבנה. א"ר סימון והיו לאותות ולמועדים ע"י זה וע"י זה כלומר זה יוצא וזה נכנס. א"ר יוחנן ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
ואחר שפרשנו עיקר הדברים אנו מפרשים דברי אבא אבוה דרבי שמלאי דאמר מחשבין את תולדותיו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה פירוש אם זז מעל השמש קודם שש שעות ביום נראה קודם לשקיעת החמה לבני ארץ ישראל דהא קיימא לן דלבני ארץ ישראל שית מחדתא מכסי [סיהרא]. ואם היה המולד קודם חצות נשארו מן היום שש שעות גמורות הם שמכסי לבני ארץ ישראל ויראו אותו קודם לשקיעת החמה מפני מעלות שהלך באותן שש שעות ונמצאת חמה שוקעת במערב והוא עדיין לא שקע. וזאת היא צורת החמה שוקעת במערב ועדיין לא שקע הירח [*ה]. וזה שאנו צרים השמש והירח בשני גלגלים זה תחת זה לאו למימרא שכן הוא שכבר פירשנו למעלה שהשמש בגלגל רביעי והירח בגלגל ראשון [סמוך לארץ]. וזה שאנו צרים שני גלגלים בלבד כדי שיהיה הדבר נכר לעין. ומן הצורה הזאת יתבאר לך שבזמן שיש בין השמש והירח הפרש השמש שוקעת והירח עדיין לא שקע. נולד אחר חצות אפילו בחלק אחד נמצאו אותן שש שעות שנשארו מן היום חסרים חלק וקיימא לן דשש שעות [גמורות] מכסי לבני ארץ ישראל מחדתא ואין השמש מספקת לשקוע אלא [אם כן] הוא נמי התחיל לשקוע אחריה ואי אפשר לרואה לכוון ולראות. ואחר שפירשנו דברי אבא אבוה דרבי שמלאי אנו חוזרין לדרך ההלכה.
כי סליק רבי זירא שלח להו צריך שיהיה לילה ויום מן החדש. פירוש אין עושין ראש חדש אלא אם כן היה ליל ראש חדש ויום ראש חדש אחר המולד כגון אם היה המולד בשעה ראשונה מליל שבת הוא שקובעין ראש חדש בשבת אבל אם היה המולד בשעה שניה מליל שבת או בשלישית או בעשירית וכל שכן בשעה ראשונה מיום שבת או בשניה ובשלישית אין קובעין ראש חדש בשבת אלא באחד בשבת. ואתמיהנן וזו שאמר אבוה דרבי שמלאי לפני רבינו שמואל מחשבין את תולדותיו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה לא נולד קודם חצות בידוע שאינו נראה סמוך לשקיעת החמה למאי נפקא מינה. כלומר מאחר דאמרינן דכל מולד שיהיה ביום דחוי הוא עד שיהיה בתחלת הלילה מאי אתא אבוה דרבי שמלאי לאשמועינן בחצות וקודם חצות והא דיחוי אצלך כל מולד שיהיה ביום בין קודם חצות בין אחר חצות. ופריק רב אשי לאכחושי סהדי פירוש לא אתא אבא אבוה דרבי שמלאי לאשמועינן דאם נולד קודם חצות אותו היום ראש חדש אלא דיחוי הוא ולא אתא אלא לאשמועינן (שמעתא) דאכחישנן בה סהדי. שאם חשבנו וידענו כי אחר חצות נולד ביום כ"ט ובאו עדים ואמרו ראינוהו ליל שלשים בידוע דכחשי שאי אפשר שיראה כדאמר אבוה דרבי שמלאי. וקשיא לן האי מימרא טובא דהא אמר רבי זירא אם היה המולד בשעה ראשונה אותו היום ראש חדש ודבר זה לא נתברר לנו כלל דהא קיימא לן כזה ראה וקדש והחשבון והראיה כהדדי נינהו וכדאמר לאכחושי סהדי ואם היה המולד בליל יום שני בהחלת הלילה האיך עושין ראש חדש יום שני (הא אי) אפשר שנראה בליל יום שני בשעת המולד הא קיימא לן דאחר המולד בשש נראה כדאמרינן נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה. ועוד אמאי מתמיהנן עליה בדברי רבי אבא אבוה דרבי שמלאי אפשר שזה שאמר מחשבין את תולדותיו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעה החמה נולד אחר חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה לאו לעצמו אמר לקבעו או לדחותו לא שאי אפשר שאם היה המולד בחצות או קודם חצות ביום שני שיהיה אותו היום ראש חדש שאי אפשר שנראה בליל שני קודם שנולד ואין מחשבין תולדותיו אלא ליום שאחריו שאם היה המולד ביום שני בידוע שנראה בליל שלישי ויהיה ראש חדש יום שלישי ואם היה המולד ביום שני אחר חצות בידוע שלא נראה בליל שלישי ויהיה ראש חדש יום רביעי אבל יום שני עצמו אי אפשר שיקבע בו ראש חדש שאי אפשר שנראה בליל יום שני קודם המולד. ואם תאמר שזו היא התימה שכיון שאמר רבי זירא שאם היה המולד בתחלת הלילה יקבע ראש חדש באותו יום עצמו אתמהינן בדברי רבי אבא אבוה דרבי שמלאי דאמר מחשבין אח תולדותיו דשמעית מינה שיום המולד עצמו אין קובעין בו אלא ממנו למדין אם יהיה ראש חדש למחר או לא. מאי אהדר ליה רב אשי ומאי פרוקא פריק לאכחושי סהדי. וכללו של דבר קשיא לן האי מימרא טובא.
אמר רב נחמן [אמר רבי זירא] כ״ד שעות מכסי סיהרא לדידן. פירוש לבני בבל, שית מעתיקתא ותמני סרי מחדתא (פירוש שש שעות קודם המולד קודם שיתקבץ עם השמש מפני שאור השמש מכסה אותו ותמני סרי מחדתא) פירוש אינו נראה (בבבל) עד שמנה עשרה שעות אחר המולד. לדידהו שית מחדתא ותמני סרי מעחיקתא (פירוש לבני ארץ ישראל אחר המולד בשש שעותנראה כדאמרימן לעיל ותמני סרי מעתיקתא) פירוש קודם המולד בשמעה עשר שעות מכסי ואינו נראה בארץ ישראל. וצריכין אנו לפרש (למה למי ארץ ישראל מכסי שית מהדתא ותמני סרי מעתיקתא ולבני בבל איפכא. צריך אתה לידע שארץ ישראל סמוכה למערבו של עולם) הרבה מכל הארצות כדאמרינן בכמה דוכתי כי אתא ר׳ פלוני (ממערבא) [אמרי במערבא] וכדאמר רבי (עקיבא) [אבא] שכינה במערב. ובבל סמוכה למזרח כדכתיב "ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער" (בראשית יא:ב) והיא בבל כדאמרינן למה נקרא שמה (בבל) [שנער] שכל מימי מבול ננערו לשם (זבחים קיג:) [ולמה "שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ" (בראשית יא:ט)] ואף על פי שבבל נוטה מאמצעו של עולם שהוא המקום המכוון למזרח וירושלם למערב ובבל נוטה מאותו מקום למערבו של עולם מעט מיהו בבל קרובה מן המזרח יותר מארץ ישראל וארץ ישראל נוטה כנגד מערב (הרבה) מכל הארצות. והירח בתחלת החדש נראה במערב סמוך לשקיעת החמה לילה ראשונה ושניה ושלישית עד לילה רביעית נראה באמצע הרקיע נמצא בתחלה החדש שהוא במערב קרוב אצל בני ארץ ישראל שהם במערב ומשום הכי רואין אותו אחר שש שעות אף על פי שהוא קרוב לשקיעת החמה מפני שהירח במערב קרוב הוא אצלם ורואין אותו. ולבני בבל רחוק [הוא] שהוא במערב והם במזרח ואינם רואין אותו עד שיתרחק הרבה מן השמש ויהיה עולה מעט מן המערב. וזו היא צורת הירח בתחלת החדש ובני ארץ ישראל רואין אותו ובני בבל אין רואין אותו [*ו].
כי סליק ר' זירא שלח להו צריך שיהא לילה ויום מן החדש - כלומר שאילו נראה ישן בתחלת הלילה- שוב אין מקדשין כל אותו היום.
ואם תאמר פשיטא! דהא כיון דנראה ישן בתחלת הלילה שוב לא יראה חדש כל אותו הלילה ויום מחר דהא אמרינן "דעשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא". כבר תירץ רש"י ז"ל דנפקא מינה למאן דאמר "מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו", דהכא כיון דנראה מבערב ישן - שוב אין מאיימין כדי לקדשו היום. ולדידי קשיא לי, דאם כן לותביה מיהא לר' יהושע בן לוי דאמר "אין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו". ויש לומר דהא נמי דתני' בסוד העיבור לא הוו ידעי מעיקרא מאי קאמר דהא איצטריך עולא לשדורי להו פירושא דמילתא. ועדיין אינו מחוור דהא משמע דבני ארץ ישראל מידע ידעי לה דהא ר' זירא כיון דסליק התם גמראה מינייהו ושדרה. ומסתברא דהא דאמרינן עשרין וארבע שעי מיכסי סיהרא בתר רובא איתניא כלומר דרוב הפעמים כך הוא אבל לפעמים ממהר להראות בפחות מכן. והיינו דרבן גמליאל דאמ' לקמן בפר' אם אינן מכירין "פעמים בא בארכה פעמים בא בקצרה" וכדגרסינן התם בירושלמי: "כל חדש שנולד קודם חצות אין כח בעין לראות את הישן. ותני כן נראה ישן בשחרית לא נראה חדש בין הערבים. נראה חדש בין הערבים לא נראה ישן בשחרית. א"ר חייא בר אבא מפני מה קבלן ר"ג שמסורת בידיו מאבותיו פעמים מהלך בקצרה פעמים בארכה".
ועוד נראה לפי לפרש דהכא לא בשנראה ממש ישן בתחלת הלילה אלא בשנראה ישן ביום כ"ט לאחר חצות; דכיון שכן, בידוע שימשך הישן עד תחלת הלילהונמצא שלא יהא לילה ויום מן החדש. הילכך אין מקדשין אותו ביום ל' אף על פי שנראה בו ביום חדש קודם שקיעת החמה. כן נראה לי.
כי סליק ר' זירא שלח להו לבני בבל צריך שיהא לילה ויום מן החדש: פרש"י ז"ל שאם נראה הירח הישן ליל יום שלשים שוב אין מקדשין אותו ביום שלשים וא"ת והא היכא אפשר לקדושיה כי לעולם אין מקדשין יום שלשים אלא ע"פ הראיה וכיון שנראה בליל שלשים אי מסהדי שראו החדש ביום שלשים סהדי שקרי נינהו שהרי כ"ד שעות מתכסי סיהרא כאידך דר' זידא דלקמן וכ"ת דהיא גופה קמ"ל היינו הך ותרי מימרא למה לי וי"ל דההיא לאו בכל דוכתא היא אלא ברוב הפעמים דלא מתכסי כולי האי וכדאמר ר"ג לקמן פעמים שבא בארוכה ופעמים בקצרה אבל רש"י תירץ דנפקא מהא דר' זירא היכא שמקדשין ביום שלשים שלא ע"פ הראיה לצורך וכדאמרי' מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו ולפי דבריו הא דר' זירא פליגא על דריב"ל שאמר אין מאיימין בכך ושאין מקדשין אם לא נראה בזמנו ויש מתרצין דהא נמי דתניא בסוד העיבור לא הוה ידעי מעיקרא מאי קאמר דהא אצטריך עולא לשדורי להו פירושא דמלתא ועדיין אינו מחוור בעיני הרשב"א דהא משמע דבני א"י מידע ידעי ליה דהא ר' זירא כי סליק התם גמרה מיניהו ושדרה והוא נר"ו פירש דהכא לא בשנראה ממש הישן בליל שלשים דא"כ דא"א לקדשו ביום שלשים אלא כשנראה ישן ביום כ"ט לאחר חצות דכיון שכן בידוע שימשך הישן עד תחילת הלילה דשית שעי מתכסי סיהרא עתיקא בכל דוכתא ונמצא שאין לילה ויום מן החדש ולפי' אע"פ שנראה החדשה ביום שלשים לאחר חצות דאיכא כ"ד שעות אין מקדשין אותו ונכון הוא:
נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה: פי' בידוע לאו דוקא אלא דהוא מלתא דאפשר ואגב גררא דאידך נקט האי לישנא שאם לא נולד אלא לאחר חצות בידוע בודאי שלא נראה סמוך לשקיעת החמה דהא שית שעי מיכסי סיהרא:
רבא אמר חצות לילה איכא ביניהו: פי' מאן דיליף מערב עד ערב בעינן דלהוי כוליה לילה מן החדש ומאן דיליף מדכתיב עד יום האחד ועשרים לא בעינן מן החדש אלא מחצות לילה ואילך שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום כ"א אכילת מצה רשות ובלבד שלא יאכל חמץ וחצות לילה הראשון חלוק מהם לחובת מצה ונמשך עד הפסח הילכך לדידיה אע"פ שנראית הישנה ליל שלשים עד חצות כיון שלא נראית מחצות ואילך מקדשין אותו ביום שלשים כן פרש"י ז"ל ויש להר"ז ז"ל בהלכה שיטה אחרת שהיא יותר מחוורת:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה