קיצור שולחן ערוך קלא

סימן קודם – לתוכן העניינים – סימן הבא

דיני ערב יום כפור, ובו י"ז סעיפים

(א)

• נוהגין לעשות כפרות בערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר, שאז הרחמים גובר.
• לוקחין תרנגול שאינו מסורס, לזכר, ותרנגולת לנקבה, ולאשה מעוברת תרנגול ותרנגולת. תרנגול, שמא הוולד הוא זכר. ואם הוולד היא נקבה, די לאמה ולבתה בתרנגולת אחת. ואפילו שאר בני אדם יכולין שניים ליקח כפרה אחת.
• ובוחרים בלבנים, על שם שנאמר: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". אבל אין לחזור בפירוש בשעת קניין אחר לבנים ולקנותם ביוקר, כי זהו כעין דרכי אמורי, אלא כשיזדמן לו לבן שקנה אותו בין אחרים, יבחר בו.
• לוקח כל אחד כפרתו בידו הימנית, ואומר הפסוקים: "בני אדם" וכו', ומסבבה סביב ראשו ואומר: "זה חליפתי" וכו' שלוש פעמים.

אם מסבב לאחרים, אומר "זה חליפתך". ויש לו לסבב תחילה לעצמו ואחר כך לאחרים.

• וטוב שתהא השחיטה גם כן באשמורת הבוקר תיכף לאחר הסיבוב.
• ואל יחשוב האדם שזוהי כפרתו ממש, אלא יחשוב כי כל מה שעושין בעוף הזה, היה ראוי לבוא עליו בעונותיו, ויתאונן על חטאיו, והקב"ה ברחמיו יקבל תשובתו.
• ונוהגין לזרוק בני מעיהם, הכבד והכליות של הכפרות, על הגגות או בחצר, מקום שהעופות יכולים לקחת משם, לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה, כדי שירחמו עליו מן השמים. ועוד, מפני שאכלו גזל, כדי שיתן האדם אל ליבו להרחיק את עצמו מן הגזל.
• אם אין תרנגולים מצויים, יכול ליקח אווז או שאר בעלי חיים שאינו ראוי להקרבה, ויש אומרים אפילו דגים. אך לא תורים ובני יונה, שהן ראויין להקרבה, ויהא נראה כאילו מקדיש קדשים בחוץ.
• יש נוהגין ליתן את הכפרות לעניים, אבל יותר טוב לפדות את הכפרות בממון וליתן את הממון לעניים.

(ב)

אין אומרים "מזמור לתודה", ולא תחנון ולא "למנצח". גם אין אומרים "אבינו מלכנו"; רק כשחל יום הכיפורים בשבת, אז אומרים ערב יום הכיפורים בשחרית "אבינו מלכנו".

(ג)

מצווה להרבות בסעודה ולאכול ולשתות. וכל האוכל ושותה בערב יום הכיפורים לשם מצווה, נחשב לו כאילו התענה גם היום. ומצווה לאכול דגים בסעודה הראשונה.

(ד)

• עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שיְרַצה את חברו, שנאמר: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", כלומר: חטאתיכם שהם לפני ה' לבד, יום הכיפורים מכפר, אבל מה שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.
• לכן צריך כל אדם לדקדק, שאם יש בידו ממון של אחרים שלא כדין, יחזיר לו ויפייס אותו.

ואם יש בידו ממון שהוא מסופק בו אם הוא שלו על פי דין או לא, יודיע לחברו שהוא רוצה לעמוד עמו מיד לאחר יום הכיפורים לדין תורה הקדושה, ויקבל עליו באמת לקיים כאשר יצא מפי הבית-דין.

וגם אם לא חטא כנגד חברו אלא בדברים, צריך לפייסו, ומחוייב ללכת בעצמו לפייסו. אך אם קשה עליו, או שהוא מבין כי יותר קרוב שיתפייס על ידי אמצעי, יעשה על ידי אמצעי.

• והאיש אשר מבקשין ממנו מחילה, ימחול בלב שלם ולא יהא אכזרי, כי אין זה ממידת ישראל, אלא ממידת עשיו, שעליו נאמר: "ועברתו שמרה נצח". וכן הוא אומר על הגבעונים, לפי שלא מחלו ולא נתפייסו: "והגבעונים לא מבני ישראל המה". אבל דרכן של זרע ישראל הוא להיות קשה לכעוס ונוח לרצות.
• וכשהחוטא מבקש ממנו למחול, ימחול בלב שלם ובנפש חפצה, ואפילו הצר לו הרבה, ולא יקום ולא יטור.

ואדרבה, אם החוטא אינו מתעורר לבוא אליו לבקש מחילה, יש לו להאיש העלוב להמציא את עצמו לאותו שחטא, כדי שיבקש ממנו מחילה.

• ומי שאינו מעביר שנאה ביום הכיפורים, אין תפילתו נשמעת חס ושלום. וכל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו.

(ה)

• אם מת זה האיש אשר חטא כנגדו, מביא עשרה אנשים ומעמידן על קברו ואומר: "חטאתי לאלהי ישראל ולזה האיש (פלוני) שחטאתי לו", והם ישיבו לו: "מחול לך, מחול לך, מחול לך".

ויש לו לילך יחף. גם יש לו לפרט את החטא, אם אינו בזיון להמת.

• אם קבר המת הוא חוץ לשלוש פרסאות ממקום שדר בו החוטא, אינו צריך לילך בעצמו לשם, אלא ישלח שלוחו, והשליח יקח שם עשרה אנשים וילך על קברו ויאמר: "הנני שליח של פלוני מודה ברבים. ששלחני פלוני לבקש מחילה על מה שחטא" וכו'.
• אם חרף אדם לאחר מותו, אינו צריך לילך על קברו, אלא יבקש ממנו מחילה במקום שחרפו. ואם הוציא עליו שם רע, צריך לקבל על עצמו תשובה על שעבר חרם הקדמונים שלא להוציא שם רע על מתים.

(ו)

• מצווה על כל אדם לטבול את עצמו בערב יום הכיפורים, ליטהר מטומאת קרי. ועוד, משום תשובה, וכמו גר שנתגייר צריך טבילה. ולכן גם נערים ובתולות יש להם לטבול. ויש לדקדק שלא תהא עליו שום חציצה (עיין לקמן סי' קס"א). ועיקר זמן הטבילה הוא לאחר חצות היום.
• אשה ששימשה מיטתה, יכולה לפלוט שכבת זרע בתוך שלושה ימים לאחר כך, והרי היא כמו בעל קרי, ולא הועילה לה הטבילה לענין זה.

והתקנה היא, שקודם הטבילה תרחוץ היטב בחמין, ולא תפלוט אחר כך עוד.

ואמנם אם שימשה סמוך לטבילה, או סמוך לוסתה, שאז רגילה להתעבר, אסור לה להשחית זרע ההריון, ולכן לא תרחץ בחמין. ומכל מקום יש לה לטבול בצונן.

• מי שהוא אָבֵל רחמנא ליצלן, אפילו בתוך שבעה, יכול לרחוץ ולטבול את עצמו כמו שעה או שתי שעות קודם הלילה, אפילו קודם מנחה. אבל שאר כל דיני אבלות, כגון ישיבה על גבי קרקע ובלא מנעלים, נוהג עד הלילה.

(ז)

• נוהגין שכל בעל הבית עושה נר לביתו, מפני שביום הכיפורים ירד משה עם הלוחות השניות, והתורה נקראת נר. ועוד נר אחד בשביל נשמות אביו ואמו שמתו לכפר עליהם. ונוהגין שמדליקין אחד בביתו, שידלק עד שעת הבדלה ויבדיל עליו (עיין לקמן סי' קל"ג סעיף כ"ח), ואחד מדליקין בבית הכנסת.
• ולא יעשו נרות אלו משעווה של בתי עבודה זרה.
• ומהיות שקצת מקפידים אם אירע שכבה נרו ביום הכיפורים, אף כי באמת אין בזה שום חשש, מכל מקום טוב למנוע מזה, ויתן את הנר להשמש שהוא יעמידו במקום שירצה, והאיש לא ידע כלל מקום נרו.
• ויש לישא את הנר לבית הכנסת כשהולך לתפילת מנחה, להעמידו על מכונו ולהדליקו אחר כך, קודם בין השמשות; כי בעת שבאים אחר כך לבית הכנסת לערבית, הזמן בהול.

(ח)

• כשהולכין לבית הכנסת לתפילת מנחה, נוהגין ללבוש בגדי שבת.
• בתפילת המנחה, אומרים לאחר השמונה עשרה את הווידוי. דהיינו קודם "אלהי נצור", אומרים את הפסוק "יהיו לרצון" וגו', ומתחילין "אלהינו ואלהי אבותינו תבוא לפניך" עד "וחלאים רעים". ואחר כך אומרים "אלהי נצור" וכו', ואומרים עוד הפעם הפסוק "יהיו לרצון" וכו'.
• אם בעוד שהוא אומר את הווידוי חוזר הש"ץ את התפילה, כיוון שהוא כבר אמר את הפסוק "יהיו לרצון", יכול לענות אמן ולומר קדושה ומודים.

(ט)

• צריך לומר את הווידוי מעומד, וישחה כמו במודים.

וכשמזכיר את החטא, יכה באגרוף על הלב, כלומר: אתה גרמת לי שחטאתי.

• סדר הווידוי ככתוב בסידורים, אומרים כולם בשווה. ומי שהוא יודע בעצמו חטא שלא נזכר בווידוי, כיון שהוא אומר את הווידוי בלחש, נכון שיפרט את החטא ההוא, ויתוודה עליו במרירות הלב ובדמעות שליש. וכן אם החטא הוא אחד מהמפורשים בהווידוי, אזי כשמגיע אליו יתמרמר עליו ביותר.
• עוונות שהתוודה עליהם ביום הכיפורים שעבר, אף על פי שהוא יודע שלא עשה אותם יותר, מכל מקום יכול לחזור ולהתוודות עליהם, והרי זה משובח, שנאמר: "וחטאתי נגדי תמיד".

(י)

לאחר תפילת המנחה, אין אומרים "אבינו מלכנו", בין שחל יום הכיפורים בחול, בין שחל בשבת.

(יא)

• אחר תפילת המנחה נוהגין להלקות. ואף על פי שאין מלקות זה מלקות ממש, מכל מקום מתוך כך ישים אל ליבו לשוב מעבירות שבידו.
• ויש ליקח רצועה של עגל, אף על פי שאינה רחבה טפח. הנלקה יהא מוטה ושוחה על ברכיו, פניו לצפון ואחוריו לדרום.
• ונוהגין לומר וידויים בשעה שנלקה. והמלקה אומר "והוא רחום" וגו' שלוש פעמים, שהם ל"ט תיבות, כנגד ל"ט מלקות.

(יב)

• לעת ערב אוכלין סעודה המפסקת. ונוהגין לטבול פרוסת המוציא בדבש, כמו בראש השנה. ואין לאכול אלא דברים שהם קלים להתעכל, כגון בשר ועוף. ונוהגין שאין אוכלים דגים בסעודה זו. ולא יאכל ולא ישתה דברים המחממים, כגון מאכלים המתובלים בבשמים וכרכום.
• וצריך ליזהר מאוד להוסיף מחול על הקודש, דהיינו שיפסיק מלאכול בעוד יום קצת קודם בין השמשות, וזריזין מקדימין להפסיק כמו שעה קודם הלילה.
• ואם מפסיק מלאכול בעוד יום גדול ודעתו לאכול או לשתות אחר כך, צריך שיתנה קודם ברכת המזון ויאמר בפירוש, או לכל הפחות יהרהר בליבו, שאינו מקבל עליו עדיין את התענית.

(יג)

המנהג במדינות אלו שאין מטמינין בערב יום הכיפורים לצורך מוצאי יום הכיפורים כדרך שמטמינין מערב שבת לשבת, משום דהוי כמכין מיום הכיפורים לחול, וגם משום דמיחזי כרעבתנותא.

(יד)

• כתיב: "לקדוש ה' מכובד", ודרשינן: זה יום הכיפורים, שאין בו אכילה ושתייה, מצווה לכבדו בכסות נקייה ובנרות. לכן מציעין גם בבית הכנסת מצעות נאות. ומרבין בנרות שנקראו כבוד, שנאמר: "באורים כבדו ה'", ומתרגמינן: "בפנסיא יקרו ה'".
• קודם בין השמשות פורסין מפות על השולחנות, ומדליקין נרות בבית, כמו בערב שבת. ויש להדליק נר בחדר שאשתו שוכבת שם, כדי שלא יבוא לידי תשמיש.
• ומברכין על הנרות "להדליק נר של יום הכיפורים", ואם חל בשבת, מברכין "להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים" (ולעניין ברכת "שהחיינו", עיין לעיל סימן ק"ג סעיף ד').

(טו)

• נוהגין ללבוש את הקיטל, שהוא בגד מתים, ועל ידי זה לב האדם נכנע ונשבר. וגם האָבֵל יכול ללובשו. וכיון שהוא בגד מיוחד לתפילה, לא ילך בו לבית הכיסא.
• גם הנשים לובשות בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום, אך לא יקשטו את עצמן בתכשיטין, מפני אימת הדין.

(טז)

• המנהג שהאב והאם מברכין את הבנים ואת הבנות קודם שנכנסין לבית הכנסת, שאז כבר חל קדושת היום ושערי הרחמים נפתחו. ומתפללים בברכה זו שייחתמו לחיים טובים, ושיהא לבם נכון ביראת ה'. ומתחננים בבכי ובדמעות שתקובל תפלתם. וגם הבנים והבנות מתעוררים שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמורו.
• ויש שהולכים גם לקרוביהם שהם תלמידי חכמים וצדיקים שיברכו אותם, ומבקשים מהם שיתפללו גם בעדם ביום הקדוש והנורא. ויש להקדים לעשות כן בעוד היום גדול, כי לעת ערב ראוי שיהיו נכונים לקבל קדושת היום בהשקט וישוב הדעת.
• נוסח הברכה: "ישימך" וגו', "יברכך" וגו', ועוד מוסיף כל אחד כפי צחות לשונו. ויש לומר תפילה זאת: "ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתן בלבך אהבתו ויראתו, ותהא יראת ה' על פניך כל ימי חייך שלא תחטא, ותהי חשקך בתורה ובמצוות, עיניך לנוכח יביטו, פיך ידבר חכמות ולבך יהגה אימות, ידיך יהיו עוסקים במצוות רגליך ירוצו לעשות רצון אביך שבשמים, ויתן לך בנים ובנות צדיקים וצדקניות עוסקים בתורה ובמצוות כל ימיהם ויהי מקורך ברוך, ויזמין לך פרנסתך בהיתר ובנחת וברווח מתחת ידו הרחבה ולא על ידי מתנת בשר ודם, פרנסה שתהא פנוי לעבודת ה', ותיכתב ותיחתם לחיים טובים וארוכים בתוך כל צדיקי ישראל אמן.

(יז)

נוהגין ללבוש את הטלית. ויש ליזהר ללובשו בעוד יום, ויברך עליו. ואם נתאחר עד בין השמשות, לא יברך עליו.