קיצור שולחן ערוך צח

סימן קודם – לתוכן העניינים – סימן הבא

סימן צח – הלכות יום טוב ובו ל"ז סעיפים

(א)

כל מלאכה שאסור לעשותה בשבת אסור לעשותה ביום טוב. וכמו שבשבת אסור לעשות אפילו על ידי אינו יהודי, כמו כן ביום טוב. וכשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, כך הוא מצווה ביום טוב. ואין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, דהיינו לישה, אפיה, שחיטה ובישול הוצאה והבערה מותרים ביום טוב גם שלא לצורך אוכל נפש אלא לצורך אחר, כמו שקבלו רבותינו זכרונם לברכה דאמרינן בהו: מתוך שהותרו לצורך אוכל נפש הותרו נמי שלא לצורך אוכל נפש אלא לצורך אחר. ונר יום זכרון אין להדליק ביום טוב.

(ב)

אין עושין גבינה ביום טוב ואין עושין חמאה ביום טוב. וכן אין מעמידין חלב על ידי קיבה או שאר דברים שיתקבץ החלב ויקפה. וכן אסור לקלוט שומן החלב (קרום) מן החלב, אלא שיניח מעט על החלב התחתונה כמו בשבת. וגם זאת אינו מותר אלא מה שהוא צריך לבו ביום אבל לצורך מחר אסור משום הכנה. ואם חושש להפסד מותר לקלוט בענין הנזכר על ידי אינו יהודי.

(ג)

תבלין, שאם יטחן אותם קודם יום טוב יפיגו טעמן, מותר לדוכן ביום טוב על ידי שינוי, כגון שיטה את המכתשת לצדדין, או שידוך על השלחן וכיוצא בו. וכן תמכא (חזרת) שגוררין אותו על המורג (מגרדת) לא יגרור לתוך קערה כדרכו בחול אלא על מפה. וקפה אין לטחון בריחים, אלא ידוכו במדוכה ועל ידי שינוי. אבל טוב יותר לעשות הכל מערב יום טוב. ודברים שאינן מפיגין טעמם, ודאי צריכין ליזהר לדוכן מערב יום טוב, אך אם שכח יש להתיר גם כן על ידי שינוי. וכל הנזכר אינו מותר אלא מה שהוא צריך לאותו היום ולא למחר, ויש להחמיר שלא לעשות אלא מה שצריך לו עתה לאותה סעודה. וגם בדיכת מצה יש ליזהר בזה.

(ד)

אסור לבקע עצים או אפילו לשברן ביד ואסור ללקט עצים ממקום שהם מפוזרין.

סעיף ה כשהוא עורך את העצים על האבנים להבעיר אש אסור משום דעושה אהל, דהוי כמו שתי מחיצות וגג על גביהן, וצריך שיעשה שינוי דהיינו שיאחז את העצים בידו ויתן את האבנים תחתיהם. וכן כשמעמיד קדרה על אבנים להבעיר תחתיהן, צריך שיאחז את הקדרה בידו ומכניס את האבנים תחתיה, אבל לא יניחנה על גבי האבנים.

(ו)

אין נופחין אש במפוח, כדי שלא יעשה כדרך שהאומנין עושין, והעולם נוהגין היתר במפוח של בעלי בתים על ידי שינוי להפכו מלמעלה למטה. אבל במפוח של אומנין אפילו על ידי שינוי אסור.

(ז)

מותר לברור קטניות מה שהוא צריך לאותו היום, אבל לא בנפה ולא בכברה וגם לא יתנם לתוך המים כדי שיציף הפסולת, או האוכל, אלא יברור ביד וילקט מה שהוא נוח לו יותר, אם נוח לו ללקט הפסולת, ילקט הפסולת, ואם נוח לו ללקט האוכל ילקט האוכל.

(ח)

קמח שכבר היה מרוקד אלא שהוא רוצה לרקדו שנית, יש לרקדו על ידי אינו יהודי או על ידי שינוי דהיינו שירקד באחורי הנפה. וכן יעשה במצות דוכות. וקמח שעדיין לא היה מרוקד אסור לרקדו אלא על ידי אינו יהודי ובשינוי. אסור לברור פסולת מתוך הקמח, כגון שנפל לתוכו צרורות וכדומה, ואפילו לברור מתוך מצות כתותות את הפירורים הגדולים אסור.

(ט)

לישה מותר ביום טוב ומכל מקום לא ימדוד את הקמח, אלא יקח באומד הדעת, ואם אינו מצמצם את המדה אלא פוחת או מוסיף מותר.

(י)

בצק מחותך (פתיתים ואטריות) שמבשלין לאכלן עם רוטב יש ללוש בערב יום טוב כי הישנים יותר טובים, ואם לא לש מערב יום טוב, ילוש ביום טוב על ידי שינוי, דהיינו שאם דרכו ללוש על דף, ילוש על מפה וכדומה, וגם תבשיל שאינו מתקלקל כגון פירות יבשים וכדומה יש לבשלם בערב יום טוב.

(יא)

עיסה שלשה ביום טוב מותר להפריש ממנה חלה, אבל אסור לשרפה דאין שורפין קדשים ביום טוב, וגם אסור לאפותה משום דאינה ראויה לאכילה, שהרי כלנו טמאי מתים, ואסורה גם בטלטול, רק בעודה בידו יניחנה במקום המשתמר עד מוצאי יום טוב וישרפנה, ועיסה שלש בערב יום טוב אסור להפריש ממנה חלה ביום טוב אלא אופה ואוכל ומניח קצת פת שיפריש ממנה במוצאי יום טוב, וצריך שיניח פת כדי שיפריש ממנה וישאר עוד קצת.

(יב)

אסור לגבל טיט ביום טוב ואפילו על ידי אינו יהודי. ולכן אם צריך לסתום את התנור שמטמינין בו לצורך שבת, צריך שיכין לו טיט מגובל מערב יום טוב, גם ליקח רפש מהרחוב אסור אלא אם כן הכינו בערב יום טוב והניחו בקרן זוית. ונכון ליזהר שלא לטוח את הטיט או הרפש, אלא יסתמוהו בלא טיחה משום דיש אוסרין ממרח אפילו לצורך אוכל נפש.

(יג)

עופות שהם בביתו או בחצר העומדים לאכילה והם כבר הורגלו בבית, שאפילו יוצאין לחוץ באים לערב לביתו, מותר לצודן אפילו חוץ לחצר לצורך יום טוב לשחטן. אבל שלא לצורך אכילה אסור לצודן. ואם הם חדשים, שלא הורגלו אסור לצודן אפילו לצורך אכילה אפילו כשהן בביתו, אך בלילה כשהן יושבין מותר לקחתן. ובכל ענין יש ליזהר שיבררו מערב יום טוב איזה שהוא רוצה לשחוט ביום טוב, כי שמא זה שיטול ימצא כחוש ונמצא שטלטל שלא לצורך. ועופות שאינן עומדין לאכילה אלא לביצים הן מוקצה.

(יד)

יוני שובך ויוני עליה אף על פי שכבר הורגלו לבא לקיניהן, אסור לצודן אפילו הזמינן מערב יום טוב.

(טו)

האגוד שעל רגלי העופות מותר לאחר שחיטה לחתכן או לשרפן. ומותר לתפור עופות שממלאין אותן, אך צריך ליזהר להכניס את החוט בתוך המחט בערב יום טוב. ואם לא הכניסו מערב יום טוב אסור להכניסו ביום טוב. לאחר שתפרו מותר לשרוף את החוט הנשאר.

(טז)

דגים שבביבר אם אי אפשר לתפסן בידים אלא בכלי אסור לתפסן. אבל אם אפשר לתפסן בידים מותר לתפסן אפילו בכלי, ואם יש שם דגים הרבה צריך שיזמין בערב יום טוב זה שהוא רוצה לקחת ביום טוב שיעשה בו איזה סימן. ואם צריך לכולם יזמין את כולם דהיינו שיאמר בערב יום טוב: כל אלו הדגים אני מזמין ליום טוב.

(טז)

דגים שבביבר אם אי אפשר לתפסן בידים אלא בכלי אסור לתפסן. אבל אם אפשר לתפסן בידים מותר לתפסן אפילו בכלי, ואם יש שם דגים הרבה צריך שיזמין בערב יום טוב זה שהוא רוצה לקחת ביום טוב שיעשה בו איזה סימן. ואם צריך לכולם יזמין את כולם דהיינו שיאמר בערב יום טוב: כל אלו הדגים אני מזמין ליום טוב.

(יז)

ספק צידה וספק מוכן אסור. ולצורך גדול יש להקל ביום טוב שני אך לא בראש השנה.

(יח)

כל בעלי חיים שהם מוקצין אסור להשקותן או ליתן להם מזונות בסמוך להם אלא ברחוק קצת.

(יט)

שחט עוף ונמצא טרפה אסור לטלטלו כמו שאר מוקצה. אבל אם שחט בהמה ונמצאת טרפה מותר להצניעה במקום שלא תתקלקל. ואם אי אפשר להצניעה שלא תתקלקל, מותר למכרה לאינו יהודי באופן שלא יקצוץ דמים ולא ישקול, ואולי גם אווזות פטומות דשכיח בהו טרפות יש להקל.

(כ)

אין לשחוט בהמה ביום טוב אלא לצורך גדול ואסור למכור את הבשר במשקל ולא בקציצת דמים, אלא נותן לו איזה חלק סתם ולאחר יום טוב ישלם לו.

(כא)

השוחט בהמה טוב שלא לבדוק את הריאה עד לאחר שיפשיט את העור, כי אם יבדוק ותמצא טרפה אסור להפשיטה. מותר לטלטל את העור מבהמה ששחטה היום כדי להצניעה אבל לא לשטחה על גבי יתדות. ושאר עורות אסורין בטלטול. וכן הנוצות מעוף ששחטו היום מותר לטלטלן להצניען. אבל שאר נוצות אסור לטלטלן.

(כב)

מותר למלוח בשר להכשירו מדמו אפילו היה אפשר למלחו מאתמול. ודוקא אם יש בו לצורך היום. ואם יש לו בשר יותר והוא מתירא שלא יתקלקל מותר למלוח הכל ביחד אפילו הרבה גם מה שאינו לצורך היום, דהכל חדא טירחא היא. אבל בשר שכבר נמלח מדמו, וכן דגים שהיה אפשר למלחן בערב יום טוב אסור למלחן ביום טוב.

(כג)

כשעושה מעשה אופה ביום טוב אסור לעשות בו ציורים על ידי דפוס או ביד לעשות מן העיסה איזה ציורים כעופות וכדומה.

(כד)

אסור למרח שום דבר ביום טוב כמו בשבת. ולכן אסור לחמם נר של שעוה או של חלב לדבקו במנורה או בכותל שמא ימרח. ואם השפופרת ממולא בחלב יכול לנקותו בדבר שאינו מוקצה.

(כה)

אסור לכבות אש ביום טוב ואפילו לגרום כיבוי אסור. ולכן אסור להעמיד נר דולק במקום שיכול לנשב הרוח ולכבותו, ואף על פי שעתה אין הרוח מנשב, וכן אסור לפתוח דלת או חלון כנגד הנר הדולק.

(כו)

מותר לכסות את האש בכלי או באפר מוכן ואף על פי שאפשר שיכבה קצת על ידי הכיסוי, מכל מקום כיון שאינו מכוין לכיבוי (וגם הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה) מותר לצורך יום טוב, ודוקא לצורך אותו היום אבל לצורך הלילה אסור דהא הלילה שייך ליום שני.

(כז)

אין מגעילין ואין מלבנין כלים שנאסרו ודין טבילת כלים ביום טוב עיין לעיל סוף סימן ל"ז.

(כח)

דין הדחת כלים ביום טוב כמו בשבת ואסור להדיחן מיום טוב ראשון ליום טוב שני.

(כט)

אסור להסיק כדי לחמם את הבית, אלא אם הקור גדול שהמאכלים נקרשים והוי צורך אוכל נפש, אבל אם אין הקור גדול אסור, רק על ידי אינו יהודי מותר.

(ל)

מותר לחמם מים לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו, ולצורך תינוק אם צריכין לרחצו אסור גם כן לחמם מים בשבילו אפילו על ידי אינו יהודי, אך יכולין להרבות בשבילו, דהיינו כשצריכין קצת מים לבישול מותר לחמם אפילו יורה גדולה. רק שיתן כל המים קודם שהעמידו על האש ולא יוסיף אחר כך. ואם התינוק חולה קצת מותר לחמם בשבילו על ידי אינו יהודי.

(לא)

אסור להוציא אש בין מאבן בין מזכוכית (זכוכית מגדלת) בין מעצים הנעשים בגפרית (גפרורים).

(לב)

אין עושין מוגמר. דהיינו לפזר מיני בשמים על הגחלים, בין להריח בין לגמר את הבית או כלים, דכתיב לכל נפש, ובעינן דבר השוה לכל נפש, אבל מוגמר אינו נצרך אלא למפונקים ומעונגים. ובענין עישון הטיטון (סיגריות) נחלקו הפוסקים זכרונם לברכה, וגם להמקילים צריכים ליזהר שלא להדליק בנייר ולא בגחלת, משום כשזורקן על הארץ נעשה כיבוי ובקל יוכל לטעות לעשות כן ביום טוב, כיון שרגיל לעשות כן בחול, ואם כתובים על הנייר אותיות בכתב או בדפוס והוא שורפו, איכא גם איסור מחיקה אלא צריך להדליק משלהבת, וגם אין לעשן מתוך כלי (פייפ) חדש, גם אסור לחתוך את הטיטין ביום טוב, ונראה דהוא הדין דאסור להסיר הקצוות הסגריות.

(לג)

דבר שאינה מלאכה גמורה ואסור לעשותו בשבת משום רפואה לחולה שאין בו סכנה גם ביום ראשון של יום טוב וכן בשני ימים טובים של ראש השנה אסור לעשותו כי אם על ידי אינו יהודי. אבל ביום טוב שני (חוץ מראש השנה) מותר לעשותו גם על ידי ישראל, אבל מלאכה גמורה אסור לעשות לחולה שאין בו סכנה אפילו ביום טוב שני, כי אם על ידי אינו יהודי ויש לעשות שאלת חכם.

(לד)

הוצאה מותר ביום טוב אפילו מה שאינו לצורך אוכל נפש, ובלבד שתהא בה איזה צורך אחר אבל שלא לצורך כלל אסור להוציא כי אם במקום שמותר להוציא בשבת, וגם צורך אוכל נפש כגון כדי יין, לא ישא משא גדול כמו שהוא עושה בחול, אלא ישנה, ואם אי אפשר לשנות כגון שיש לו הרבה אורחים עושה כדרכו.

(לה)

כל המלאכות המותרות לעשות ביום טוב זהו דוקא לצורך אדם, אבל לא לצורך בהמה דכתיב יעשה לכם ודרשינן לכם ולא לבהמה. ולכן אסור לבשל או להוציא איזה דבר לצורך בהמה כמו בשבת.

(לו)

אסור לבשל או לאפות לצורך אינו יהודי. אך מי שיש לו משרת אינו יהודי יכול להוסיף ולבשל בקדירה אחת שיהא בה גם בשביל המשרת, אבל בשביל אינו יהודי מכובד אסור אפילו להוסיף, ולא עוד אלא אפילו אם בישל הישראל או אפה בשביל עצמו, אסור להזמין אינו יהודי שיאכל עמו, ואך אינו יהודי שאינו מתכבד בו מותר לתת לו איזה דבר ממה שבישל או אפה. ולאפות פת אפילו בשביל אינו יהודי משרתו אסור.

(לז)

אסור להוציא שום דבר בשביל אינו יהודי כי אם במקום שמותר להוציא בשבת.