קיצור שולחן ערוך צז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · קיצור שולחן ערוך · צז · >>

סעיף א יש נוהגין להתענות בערב ראש חדש. ואומרים סדר יום כפור קטן, לפי שבו מתכפרין כל העונות של כל החדש, דומיא דשעיר ראש חדש. וכמו שאנו אומרים במוסף, זמן כפרה לכל תולדותם. וכל מקום לפי מנהגו - עיין פרי חדש - תי"ז

סעיף ב מצוה להרבות בסעודה בראש חדש. ואם חל בשבת, יעשה תבשיל אחד יותר מבשאר שבתות

סעיף ג ראש-חדש, מתר בעשית מלאכה. ונשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה, ומנהג הגון הוא ואין להקל להם

סעיף ד הלל צריך לאמרו בעמידה ולא יפסיק בו. וישתדל לאמרו עם הצבור. ולכן אם בא לבית-הכנסת סמוך להלל, יאמר הלל עם הצבור ואחר כך יתפלל. ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה, - דהינו מן הודו עד לאחר אז ישיר יקרא הלל עם הצבור ולא יברך לא בתחלה ולא בסוף, כי ברכת ברוך שאמר וברכת ישתבח, עלו לו גם להלל. ודוקא בראש חדש יכול לעשות כן, שאומרים ההלל רק בדלוג, וכן בחל-המועד וימים האחרונים של פסח. אבל כשאומרים הלל שלם, אינו יכול לעשות כן. ומי שאמר הלל שלא בצבור, אם יש שם שנים אחרים, יאמר לפניהם הודו לה' וגו' כדי שיענו הם. דכיון שאומר הודו, משמע שאומר לאחרים. - דין אמירת הלל בבית האבל רחמנא ליצלן עין לקמן סימן ר"ז

סעיף ה לאחר הלל, אומרים קדיש שלם, ומוציאין ספר-תורה וקורין ארבעה. הכהן קורא שלשה פסוקים, שהם: וידבר, צו, ואמרת. והלוי חוזר וקורא ואמרת, וקורא את- הכבש אחד, ועשירית האיפה. וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם. ורביעי קורא ובראשי חדשיכם וגו

סעיף ו ראש-חדש, אסור בתענית ובהספד, ואין אומרים בו צדוק הדין - עין בשלחן-ערוך ארח-חיים סימן ת"כ, בטורי זהב ומגן אברהם ומפרשים

סעיף ז חיבין לקדש את הלבנה בכל חדש. ואין מקדשין אותה אלא כשהוא ודאי לילה, שנראית זריחתה על גבי הקרקע וראוי להנות מאורה. אם נתכסתה בעב, אין מקדשין אותה, אלא אם כן הוא דק וקלוש. ואם התחיל לברך ואחר כך נתכסתה בעב, גומר את הברכה. אבל אם הוא משער שלא יוכל לגמור את הברכה קדם שתתכסה, אסור לו להתחיל

סעיף ח אין לקדשה רק תחת השמים ולא תחת גג. אבל אם אין לו מקום נקי או מחמת אנס אחר, יכול לקדשה גם בתוך הבית בעד החלון

סעיף ט מצוה מן המבחר לקדשה במוצאי שבת כשהוא מבשם ומלבש בבגדים נאים. אך אם מוצאי שבת יהיה לאחר עשרה ימים מן המולד, או שיש איזה חשש שמא לא יוכל לקדשה, אין ממתינין למוצאי שבת. מצוה לקדשה באספת עם, משום דברב-עם הדרת מלך. אבל אל יתעכב בשביל זה, כי מצות זריזין מקדימין, דחי למצות ברב-עם - עין לעיל סימן ס' סעיף ז


ח סיון

סעיף י אין מקדשין אותה עד שיעברו עליה לכל הפחות שלשה ימים מן המולד. ויש ממתינין שבעה ימים. וכשחל מוצאי שבת קדם שבעה ימים, אין להמתין, אלא יקדשוה במוצאי שבת. ואין מקדשין אותהאלא עד חצי תשע ועשרים יום, שנים עשר שעות, ושבע מאות ותשעים ושלשה חלקים שהוא ארבעה עשר מעת לעת ושמונה עשרה שעות ועשרים ושתים דקות - מנוטין מן המולד

סעיף יא אין לקדשה קודם תשעה באב, וכן כשהוא אבל אלא אם כן לא ישלים אבלותו עד שיהיו עשרה מעת לעת מן המולד, אז יקדשה בימי אבלו. ואין לקדשה כשהוא בתענית עד שיטעם מקדם. ומכל מקום במוצאי יום הכפורים, כיון שאז יוצאים מבית-הכנסת בשמחה על מחילת העונות מקדשין אותה מיד

סעיף יב אין לקדשה, לא בליל שבת ולא בליל יום-טוב, אלא בשעת הדחק, שבמוצאי שבת יעבור הזמן

סעיף יג סומא מתר לקדשה - תכ"ו

סעיף יד אם הלבנה זורחת בתחלת הלילה קדם שהתחילו להתפלל מעריב, אם יש עוד זמן איזה לילות לקדשה, מתפללין תחלה מעריב, ואחר כך מקדשין אותה, משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ועוד דקריאת-שמע הוי דאוריתא. אבל אם אין עוד זמן רק שנים או שלשה לילות, בזמן קצר כזה יש לחוש שמא תתכסה בעבים. ובעת הגשמים, גם כשיש עוד זמן ארבעה לילות, יש לחוש לכסוי עננים, ויש להקדים קדוש לבנה. ואם נראתה הלבנה בעת שאומרים קריאת-שמע וברכותיה, אם הזמן מצמצם כל כך שבעוד שיגמרו שמנה- עשרה יעבר זמן קדושה, יכולין להפסיק אפלו באמצע ברכות קריאת-שמע או או באמצע קריאת-שמע לקדש אותה. אך אם אפשר, יגמרו את הפרק, לקדשה בין הפרקים - ע' לעיל סי' טז ס"א - נוב"ק סי' מא

סעיף טו אם בחדש אדר לא נראתה עד ליל ארבעה עשר שהוא זמן קריאת המגלה, יקדשו תחלה את הלבנה, ואחר כך יקראו את המגלה. ואם נראתה באמצע קריאת המגלה, אם הוא בזמן שגם לאחר שיגמרו את הקריאה, יהיה עוד שהות לקדשה, אין מפסיקין באמצע קריאת המגלה. אבל אם עד שיגמרו את המגלה יעבר זמנה, אזי אם כל הקהל עדין לא קדשו אותה, יפסיקו לקדש אותה, ואחר כך יגמרו את המגלה. אבל אם רק יחיד לא קדש אותה, שאם יפסיק לקדשה, יצטרך אחר כך לגמור את המגלה ביחידות, לא יפסיק, משום דפרסומי נסא עדיף - נודע ביהודה שם