קיצור שולחן ערוך צו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · קיצור שולחן ערוך · צו · >>


סעיף א נוהגין שמאחרין תפלת ערבית. ובאמירת והוא רחום וברכו, ממשיכין בנגון, כדי להוסיף מחל על הקדש. בתפלת ערבית אומרים, אתה חוננתנו. ואם שכח ולא אמר, אם נזכר קדם שאמר את השם מן הברכה, אומרו במקום שנזכר וגו', ואומר וחננו וכו', אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, גומר את הברכה חונן הדעת, ואינו חוזר, שהרי יבדיל אחר כך על הכוס, רק שיזהר מאד שלא לעשות שום מלאכה, ושלא יטעם כלום קדם שיבדיל על הכוס. ואם עשה מלאכה או טעם, צריך לחזור ולהתפלל. - ומי שאין לו כוס להבדיל עליו ושכח לומר אתה חוננתנו יש לו דינים אחרים

סעיף ב לאחר שמנה עשרה, אומרים חצי קדיש. אחר כך אומרים ויהי נעם, לפי שהוא מזמור של ברכה, שבו ברך משה את ישראל בשעה שסימו מלאכת המשכן. ויש לאמרו מעמד. ונוהגין לכפול את הפסוק האחרון ארך ימים וגו'. אחר כך אומרים ואתה קדוש וגו', וסדר קדשה, ששיך לויהי נעם, שעל ידי מלאכת המשכן, שרתה שכינה בישראל, וזהו, ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. אם חל יום-טוב בשבוע הבא, אפלו בערב שבת, אין אומרים ויהי נעם ואתה קדוש, דכיון שאומרים בויהי נעם ומעשה ידינו כוננהו, צריך שיהיו כל ששת ימיםראויין למלאכה, וכיון שאין לומר ויהי נעם, גם ואתה קדוש אין אומרים, דשיכי להדדי. לאחר ויהי נעם וואתה קדוש אומרים קדיש שלם, ואחר כך אומרים ויתן לך, ועלינו. וכל זאת האריכות שמאריכין לאחר תפלת ערבית במוצאי שבת, הוא כדי שישהו ישראל בהשלמת סדריהם, כדי להאריך לרשעים מלחזר לגיהנם, כי ממתינים להם עד שתשלים כנסיה האחרונה שבישראל את סדרה - רצ"ה

סעיף ג כשם שמצוה לקדש את השבת בכניסתהו על כוס יין, כך מצוה לקדשה ביציאתה על כוס יין, דהינו בהבדלה. ומברכים גם על הבשמים ועל הנר. וגם נשים חיבות בהבדלה, ועל כן ישמעו היטב ברכת הבדלה. במקום שאין למצוא יין מבדילין על שכר או מעד ]מי דבש[ או שאר משקה, שהוא חמר מדינה - עין לעיל סימן מ"ה סעיף א', חוץ מן המים - רצ"ו

סעיף ד כיון שהגיע בין השמשות, אסור לאכול או לשתות שום דבר, חוץ מן המים, קדם הבדלה. אך מי שמאריך בסעודה שלישית, אפלו עד תוך הלילה, מתר, כיון שהתחיל בהתר. ומתר לו לשתות גם מכוס של ברכת-המזון, מפני שהוא גם כן שיך לסעדה. ודוקא כשדרכו לברך תמיד על הכוס. אבל מי שמברך לפעמים בלא כוס - מפני שסומך על הפוסקים דברכת-המזון אינה טעונה כוס, אסור לו לשתות עתה מכוס ברכת-המזון קדם הבדלה

סעיף ה גם מלאכה אין לעשות קדם הבדלה, והנשים שצריכות להדליק נרות קדם הבדלה, יאמרו תחלה, ברוך המבדיל בין קדש לחל, בין אור לחשך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך המבדיל בין קדש לחל. ואם חל יום-טוב ביום ראשון, יסימו המבדיל בין קדש לקדש


ו סיון

סעיף ו מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה, מתר לו לומר אפלו לישראל שכבר התפלל והבדיל בתפלה, שיעשה לו מלאכה. ומתר לו להנות ולאכול ממלאכתו, אף-על- פי שאחר כך מזכיר עדין של שבת בברכת-המזון - רס"ג

סעיף ז כשמוזג את הכוס להבדלה, ימלאו על כל גדותיו עד שישפך קצת ממנו, וזהו לסימן ברכה. ונוטל את הכוס בימין ואת הבשמים בשמאל עד אחר שמברך בורא פרי הגפן, ואחר כך נוטל את הכוס בשמאל והבשמים בימין ומברך בורא מיני בשמים, ואחר כך מברך על הנר, ואחר כך שוב נוטל את הכוס בימינו ומברך ברכת המבדיל. ולאחר הגמר, יושב ושותה כל הכוס כלו בעצמו, והמעט שנשאר בכוס, שופכו ומכבה בו את הנר, ורוחץ בו עיניו לחבוב מצוה. ונוהגין שאין הנשים שותות מכוס הבדלה

סעיף ח יש לתן בתוך הבשמים קצת פיזעם ]מושק[, לפי שעליו מברכין לכלי עלמא בורא מיני בשמים. ויש לקח גם הדס, הואיל ואתעביד בה מצוה חדא זמנא, לתעביד בה נמי מצוה אחריתא

סעיף ט ט הנר, מצוה שיהא משעוה מאיזה נרות קלועים יחד, שהוא אבוקה. ואם אין לו, יברך על שני נרות אחרים שיתקרבו יחד בשלהבת, שתהא אבוקה. ונוהגין שלאחר בורא מאורי האש, מסתכלין בצפרנים. ויש לראות בצפרני יד ימין. גם נוהגין להסתכל בכף יד ימין. ויש לכפף ארבע האצבעות על האגודל לתוך כף היד, ויסתכל בצפרנים ובכף היד בבת אחת, ואחר כך פושט את האצבעות ומסתכל בצפרנים מאחוריהן - רצ"ט

סעיף י סומא אינו מברך על הנר. ומי שאינו מריח לא יברך על הבשמים - רצז רצח

סעיף יא אם לאחר שברך על היין ואוחז את הבשמים בידו ונתכון לברך עליהם, טעה בלשונו ואמר, בורא מאורי האש, ותוך כדי דבור נזכר וסים עוד בורא מיני בשמים, עלתה לו הברכה להבשמים, ומברך אחר כך על הנר. אבל אם נתכון בברכתו על הנר, עלתה לו על הנר, ומברך אחר כך על הבשמים

סעיף יב מצוה להרבות קצת בנרות במוצאי שבת, ולומר הזמירות ללוות את השבת ביציאתה דרך כבוד כדרך שמלוין את המלך ביציאתו מן העיר. ומזכירין אליהו הנביא ומתפללין שיבא ויבשר לנו הגאלה, לפי שאין אליהו בא בערב שבת, שלא לבטל את ישראל מעסקי צרכי השבת. וגם בשבת אין מתפללין שיבא, כיון דמספקא לן, דלמא יש תחומין למעלה מעשרה ואינו יכול לבא בשבת, ועל כן לאחר שעברה השבת שיכול לבוא, אנו מתפללים שיבוא ויבשר לנו טוב. ועוד איתא במדרש, דבכל מוצאי שבת אליהו נכנס לגן-עדן ויושב תחת עץ-חיים, וכותב זכותן של ישראל המשמרים את השבת, ולכן מזכירין אותו אז לטובה

סעיף יג מי שאפשר לו, יקים סעודת מלוה מלכה בפת ותבשיל חם, ויסדר שלחנו יפה לכבוד הלוית השבת. ומי שאי אפשר לו לאכל פת, יאכל לכל הפחות מיני מזונות או פרות - סימן ש

סעיף יד מי שהבדיל כבר, יכול להבדיל בשביל בניו שהגיעו לחנוך להוציאן ידי חובתן, ומכל-שכן בשביל גדול. ודוקא כשאינן יכולין להבדיל בעצמן. אבל מי שיודע להבדיל בעצמו, יבדיל בעצמו. והמבדיל בשביל אחרים, כשמברך בורא מיני בשמים, צריך להריח בהם, שלא תהא ברכתו לבטלה, - דברכת בורא מיני בשמים בהבדלה, לא נתקנה אלא בשביל הנאת אדם. ובשביל נשים לחוד, אין להבדיל מי שהבדיל כבר - משום דיש אומרים דפטורות


ז סיון

סעיף טו שכח או נאנס או הזיד ולא הבדיל במוצאי שבת, יכול להבדיל עד סוף יום שלישי. אבל לא יברך לא על הבשמים ולא על הנר, רק ברכת בורא פרי הגפן וברכת המבדיל. ולאחר שכלה יום השלישי, אינו יכול להבדיל עוד, כי שלשה ימים הראשונים של השבוע, נקראים ימים שלאחר שבת, והרי הן בכלל מוצאי שבת. אבל שלשה ימים האחרונים, נקראים, ימים שלפני שבת הבאה, ואין להם ענין לשבת שעברה - רצ"ט