קיצור שולחן ערוך צו

<< · קיצור שולחן ערוך · צו · >>

סעיף א

נוהגין שמאחרין תפלת ערבית. ובאמירת והוא רחום וברכו, ממשיכין בנגון, כדי להוסיף מחול על הקדש. בתפלת ערבית אומרים, אתה חוננתנו. ואם שכח ולא אמר, אם נזכר קודם שאמר את השם מן הברכה, אומרו במקום שנזכר וגו', ואומר וחננו וכו', אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, גומר את הברכה חונן הדעת, ואינו חוזר, שהרי יבדיל אחר כך על הכוס, רק שיזהר מאד שלא לעשות שום מלאכה, ושלא יטעם כלום קודם שיבדיל על הכוס. ואם עשה מלאכה או טעם, צריך לחזור ולהתפלל. - ומי שאין לו כוס להבדיל עליו ושכח לומר אתה חוננתנו יש לו דינים אחרים.

סעיף ב

לאחר שמונה עשרה, אומרים חצי קדיש. אחר כך אומרים ויהי נועם, לפי שהוא מזמור של ברכה, שבו ברך משה את ישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן. ויש לאומרו מעומד. ונוהגין לכפול את הפסוק האחרון אורך ימים וגו'. אחר כך אומרים ואתה קדוש וגו', וסדר קדושה, ששייך לויהי נועם, שעל ידי מלאכת המשכן, שרתה שכינה בישראל, וזהו, ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. אם חל יום-טוב בשבוע הבא, אפילו בערב שבת, אין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש, דכיון שאומרים בויהי נועם ומעשה ידינו כוננהו, צריך שיהיו כל ששת ימים ראויין למלאכה, וכיון שאין לומר ויהי נועם, גם ואתה קדוש אין אומרים, דשייכי להדדי. לאחר ויהי נעם וואתה קדוש אומרים קדיש שלם, ואחר כך אומרים ויתן לך, ועלינו. וכל זאת האריכות שמאריכין לאחר תפלת ערבית במוצאי שבת, הוא כדי שישהו ישראל בהשלמת סדריהם, כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם, כי ממתינים להם עד שתשלים כנסיה האחרונה שבישראל את סדרה - רצ"ה

סעיף ג

כשם שמצוה לקדש את השבת בכניסתה על כוס יין, כך מצוה לקדשה ביציאתה על כוס יין, דהיינו בהבדלה. ומברכים גם על הבשמים ועל הנר. וגם נשים חייבות בהבדלה, ועל כן ישמעו היטב ברכת הבדלה. במקום שאין למצוא יין מבדילין על שכר או מעד [מי דבש], או שאר משקה שהוא חמר מדינה - עיין לעיל סימן מ"ה סעיף א', חוץ מן המים.

סעיף ד

כיון שהגיע בין השמשות, אסור לאכול או לשתות שום דבר, חוץ מן המים, קודם הבדלה. אך מי שמאריך בסעודה שלישית, אפילו עד תוך הלילה, מותר, כיון שהתחיל בהיתר. ומתור לו לשתות גם מכוס של ברכת-המזון, מפני שהוא גם כן שייך לסעודה. ודוקא כשדרכו לברך תמיד על הכוס. אבל מי שמברך לפעמים בלא כוס - מפני שסומך על הפוסקים דברכת-המזון אינה טעונה כוס, אסור לו לשתות עתה מכוס ברכת-המזון קודם הבדלה.

סעיף ה

גם מלאכה אין לעשות קודם הבדלה, והנשים שצריכות להדליק נרות קודם הבדלה, יאמרו תחילה, ברוך המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחשך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך המבדיל בין קודש לחול. ואם חל יום-טוב ביום ראשון, יסיימו המבדיל בין קודש לקודש.

סעיף ו

מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר אפילו לישראל שכבר התפלל והבדיל בתפלה, שיעשה לו מלאכה, ומותר לו ליהנות ולאכול ממלאכתו, אף-על-פי שאחר כך מזכיר עדיין של שבת בברכת-המזון.

סעיף ז

כשמוזג את הכוס להבדלה, ימלאו על כל גדותיו עד שישפך קצת ממנו, וזהו לסימן ברכה. ונוטל את הכוס בימין ואת הבשמים בשמאל עד אחר שמברך בורא פרי הגפן, ואחר כך נוטל את הכוס בשמאל והבשמים בימין ומברך בורא מיני בשמים, ואחר כך מברך על הנר, ואחר כך שוב נוטל את הכוס בימינו ומברך ברכת המבדיל. ולאחר הגמר, יושב ושותה כל הכוס כולו בעצמו, והמעט שנשאר בכוס, שופכו ומכבה בו את הנר, ורוחץ בו עיניו לחיבוב מצוה. ונוהגין שאין הנשים שותות מכוס הבדלה.

סעיף ח

יש ליתן בתוך הבשמים קצת פיזעם [מושק], לפי שעליו מברכין לכולי עלמא בורא מיני בשמים. ויש ליקח גם הדס, הואיל ואתעביד בה מצוה חדא זמנא, ליתעביד בה נמי מצוה אחריתא.

סעיף ט

הנר, מצוה שיהא משעוה מאיזה נרות קלועים יחד, שהוא אבוקה. ואם אין לו, יברך על שני נרות אחרים שיתקרבו יחד בשלהבת, שתהא אבוקה. ונוהגין שלאחר בורא מאורי האש, מסתכלין בצפרניים. ויש לראות בצפרני יד ימין. גם נוהגין להסתכל בכף יד ימין. ויש לכפוף ארבע האצבעות על האגודל לתוך כף היד, ויסתכל בצפרנים ובכף היד בבת אחת, ואחר כך פושט את האצבעות ומסתכל בצפרניים מאחוריהן.

סעיף י

סומא אינו מברך על הנר. ומי שאינו מריח לא יברך על הבשמים.

סעיף יא

אם לאחר שברך על היין ואוחז את הבשמים בידו ונתכון לברך עליהם, טעה בלשונו ואמר, בורא מאורי האש, ותוך כדי דבור נזכר וסיים עוד בורא מיני בשמים, עלתה לו הברכה להבשמים, ומברך אחר כך על הנר. אבל אם נתכון בברכתו על הנר, עלתה לו על הנר, ומברך אחר כך על הבשמים.

סעיף יב

מצוה להרבות קצת בנרות במוצאי שבת, ולומר הזמירות ללוות את השבת ביציאתה דרך כבוד כדרך שמלוין את המלך ביציאתו מן העיר. ומזכירין אליהו הנביא ומתפללין שיבא ויבשר לנו הגאולה, לפי שאין אליהו בא בערב שבת, שלא לבטל את ישראל מעסקי צרכי השבת. וגם בשבת אין מתפללין שיבוא, כיון דמספקא לן, דלמא יש תחומין למעלה מעשרה ואינו יכול לבוא בשבת, ועל כן לאחר שעברה השבת שיכול לבוא, אנו מתפללים שיבוא ויבשר לנו טוב. ועוד איתא במדרש, דבכל מוצאי שבת אליהו נכנס לגן-עדן ויושב תחת עץ-חיים, וכותב זכותן של ישראל המשמרים את השבת, ולכן מזכירין אותו אז לטובה.

סעיף יג

מי שאפשר לו, יקיים סעודת מלוה מלכה בפת ותבשיל חם, ויסדר שולחנו יפה לכבוד הלוית השבת. ומי שאי אפשר לו לאכול פת, יאכל לכל הפחות מיני מזונות או פירות.

סעיף יד

מי שהבדיל כבר, יכול להבדיל בשביל בניו שהגיעו לחינוך להוציאן ידי חובתן, ומכל-שכן בשביל גדול. ודוקא כשאינן יכולין להבדיל בעצמן. אבל מי שיודע להבדיל בעצמו, יבדיל בעצמו. והמבדיל בשביל אחרים, כשמברך בורא מיני בשמים, צריך להריח בהם, שלא תהא ברכתו לבטלה, - דברכת בורא מיני בשמים בהבדלה, לא נתקנה אלא בשביל הנאת אדם. ובשביל נשים לחוד, אין להבדיל מי שהבדיל כבר - משום דיש אומרים דפטורות.

סעיף טו

שכח או נאנס או הזיד ולא הבדיל במוצאי שבת, יכול להבדיל עד סוף יום שלישי. אבל לא יברך לא על הבשמים ולא על הנר, רק ברכת בורא פרי הגפן וברכת המבדיל. ולאחר שכלה יום השלישי, אינו יכול להבדיל עוד, כי שלשה ימים הראשונים של השבוע, נקראים ימים שלאחר שבת, והרי הן בכלל מוצאי שבת. אבל שלשה ימים האחרונים, נקראים, ימים שלפני שבת הבאה, ואין להם ענין לשבת שעברה.