קיצור שולחן ערוך לז

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן לז | במהדורה המנוקדת | >>

הִלְכוֹת טְבִילַת כֵּלִים
ובו י"ג סעיפים:

(א)

הלוקח כלים השייכים לסעודה מעובד כוכבים, אפלו הם כלים חדשים, אם הם של מיני מתכת או זכוכית, אסור להשתמש בהן שום תשמיש אפלו בצונן, עד שטובלין אותן במעיין או במקווה, במקום שכשר לטבילת אשה נדה, כדי שיצאו מטומאתו של עובד כוכבים לקדושתו של ישראל.

וקודם הטבילה מברכין, על כלי אחד: אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על טבילת כלי. ועל שנים או יותר, מברכין: אשר קדשנו במצותיו וציוונו על טבילת כלים.

(ב)

כיון שהכלים צריכין טבילה דוקא במקום שכשר לטבילת נשים, לכן צריכין ליזהר שלא להטבילן בנהרות בשעה שהן גדולים מגשמים והפשרת שלגים. וזה שכיח מאד קודם פסח, שהנהרות גדולים, ומטבילין שם כלים, ואינו נכון; עיין לקמן סימן קס"ב.

(ג)

כלי עץ אינן צריכין טבילה. ואם יש עליהם חישוקי ברזל, צריכין טבילה בלא ברכה. כלי חרס גם כן אינן צריכין טבילה. ואם מצופין מבפנים באבר, שקורין גלעזירט (מזוגגים), צריכין טבילה בלא ברכה. וכן כלי חרסינה (פורצליין).

(ד)

אם הוא כלי ישן שנשתמש בו העובד כוכבים, באופן שצריך הכשר בהגעלה או ליבון, צריכין להכשירו מקודם ואחר כך להטבילו.

(ה)

אם שואל או שוכר כלי מעובד כוכבים, אינו צריך טבילה. ואם שואל או שוכר כלים מחנווני ישראל, צריכין טבילה בלא ברכה, והחנווני יודיע זאת למי שיקנם אחר כך, שלא יטבילם שנית בברכה.

(ו)

ישראל המחזיק בית-יציקה (שקורין הוטע), והפועלים הם אינם יהודים, הכלים שנעשים שמה צריכין טבילה בלא ברכה.

(ז)

ישראל שנתן כסף או שאר מיני מתכת לאומן עובד כוכבים שיעשה לו כלי, או שיתקן לו כלי שהיה נקוב ולא היה מחזיק רביעית, צריך גם כן טבילה בלא ברכה.

(ח)

אינו צריך טבילה אלא כלי שמשתמשים בו למאכל שהוא ראוי לאוכלו מיד, בלי שום תקון אחר. אבל הברזלים שמתקנין בהם את המצות, ושחותכין בהם את העיסה, והמחט שתופרין בה מליתא (צוואר עוף ממולא), וכיוצא בהן, אינן צריכין טבילה. אבל סכין של שחיטה, וסכין שמפשיטין בו, כיון שאפשר להשתמש בסכין זה למאכל שנגמר, וכן טסים (בלעכין) שמניחים עליהם מצות, צריכין טבילה בלא ברכה. ודרייפוס — שלוש רגליים שמעמידין עליו את הקדרה — כיון שאין המאכל בעצמו נוגע בו, אינו צריך טבילה. אבל שפוד של מתכת שצולין עליו בשר, צריך טבילה בברכה.

יש אומרים, דכלי זכוכית גדולים — כגון בקבוקים — שאין שותין מתוכן, רק שמחזיקין בהן את המשקאות לערות מהן לתוך הכוסות, לא חשיבי כלי סעודה ואינן צריכין טבילה; ויש אומרים דצריכין טבילה. ויש להטבילן בלא ברכה.

(ט)

ריחיים של פלפלין, צריכין טבילה משום המתכת. אבל התחתון שמקבל את התבלין, כיון שהוא של עץ, אין צריך טבילה. וריחיים של קפה (קאווע) יש לטבל בלא ברכה, עיין פתחי תשובה.

(י)

צריכין להשגיח קודם הטבילה שיהא הכלי נקי, ולא יהא עליו שום לכלוך או חלודה. אך רושם חלודה או שחרורית בעלמא, שדרכו בכך ואין מקפידין עליו, אינו מזיק.

וצריכין להטביל כל הכלי בבת אחת, שיהא כולו במים. וכלי שיש לו יד, צריך להיות עם היד בבת אחת כולו במים.

והאדם המטביל ואוחז הכלי בידו, צריך להטביל מתחילה ידו במקום שהוא מטביל. ולא יאחוז את הכלי בכוח, [אלא] בדיבוק בינוני. ואם מטבילין על ידי שקושרין את הכלי בחבל, כגון שמטבילין בבאר, צריכין להשגיח שיהיה הקשר רפוי, שיוכלו המים לבוא בכל מקום הכלי.

(יא)

אם מטביל כלים שפיהם צר, צריך להשגיח שיהיו במים עד שיתמלאו מים, כי צריכין שיבואו המים על הכלי מבפנים ומבחוץ.

(יב)

קטן וקטנה אינן נאמנין על טבילת כלים.

(יג)

אסור להטביל כלי בשבת ויום טוב. ואם שכח להטבילו מקודם, יתנהו לנכרי במתנה, ויחזור וישאלנו ממנו (עיין טורי זהב סעיף קטן י"ח. ואז ישתמש בו ללא טבילה.).

ואם הוא כלי שראוי להביא בו מים במקום שמותר לטלטל, ישאב בו מים ויביא לביתו, דלא מחזי כמטביל. ולא יברך עליו.