קיצור שולחן ערוך לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן לו | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות מליחה
ובו כ"ח סעיפים:

סעיף אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכח

(א)[עריכה]

קודם שמולחין את הבשר, צריכין להדיח אותו יפה יפה במים.
שורין אותו במים לערך חצי שעה. וצריך שהמים יכסו כל הבשר. במקום שיש דם בעין על הבשר, צריכין לשפשפו במי השרייה ולהסירו. וכן בעופות, צריכין לשפשף היטב במקום השחיטה, וכן מבפנים במקום שיש דם בעין. ולפעמים נמצא בבשר או בעוף מקום שנצרר בו דם מחמת מכה, צריכין לחתוך המקום הזה ולהסירו קודם השרייה.
כשהמים קרים מאוד, יניחם תחלה במקום חם קצת להפיג צינתן קודם ששורין בהן את הבשר, כי מחמת הקרירות שבמים יתקשה הבשר ולא יצא אחר כך הדם במליחה (ב"י).

(ב)[עריכה]

אם שכחו ונשרה הבשר במים מעת לעת, הבשר וגם הכלי אסור. וכבד שנשרה במים מעת לעת, יעשה שאלת חכם.

(ג)[עריכה]

בערב שבת שאין לו פנאי, או בעניין אחר שהשעה רחוקה, די לשפשף היטב את הבשר במים, וישרה אך מעט במים; וכשאין אדמומית במים, יכולין למלוח אותו.

(ד)[עריכה]

אם לאחר השריה חתכו חתיכה אחת לשתיים, צריכין להדיח היטב מקום החתך, מפני הדם שישנו שם.

(ה)[עריכה]

בשר שנקרש מחמת הקור, צריכין להשגיח שיפשר. אבל לא יניחוהו אצל תנור שהוסק. ובשעת הדחק, יכולין לשרותו במים פושרין.

(ו)[עריכה]

הכלי המיוחד לשריית בשר, אין להשתמש בו דבר אחר של מאכל.

(ז)[עריכה]

לאחר שנשרה הבשר, צריכין להטיף ממנו המים, כדי שלא ימס המלח מן המים ולא יוציא את הדם. וצריכין להשגיח שלא יתייבש הבשר לגמרי, בכדי שלא יפול המלח מעליו.

(ח)[עריכה]

המלח לא יהא דק מאוד כקמח, דאם כן נמס מיד על הבשר ואינו מוציא דם. וגם לא יהא גס מאוד, שמא יפול מעל הבשר; אלא יהא בינוני, כמו המלח שנעשה על ידי בישול. ויהא יבש, שיתפזר היטב.

(ט)[עריכה]

צריכין לפזר המלח על הבשר בכל הצדדין, שלא ישאר שום מקום בלי מלח. ולכן העופות – צריכין לפתוח אותן היטב, כדי שיוכל למולחן היטב גם מבפנים.

(י)[עריכה]

הבשר במלחו צריך להניח במקום שיוכל הדם לזוב ממנו היטב. ולכן לא יעמיד את הסל עם הבשר על גבי קרקע, כי לא יוכל הדם לזוב היטב. ואפילו לאחר שכבר שהה הבשר במלחו שיעור מליחה קודם הדחה, לא יתנהו במקום שאין הדם יכול לזוב היטב.
וכשמולחין על גבי דף, צריכין להניחו בשיפוע, כדי שיזוב היטב, ושלא יהיה בו גומא שיתקבץ בו ציר. והמולח עופות או דופן שלמה שיש לו תוך ובית קיבול, צריך להפוך צד החלל למטה, כדי שיוכל הדם לזוב היטב.

(יא)[עריכה]

יהא הבשר מונח במלחו שיעור שעה. ובשעת הדחק, די כ"ד מינוטין (24 דקות).

(יב)[עריכה]

לאחר שהיה הבשר מונח במלחו כשיעורו, ינפץ ממנו המלח היטב. ומדיחין אותו שלוש פעמים במים היטב היטב.
  • ואשה יראת ה' יש לה להשגיח בעצמה על הדחת הבשר, כי לפעמים המשרתת – אשר בכתף תשא את המים – תצמצם, ויכולין לבא חס ושלום לאיסור דם.
וצריכין ליזהר שלא להניח את הבשר בתוך כלי בלי מים קודם שהודח.

(יג)[עריכה]

צריכין ליזהר בעופות להסיר את הראש קודם השריה. ואם נמלח העוף עם הראש, יעשה שאלת חכם. וכן צריכין ליזהר בזה בבהמה.

(יד)[עריכה]

בשר שלא נמלח עדיין, לא יניחו אותו במקום שלפעמים יש שם מלח. ויש לייחד כלי לבשר לחוד, שלא להניח בבלי זה ירקות או פירות וכיוצא בו, דברים שדרכן לאכול בלא הדחה, כי דם מן הבשר נדבק בכלי, ומן הכלי נדבק בהם.

(טו)[עריכה]

הראש – צריכין לחתכו קודם שריה, וליקח את המוח, ולקרוע את הקרום שעליו, ולשרותו ולמולחו בפני עצמו. ואת הראש צריכין למולחו מבפנים ומבחוץ. ויכולין למלחו גם על השערות.

(טז)[עריכה]

עצמות שיש בהן מוח, אם עדיין הן דבוקות בבשר, מולחן עם הבשר ביחד כמו שהן. אבל אם נפרדו מן הבשר, ימלחם בפני עצמם, ולא יונחו במלחן אצל הבשר.

(יז)[עריכה]

רגלי בהמות, צריכין לחתוך ראשי הטלפיים קודם השרִיה, למען יוכל הדם לזוב מהן. וצריכין להניח אותן באופן שיוכל הדם לזוב. ויכולין למולחן גם על השערות.

(יח)[עריכה]

הלב – צריבין לקרוע קודם השרִיה, שיצא הדם ממנו.

(יט)[עריכה]

הריאה, נוהגין גם כן לחתכה ולפתוח הקנוקנות הגדולות שבה קודם השרִיה.

(כ)[עריכה]

הכבד – יש בו הרבה דם. לפיכך לכתחילה אין לו תקנה לבשלו על ידי מליחה, אלא צריכין לצלותו על האש. אבל צריכין מקודם לחתכו היטב, ולהניחו בחיתוכו על האש, למען ישאב האש היטב כל הדם שבו. ומדיחין אותו קודם שמניחין אותו על האש, וכשמונח על האש – מולחין אותו שם קצת, וצולין אותו עד שיהא ראוי לאכילה. ואחר כך מדיחין אותו יפה מן הדם שפלט, ויש ליזהר להדיחו שלוש פעמים. ואחר כך יכולין לבשלו.

(כא)[עריכה]

צריכין ליזהר לצלותו דווקא על האש, ולא בתנור גרוף. וכן לא יכרכו אותו בנייר לצלותו כך, ואפילו בנייר גרוע (פלים פאפיר) (עיין בספר פתחי תשובה).

(כב)[עריכה]

אבל אין למלוח כבד קודם צליה כדרך שמולחין בשר. ומכל שכן שאין למלוח כבד עם בשר ביחד.

(כג)[עריכה]

הטחול, דינו כשאר בשר; רק צריכין להסיר ממנו קודם שריה את הקרום שעליו, שאסור משום חֵלֶב. גם צריכין לנקרו משום הגידין. נוטל ראש הגיד ומושך אותו, ונמשכין עמו שלושה חוטין שבתוכו. וצריך ליזהר שלא יפסק שום חוט. ואם נפסק, צריך לשרש אחריו.

(כד)[עריכה]

החלחולת ושאר מעיים, מולחין בצד החיצון שהשומן דבוק שם.

(כה)[עריכה]

קיבה של עגל שנמצא בה חָלב, שופכין את החלב קודם שריה, והרי היא כשאר בשר.

(כו)[עריכה]

ביצים שנמצאו בתוך עופות, בין שהם קטנים מאוד, בין שנגמרו לגמרי עם קליפתן, צריכין שריה ומליחה והדחה. אבל לא ימלחן אצל הבשר, אלא יניחן במקום שלא יזוב עליהם הדם מן הבשר. וביצים אלו, אפילו נגמרו לגמרי, אסור לאכלן בחָלב.

(כז)[עריכה]

בשר ששהה שלושה מעת לעת, אסור לבישול, אלא אם כן נשרה בינתיים.

(כח)[עריכה]

נוהגין בעופות, שלאחר שהסירו הנוצות – מהבהבין אותן באור להסיר את הנשאר. וצריכין ליזהר שלא להבהבן כי אם בשלהבת של קש ותבן, ולא יעשו שלהבת גדולה. ויזהרו להוליך העופות אנה ואנה, לבל יתחממו.