קיצור שולחן ערוך ל

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן ל | במהדורה המנוקדת | >>

איסור רכילות, לשון הרע, נקימה ונטירה
ובו ט' סעיפים:

סעיף א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט

(א)

כתיב (ויקרא יט, טז): "לא תלך רכיל בעמך". איזהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר: כך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני; אף על פי שהוא אמת, וגם אין בו גנות, הרי זה עובר בלאו. והוא עוון גדול, וגורם להרוג נפשות מישראל, לכך נסמך לו "לא תעמד על דם רעך" (שם).

צא ולמד מה אירע לדואג האדומי, שאמר לשאול כי אחימלך נתן לדוד צידה וחרב. אף על פי שהדבר היה אמת, וגם לא הוי גנות לאחימלך, שהרי לא עשה בזה שום מעשה רע, וגם אם שאול בעצמו היה שואל לאחימלך, היה אומר לו מה שעשה, כי לא נתכוין לחטוא בזה נגד שאול, עם כל זה גרם הרכילות של דואג שנהרגו כמה כהנים.

(ב)

יש עוון גדול מזה עד מאוד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חברו אף על פי שאומר אמת. אבל האומר שקר, נקרא מוציא שם רע על חברו. אבל בעל לשון הרע, זה שיושב ואומר: כך וכך עשה פלוני, כך וכך היו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו, ואומר דברים של גנאי. על זה אמר הכתוב (תהלים יב, ד): "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות".

והמקבל לשון הרע הוא גרוע יותר מן האומרו.

ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר, אלא על לשון הרע בלבד.

(ג)

עד היכן לשון הרע? שאל אחד לחברו: אנה אמצא אש? ואמר לו: היכן נמצא אש, בבית פלוני, שיש לו הרבה בשר ודגים, ומבשלים שם תמיד.

(ד)

ויש דברים שהם אבק לשון הרע. כיצד? אמר: שתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה אירע, ומה היה, וכיוצא בדברים אלו. וכן המספר בטובת חברו בפני שונאיו, הרי זה אבק לשון הרע, שזה גורם להם שיספרו בגנותו.

ועל זה העניין אמר שלמה (משלי כז, יד): "מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם, קללה תחשב לו", שמתוך טובתו בא לידי רעתו.

וכן המספר לשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש, כמי שאינו מדבר בשנאה, הוא ששלמה אמר בחכמתו (משלי כו, יח-יט): "כמתלהלה הזורה זיקים חצים ומות... ואמר הלא משחק אני".

וכן המספר לשון הרע ברמאות, שעושה עצמו כאילו מספר רק לפי תומו ואינו יודע שזהו לשון הרע, וכשגוערין אותו אומר: איני יודע שזהו לשון הרע, או שֶאֵלו מעשיו של פלוני.

(ה)

אחד המספר לשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים – אם נשמעו איש מפי איש – להזיק חברו בגופו או בממונו, ואפילו להצר לו או להפחידו, הרי זה לשון הרע.

ואם כבר נאמרו הדברים בפני שלושה, מסתמא כבר נתפרסם הדבר. ואם סיפר הדבר אחד מן השלושה פעם אחרת, אין בו משום לשון הרע. והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותן יותר.

מה תקנתו של אדם שלא יבוא לידי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא, יעסוק בתורה; ואם עם הארץ הוא, ישפיל דעתו.

(ו)

אמר רבי ירמיה בר אבא, ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לצים, וכת חנפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע. כת לצים דכתיב (הושע ז, ה): "משך ידו את לוצצים" (פרש רש"י: משך ידו הקב"ה מהיות את לוצצים). כת חנפים דכתיב (איוב יג, טז): "כי לא לפניו חנף יבוא". כת שקרים דכתיב (תהלים קא, ז): "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". כת מספרי לשון הרע, דכתיב (תהלים ה, ה): "כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע" (ופרש רש"י: לא יגור עמך רע, וגבי מספרי לשון הרע כתיב, דכתיב בההיא פרשתא: "כי אין בפיהו נכונה" וגו'); צדיק אתה ה', לא יגור במגורך רע (סוטה סוף פרק ז').

ואמרו רז"ל: כל ליצנותא אסירא, בר מליצנותא דעבודה זרה דשריא (סנהדרין סג ב).

(ז)

הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה, שנאמר: "לא תקום". וכיצד היא הנקימה? אמר לחבירו: השאילני קרדומך, אמר לו: איני משאילך. למחר היה חברו צריך לשאול ממנו, אמר לו חברו: השאילני קרדומך. אמר לו: איני משאילך כמו שאתה לא השאלתני כאשר שאלתי ממך, הרי זה נוקם ועובר בלאו. אלא כשיבוא לשאול יתן לו בלב שלם, ולא יגמול לו כאשר גמלו, אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם, שאצל המבינים –הכל דברי הבל והבאי, ואינן כדאי לנקום עליהם. וכן אמר דוד המלך עליו השלום: "אם גמלתי שולמי רע ואחלצה" וגו'.

(איסור קללה כתבנו בסימן ו' סעיף ג).

(ח)

אם תרצה להנקם מאויבך, תוסיף מעלות טובות ותלך בדרכי ישרים, ובזה ממילא תנקם משונאך, כי הוא יצטער על מדותיך ויתאבל בשמעו שמעך הטוב. אבל אם תעשה מעשים מכוערים, אז ישמח שונאך על קלונך וחרפתך, והנה הוא מתנקם בך.

(ט)

כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה, שנאמר: "ולא תט(ו)ר את בני עמך". כיצד היא הנטירה? ראובן שאמר לשמעון: השאילני דבר פלוני, ולא רצה שמעון. לימים בא שמעון לשאול איזה חפץ מראובן, ואמר לו ראובן: הא לך, הריני משאילך ואיני כמותך, לא אשלם לך כמעשיך; העושה כזה עובר בלא תטור. אלא ימחה הדבר מלבו ולא יזכרנו כלל, וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה ישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה.