קהלת משה א יג
פ' מטות: "נקום נקמת בנ"י מאת המדינים, אחר תאסף אל עמך"[1]. הקושיא מפורסמת: היה לו לכתוב "ואחר תאסף אל עמך"[2]?
ואמר הר"ש הנ"ל: דהנה קשה מפני מה שלח משה את פנחס ולא הלך בעצמו? ותירצו בגמ': בירא דשתא ביה מיא, אל תשדי ביה קלא[3], כי משה נתגדל במדין.
אבל קשה וכי הקב"ה לא ידע זה, ומפני מה ציוה למשה לילך בעצמו לזה? תיבת "אחר" מתרץ זאת.
דהנה איתא בגמרא שקל הקב"ה שלשה קלי עולם, כשלשה חמירי עולם, לומר לך: יפתח בדורו כשמואל בדורו, גדעון כמשה, שמשון כאהרן. והנה קשה: למה מנה הגמרא בדקדוק יפתח כשמואל, גדעון כמשה, שמשון כאהרן, היה לומר סתם "שלשה קלי עולם כשלשה חמירי עולם", ואנחנו נסדר?
ותירצו המקובלים:
כי נשמת גדעון הוא ניצוץ נשמת ניצוץ מנשמת משה, לפיכך היה מלמד סנגוריא על ישראל, כדכתיב: "ויפן אליו ה' ויאמר: לך בכוחך זה[4] שלמדה סנגוריא על בני"[5], עיין בשופטים, ומשה היה לו ג"כ מדה זו.
שמשון היה נשמתו ניצוץ מאהרן הכהן, לפיכך היה נזיר, ולא היה מטמא למתים.
ויפתח היה ניצוץ נשמת שמואל הנביא אע"פ שהיה קודם.
ולפיכך מדקדק הגמרא דוקא גדעון כמשה וכו'.
וזה ידוע דמלחמת גדעון היה עם מדינים ועמלק, ולזה דקדק ה' בלשונו "נקום נקמת בני ישראל אחר תאסף אל עמך", רצה לומר: אחר מיתתך, היינו בגדעון תהיה ניצוץ נשמתך, ושם תהרוג את המדינים, אבל אתה בעצמך לא, כי "בירא דשתי ביה מיא, אל תשדי ביה קלא", כי אתה נתגדלת במדין, ולכן תיבת "אחר", הוא מדוקדק, ולא "ואחר", ודו"ק.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ במדבר לא ב..
- ^ דהיינו: "ואחר" עם ו' החיבור.
- ^ ילקוט שמעוני: "וישלח אותם משה (במדבר לא ו) – הקב"ה אמר למשה נקום בעצמך והוא שולח לאחרים, אלא ע"י שנתגדל במדין אמר אינו בדין שאני מצר למי שעשו לי טובה, המשל אומר באר ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן".
וצ"ע שהגמ' בבבא קמא צב ב אומרת: "אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא א"ל דכתיב דברים כג ח לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". ומדוע הגמ' לא מביאה ראיה מפנחס שהוא מוקדם יותר בתורה. - ^ שופטים ו יד. "ויפן אליו יהוה ויאמר: לך בכחך זה, והושעת את ישראל מכף מדין, הלא שלחתיך".
- ^ ילקוט שמעוני: "אמר ר' יהודה בר שלום ליל פסח היה אותו הלילה, ואמר לו ואיה כל נפלאותיו, היכן הם הפלאים שעשה האלהים לאבותינו בלילה הזה, הכה בכוריהם של מצרים, והוציא משם לאבותינו בלילה הזה שמחים. וכיון שלמד סנגוריא על ישראל, אמר הקב"ה: דין הוא שאגלה אני בכבודי עליו, שנאמר: 'ויפן אליו ויאמר לו לך בכחך זה', אמר לו הקב"ה: יש בך כח ללמד סנגוריה על ישראל, בזכותך הם נגאלים, שנאמר 'והושעת את ישראל".