קדושת לוי/ויגש

<< · קדושת לוי · ויגש · >>

פרשת ויגש

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה (בראשית מד, יח). והנראה, דהנה אמרו חכמינו ז"ל (מועד קטן טז:) צדיק מושל ביראת אלהים (שמואל ב' כג, ג), מי מושל בי צדיק, כשהקדוש ברוך הוא גוזר גזירה צדיקים מבטלים ונתן השם יתברך כח וגבורה לצדיקים שיוכלו לבטל בתפילתם כל גזירות רעות ונקראים כביכול מושל בי צדיק. וזה נראה פירוש הפסוק דאיתא בזוהר הקדוש, כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו (תהלים מח, ה) זה יהודה ויוסף יוסף נקרא הקדוש ברוך הוא ויהודה נקרא כנסת ישראל. וזה פירוש הפסוק ויגש אליו יהודה, שהכנסת ישראל נגשים להקדוש ברוך הוא. ויאמר בי אדוני, כביכול בי האדנות והממשלה דמי מושל בי צדיקים בתפילתם מבטלים כל גזירות קשות וממשיכים לישראל שפע טוב וברכות. וזהו ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך, שהצדיקים בתפילתם להבורא ברוך הוא מהפכים ממדת הדין למדת הרחמים ושלא יהא חס ושלום שום חרון אף, אפס מי הם הצדיקים שתפילתם עושה פרי אותם הדבקים תמיד בשמו הגדול והם בבחינת אין ויראים ומזדעזעים תמיד מפחד השם ומהדר גאונו ויש להם כח לפעול בתפילתם ויראתם מושל בי צדיק ואיתא בגמרא כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. אבל בישראל יש כמוך מה הקדוש ברוך הוא מחיה מתים גם צדיקים מחיים מתים מה הקדוש ברוך הוא מוריד גשמים גם צדיקים מורידים גשמים. ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שבחינת אין נקרא כ' ובחינת יראה נקרא יו"ד. וזהו כ"י הצדיקים הם בבחינת כ"י, היינו בבחינת אי"ן ובחינת יראה הם כביכול כמוך מה הקדוש ברוך הוא מחיה מתים גם צדיקים מחיים מתים מה הקדוש ברוך הוא מוריד גשמים גם צדיקים מורידים גשמים וזהו כפרעה, דפרעה הוא לשון התגלות והכ"ף הוא בחינת אין והצדיקים ממשיכים מבחינת אין להתגלות וזהו כפרעה, שמהכ"ף שהוא בחינת אין ממשיכים לפרעה להתגלות והיכולת ביד הצדיקים להמשיך מבחינת אין לידי התגלות כל הטובות וכל הברכות וישועות ונחמות:

עוד יבואר, ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. ולכאורה אינו מובן מה שאמר ואל יחר אפך בעבדך, דמשמע שדבר אתו דברי קנטורים עד שבעבור זה הוצרך לבקשו שאל יחר אפו ובכל הפרשה כולה מצינו רק דברי ריצוי ותחנונים. ובאמת שרשי ז"ל הרגיש בזה ותירץ שדבר אתו קשות עיין שם, מכל מקום נחזי אנן לפרשו על פי פשוט ונתרץ גם את זאת שהקשו כל המפרשים על אומרו כי כמוך כפרעה, שהוא בלתי מובן. ונראה לעניות דעתי, דכוונת יהודה היה על זה הדרך, דיהודה רצה להתעורר ביוסף מדת רחמנות בכדי שבעבור זה לבבו יבין וישמע לדבריו בהתחננו אליו, אכן הרגיש כי יבא לזה על דרך שאמרו רבותינו ז"ל דברים היוצאין מן הלב נכנסים אל הלב, וכה היה דעתו בהתקרבו לדבר. אכן אין במשמעות דבריהם כי אם בזה האופן כאשר ידבר עם חבירו מפה אל פה אז יקח חבירו מתק דבריו אז ניכרין דברי אמת אבל כאשר הדבר יוצא על ידי מתורגמן אז אין הדיבור עושה רושם כל כך וזה ברור למביני דעת. ולצד זה היה המניעה בדבר כי המליץ בינותם, שהיה מדבר על ידי מתורגמן. ולזה שאל יהודה לבקש מאת יוסף שידבר רק הוא לבדו אתו מבלי מתורגמן. ובאמת שאין זה הדרך ארץ לומר למלך דבר בלשונו כי אפשר אינו יודע המלך בלשונו גלל כן ענה ואמר יהודה ואמר ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, ויהיה דברים היוצאין מפה לאוזן בלי מתורגמן ועל זה בא במענה לשונו אף שאינו מן הכבוד לומר כך. ולזה אמר ואל יחר אפך בעבדך, על דבר הלז, כי אין בזה שום תערומות עלי כי דבר ברור הוא אצלי שאתה מכיר בשבעים לשון כי כן דרך המלכים הראשונים שהיו מכירים בשבעים לשון. ולפי זה אמר כי כמוך כפרעה, פירוש שאתה גם כן מלך כמו פרעה ואתה יודע ע' לשון ולפי זה בודאי אתה מכיר בלשונינו וכן איתא בגמרא (סוטה לו:) בא ולמדו ע' לשון ואף שפרעה לא ידע בלשון הקודש גם כן היה נבזה בעבור זה, כי מדת המלך להכיר בכל לשון ומתורץ קושיות שהקשו כנ"ל וקל להבין:

והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם (בראשית מה, יב). דהנה מורי ורבי הצדיק מורינו דוב בער אמר שכמו שיש אור וחושך בעולם כך יש בשכל האדם אור וחושך עד כאן דבריו. אך כששומעים דבורים יוצא מפי צדיק נזדכך השכל ויאירו עינים. וזהו כי עיניכם הרואות ועיני אחי בנימין, שעיניכם מאירות ונזדכך השכל שלכם מחמת כי פי המדבר אליכם שמדיבורו של הצדיק נזדכך השכל השומעים דבריו:

לכולם נתן לאיש וכו' לבנימין וכו' וחמש חליפות שמלות (בראשית מה, כב). ואמרו רבותינו ז"ל (מגילה טז.) אפשר דבר שנצטער אותו צדיק יכשל בו זרעו אלא רמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי שיצא מלפני אחשורוש בחמשה מלבושים כמו שכתוב (אסתר ח, טו) ומרדכי יצא וכו'. ונראה בסייעתא דשמיא ליתן טעם ושבח לדברי חכמינו ז"ל דברוח קדשם רמזו לבנימין נס מרדכי כי יוסף ובנימין מאם אחת היו והראה לו שמקרה אחד יקרה לשניהם כמו דיוסף נתעלה על ידי חלום שחלם לפרעה כן מרדכי שיצא מבנימין נתעלה על ידי חלום כמאמר רבותינו בתרגום ובמדרש (אסתר רבה י) דבלילה ההוא נדדה שנת המלך, שחלם לו שהמן רצה להורגו ועל ידי כן נתמלא עליו חמה וצוה אותו להלביש את מרדכי ולהוליכו ברחוב העיר וכמו שיוסף היה אף על פי כן תחת רשות פרעה כפירוש רש"י בפסוק (בראשית מא, מ) רק הכסא אגדל ממך, כמו כן מרדכי שיצא מבנימין אף על פי שנתעלה היה תחת רשות אחשורוש כמאמר חכמינו ז"ל (מגילה יד.) הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן עיין שם. זהו כוונת רבותינו ז"ל שרמז לבנימין במה שנתן חמש חליפות שמלות, שמרדכי שיצא מזרעו שוה לו. מעתה נראה לי, דכל מעשי שבטי יה הקדושים והטהורים סימן טוב לבנים ויוסף רמז לגאולת מרדכי וישראל מהמן הרשע כו', כמו כן שמעון ולוי בהריגתם לשכם רמזו גאולת חנוכה מאומה הרשעה דממש דומה לו דכמו דגבי שכם היה קצת על ידי מלחמה של שמעון ולוי וישועת ה' עזר להם, כמו כן בחנוכה היה על ידי מלחמה של חשמונאי ובניו והשם יתברך עזר להם למסור גבורים ביד חלשים כו'. מה שאין כן בפורים לא היה שום סיוע התחתונים. ולהכי בחנוכה דהיה על ידי מעשה דשמעון ולוי בשכם שהם גרמו בשכם לפעול שיהיה לבניהם ישועה כדומה לשכם לכן היה בחנוכה הנס על ידי חשמונאי ובניו דהיו כהנים שבאו משבט לוי דכן בשכם היה לוי הלוחם וגם כן במלחמת חנוכה היה אחד מבני מתתיהו שמו שמעון כנזכר בספר יוסיפון, שהיה כובש המלחמה על ידי שמעון כמו בשכם. ומעתה יאיר עינינו בתורתו זהו שאמר יעקב (בראשית מט, ו) שמעון ולוי וכו' וברצונם עקרו שור, רמז שבאותו מעשה שכם עשו פעולה לעקור שור כמאמרם ז"ל (ירושלמי חגיגה ב, ב) שרצו היונים שיכתבו על קרן השור שאין להם חלק באלהי ישראל, הם עקרו לזה שלא יצטרכו לכתוב על קרן שור זהו עקרו שור, מחמת שפעלו לבניהם שחשמונאי ובניו ינצחו היונים. ואמר בקהלם אל תחד כבודי, על פי דכתב הרמב"ן ז"ל דחשמונאי ובניו מה שנקמו מה טוב עשו, אפס במה שנטלו המלוכה לעצמם לא נכון כן, כי המלוכה ליהודה ניתנה לבד עיין שם. וכבוד נקרא על שם מלכות שלמלך יאה כבוד ועוז. ובקהלם אל תחד כבודי, שכבודי לא יתיחס עם כבודם, דהיינו המלכות שנטלו חשמונאי דנקרא כבוד על ידי רשימת שמעון ולוי בשכם כנ"ל, כי איננו חפץ בזה שיטול מלכות רק יהודה. ועיין בפירוש רש"י שפירש פסוק בסודם אל תבא כו', במעשה שכם:

אל תרגזו בדרך וכו' (בראשית מה, כד). ופירש רש"י ז"ל אל תתעסקו בדבר הלכה וכו'. הנה לכאורה קשה למה לא צוה יעקב לבניו כשירדו למצרים שלא יתעסקו בדבר הלכה. ועוד קשה האיך יכול יוסף לצוותם שלא יתעסקו בדבר הלכה הלא איתא בגמרא (קידושין ל.) לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא, ופריך בגמרא ומי ידע כמה חיי, לא צריכא אלא ליומי. נמצא מוכרח אדם ללמוד בכל יום הלכה. ונראה לבאר על פי ב' הקדמות. א', כי סימן זה היה מסור בידו של יעקב כשלא ימות אחד מבניו בחייו אינו רואה פני גיהנם. והקדמה ב', על פי מאמר חכמינו ז"ל שמובטחים היו האבות שיחיו בכלליות ת"ק שנים כימי השמים על הארץ. והנה ידוע שבאם היה יודע אדם כמה ימי חייו יכול ללמוד שליש משנותיו מקרא שליש משנותיו משנה ושליש משנותיו גמרא. נמצא לפי זה יעקב כשראה שאין יוסף אתו וסבור שהוא מת נמצא נתבטל הבטחה אחת והיה ירא לנפשו שמא נתבטל הבטחה השניה גם כן ולא ידע כמה ימי חייו ולא היה יכול לצוות את בניו שלא יתעסקו בדבר הלכה כי מוכרחים המה ללמוד בכל יום הלכה כנ"ל, אמנם יוסף היה ידע בעצמו שהוא חי ולא נתבטל הבטחה שניה וידע שיש לו ליעקב לחיות כמה שנים וממילא לא נתבטל הבטחה ראשונה גם כן ובוודאי לא ימות אחד מבניו בחייו ויוכלו ללמוד הלכה כשיבואו לביתם ודו"ק:

וירא את העגלות אשר שלח יוסף (בראשית מה, כז). רמז לו ליעקב שאל ידאג מהגלות, כי כל זה הוא הסיבה לגאולה, כי הרעה הוא הסיבה לטובה. והנה העגלות הוא לשון עיגול והסיבה הוא נקרא דבר עיגול והרחמים הפשוטים הוא אור הישר והסיבות הם עגולים:

עוד יוסף בני חי (בראשית מה, כח). שיוסף הצדיק עמד בצדקתו אפילו במצרים שהיו שטופי זמה אף על פי כן לא למד ממעשיהם הרעים. והכלל, שעיקר השפע שיצא מן העולמות העיקר הוא בשביל ישראל והחיות של האומות היא המותריות כידוע. וזה פירוש הפסוק עוד יוסף בני חי, פירוש שאפילו יוסף כעת אצל המותריות, דהיינו עוד שהמותריות נקרא עוד אף על פי כן הוא חי בקדושה:

ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק. עיין במדרש כמה פירושים על זה הפסוק. ועיין ברמב"ן הקדוש עיין שם. והנראה, כי הנה באמת לא היה רצון אבינו יעקב כלל לירד למצרים וכן מבואר קצת ברמב"ן הקדוש רק מחמת שראה שמוכרח לילך למצרים כמאמר חכמינו ז"ל (שבת פט:) ראוי היה יעקב כו', ולכך ראה לידבק במדת אביו, כי אברהם הלך למצרים אבל ליצחק אביו אמר לו השם יתברך אל תרד מצרימה (בראשית כו, ב) ורצה לדבק עצמו במדת אביו בכדי שלא לירד למצרים. וזהו ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק:

או יבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל במסכת שבת (פט:) כי אברהם לא ידענו כו', על שם שיצחק אבינו ילמד סנגוריא על ישראל. ובוודאי כאשר יהיה אם ירצה השם לעתיד לבוא כן היה בגלות מצרים שיצחק אבינו היה מלמד זכות עלינו וזהו ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק:

אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה (בראשית מו, ד). יבואר על פי הכלל הוא כי התלמיד שיש לו שכל קטן הרב צריך לצמצם את עצמו צמצום גדול וכשהתלמיד הוא בשכל גדול אז אין צריך הרב לצמצם את עצמו כל כך. וזהו הרמז כי יעקב אבינו עליו השלום בארץ ישראל היה עובד את ה' בשכל גדול והיה מתירא שמא בחוץ לארץ לא יעבוד את ה' כל כך והיה מבטיח לו השם יתברך לצמצם שפעו אפילו בבחינה קטנה בחוץ לארץ. וזהו אנכי ארד עמך מצרימה, כביכול השם יתברך מצמצם את עצמו בחוץ לארץ לעובדים אותו. ואנכי אעלך גם עלה, כשאתה תבוא לארץ ישראל ואז תהיה במעלה גדולה וזהו גם עלה, כביכו"ל להשכינה גם כן עליות כשיעקב יחיה בארץ ישראל ויעבוד אותו במדריגה גדולה אז כביכו"ל יש עליות לשכינה וזהו גם עלה, קאי על השכינה כביכול:

ובאופן אחר יבואר, כי האדם העובד ה' באמת יעלה תמיד אל מחשבתו שעדיין אינו משיג גדולת הבורא כביכו"ל ועדיין אינו מתחיל כלל ליודעו וזהו האמת כמו שכתוב (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאוד וכו'. וזהו אנכי אעלך, אפילו כשאתה במדריגה גדולה גם עלה, תמיד יעלה על מחשבותיך גם עלה, שצריך אתה תמיד לעלות למדריגות גדולות זה למעלה מזה כי עבודת השם יתברך הוא עד אין סוף:

או יבואר, אנכי אעלך גם עלה. רמז כשהשם יתברך נותן לאדם עליות אזי לא יהיה התענוג להעליה שלו רק עיקר כוונתו יהיה גם עלה כדי להורות לעם ה' דרך ה' ולהעלות ניצוצות לה'. וזהו אנכי אעלך, כשאני נותן לאדם עליות יהיה עיקר כוונתו גם עלה, כדי להעלות עם ה' לעבוד ה':

או יבואר, אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. נראה לפרש בסייעתא דשמיא, דהנה כתיב (במדבר יא, כא) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו כו', ונראה פירושו, דהא אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ומזה נרשם ונחקק אנכי בקרב כל איש מישראל שיהיו תמיד דבוקים בשמו הגדול. וזהו שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, שנשאר בקרבם רשימה של אנכי עד עולם ואתה אמרת בשר אתן להם כו', וכפירוש רש"י ז"ל אמר ר' שמעון ואתה אמרת בשר אתן להם ואחר כך תהרוג אותם חס ושלום אומה כזו שנרשם ונחקק בקרבם אנכי אדרבא מהראוי ליתן להם רק טוב וברכה. וזהו אנכי ארד עמך מצרימה, דתכלית של הגלות מצרים היה כדי שיגאלו השם יתברך ממצרים ויתן לנו את התורה כמו שנאמר (שמות ג, יב) וזה לך האות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. וזהו אנכי ארד עמך מצרימה, שירידת מצרים הוא לתכלית שיתן לנו השם יתברך התורה ושנשמע מפי הגבורה אנכי. ואנכי אעלך גם עלה, שהבטיחו השם יתברך שיגאלו ממצרים ויתן לנו התורה ושנשמע מפי הנבואה אנכי ויורשם ויחקק בלב כל איש מישראל אנכי עד עולם אמן:

ויאסור יוסף מרכבתו (בראשית מה, כט). פירוש שאסר הגוף שהוא מורכב מארבע יסודות. ויעל לקראת ישראל אביו, שהעלה גופו להשם יתברך שנקרא ישראל על שם ישראל. גושנה, לשון הגשה להעלות הכל אל אחדות הבורא ברוך הוא וזהו גושנה גושן ה"א, כי ה"א היינו ה' אחד ובו נתאחד כל הד' יסודות ומי מעלה זאת הכל אל אחדות הבורא ברוך הוא הצדיק. וזהו ויאסור יוסף הוא הצדיק:

או יבואר, ויאסור יוסף מדכבתו ויעל לקראת אביו. והנה לכאורה מה סיפר לנו התורה שיוסף אסר, הלא היה די בזה שאמר ויעל לקראת אביו. אבל הנראה לנו בזה, שיעיין כל אדם בעינא פקיחא על כל מעשיו שלא ינהג מעשה בהמה חס ושלום רק במאזנים כל מעשיותיו כדי שיוכל לבא מזה רמיזא דחכמתא לעבודתו יתברך ואז יעשה אבל באם לאו בודאי שב ואל תעשה עדיף. ונמצא לפי זה ראוי לכל אדם לשקול מעשיו בשכלו מקודם ואז יעשה ויוכל ואז גורם במעשיו הטובים להיות מרכבה לשכינה. וזהו פירוש הפסוק ויאסר יוסף מרכבתו, דהיינו שיוסף היה בבחינה זו. והנה יוסף היה מתענג בוודאי בראיית פני אביו ואז היה חושב בעצמו מה אם זה תענוג גדול כל כך אלו הייתי רואה את הקדוש ברוך הוא כביכול אז היה התענוג יותר גדול מאד מזה התענוג והיינו ויעל לקראת אביו. באמת זה רק כשאדם עושה מצות ומתפלל בכוחות גדולים עד שהוא עיף מאד ומעט מעט יכול להיות שיוסר מעליו חומריותו ואז שורה עליו רוח הנאצל מאתו יתברך וזהו האור הוא כמו ראיית אביו הקדוש ברוך הוא בעצמו כביכול ויוסף הצדיק מרוב צדקתו בודאי שרתה עליו אור צח ומצוחצח וזהו חלק אלהי ממעל ועל זה גרם שעשה ממעשה שהוא התענוג בראיית אביו מרכבה לשכינה:

ותן זרע ונחיה ולא נמות (בראישת מז, יט). עיין רש"י משבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו והתחילו לזרוע וכלה הרעב, עיין מה שמבואר לעיל בתירוץ על קושית הרמב"ן איך שייך שיתבטל פתרון יוסף שפתר ז' שנים יהיה הרעב במצרים, כי יוסף אמר לפרעה בפתרון החלום אשר אלהים עושה הגיד לפרעה (בראשית מא, כה) דהיינו האלהים עושה ולא יש צדיק לבקש מהקדוש ברוך הוא שיבוטל הגזירה ההיא כמאמר רבותינו ז"ל (מועד קטן טז:) על פסוק צדיק מושל ביראת אלהים כו' (שמואל ב' כג, ג) הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה וצדיקים מבטלין נמצא אמר יוסף לפרעה כן בפתרון החלום כאשר עתה לא יהיה במצרים צדיק לבקש מהקדוש ברוך הוא על ביטול גזירת הרעב יהיה ז' שנים רעב בארץ מצרים, וזהו שאמר יוסף לפרעה ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כו' (בראשית מא, יז) עיין כל מפרשי התורה שמקשים מי שם את יוסף ליועץ לפרעה עיין שם. ובזה יבואר, כי כן אמר לו זה החלום אשר ראית ז' שנים רעב גזירה רעה על מצרים הוא אשר האלהים עושה כו'. ובזה יבואר, כי בחלום נאמר והנה עומד על היאור, וכן אמר פרעה ליוסף כאשר סיפר לו החלום הנני עומד על שפת היאור, ועל זה לא פתר לו כלום:

ונראה, כי זה שאמר לו ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כו'(בראשית מא, לג), הוא פתרון החלום והנה עומד על היאור. כי ידוע מאמר רבותינו ז"ל כי הנילוס הוא פרנסת מצרים העולה ומשקה. והנה פרעה ראה בחלום כי הוא העומד על היאור הנמשך משם פרנסת מצרים ופרעה הרשע לא היה בו כח לבקש רחמי ה' על ביטול גזירת הרעב ואמר זה הוא פתרון החלום אשר ראית הנני עומד על שפת היאור, שאין לך זה כח כו', ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים. נבון וחכם, דהיינו איש צדיק והוא יהיה על ארץ מצרים לבקש רחמי ה' על ביטול גזירת הרעב, כי באמת הקדוש ברוך הוא חפץ חסד הוא ואין רצונו בהשחתת העולם רק שיהיה צדיק לבקש רחמים מלפניו. וזהו ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה, דייקא שיהיה למעלה מפרעה, כי תמיד הקליפה נכנע לפני הקדושה והקדושה הוא למעלה ומה שיוסף לא ביטל את הגזירה, כי ממשלת יוסף היה מן פרעה והיה ככפוף תחת ידו ולא כן יעקב ועוד כאשר בא יעקב למצרים עם כל השבטים ועם כל המרכבה העליונה אז היה יכולת ביעקב לבטל גזירת הרעב:

הא לכם זרע ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לאכלה כו' (בראשית מז, כד). עיין רש"י שמקשה הלא יוסף פתר החלום על שבע שני הרעב. ונראה, דהנה זריעה היה רק שאם אמר יוסף שיתן זרע אזי היה נותן זרע ובאם לאו לא היה נותן זרע ועיין ברש"י אם אמר על התבואה שירקבו כו'. והנה באמת המצריים הכינו לעצמם לאכול שלא יהיה עליהם הרעב רק שהיה הכל על פי דיבורו של יוסף הצדיק וגזר על התבואה שירקבו שיהיה עליהם גם כן הרעב ונמצא היה הרעב על המצריים על פי דיבורו של יוסף הצדיק כאשר גזר יוסף כן היה. ובזה מתורץ למה לא העמיד יוסף פקידים ליתן לפרעה כל אחד החומש כאשר העמיד בתחילה, כי באמת הרעב היה על המצריים בגזירת יוסף הצדיק ובשנה הזה לא גזר עליהם ובתנאי זה לא גזר עליהם באם שיתנו לפרעה החומש ונמצא המצריים בעצמם היו נותנים לפרעה החומש כי אלו לא היו נותנים החומש בשלימות לא היה להם תבואה כנ"ל, כי יוסף הצדיק על תנאי זה לא גזר עליהם הרעב כשיתנו לפרעה החומש ומי שיחסור מהחומש גרעין אחד אזי חל עליו גזירת יוסף הצדיק לרעב. ולפי זה מתורץ קושית רש"י הלא יוסף פתר החלום על שבע שני הרעב. ובזה מתורץ, כי באמת על המצריים היה הרעב כגזירת יוסף הצדיק ונמצא גם עתה אלו החמשה שנים אף על פי שהיו זורעים היה תולים בגזירת יוסף הצדיק:

או יבואר הכתוב ונתתם חמישית לפרעה, כי ידוע בשם אדוני מורי ורבי מורינו דוב בער זצ"ל על הפסוק רצון יראיו יעשה (תהלים קמה, יט) שהקדוש ברוך הוא עושה רצון ליראיו שיבקשו ממנו על הטובה. ולזה כשהקדוש ברוך הוא רוצה להשפיע טובות על ישראל שולח הרצון בכדי שיבקשו. ונמצא יש בכאן שני בחינות בנתינת הטובות. אחד, מה שהקדוש ברוך הוא שולח הרצון בכדי שיבקשו ממנו. והבחינה הב', הוא הבקשה עצמה. וזהו הרמז בגמרא (יבמות לד.) אין אשה מתעברת מביאה ראשונה, כי ביאה הוא מלשון התחברות וישראל המקבלים שפע מהבורא ברוך הוא נקראים בבחינת אשה, כי להטובה הוא שני בחינות כנ"ל, אבל כשהקדוש ברוך הוא רוצה שיבוטל גזירה רעה מעמו ישראל על ידי בקשת הצדיקים על זה אינו משפיע לו הרצון בפירוש שיבקשו על זה רק רמז מרמז לו כמו במשה רבינו (שמות לב, י) ועתה הניחה לי, עיין ברש"י רמז כנ"ל. וזהו הרמז (יבמות לד:) תמר מיעכה באצבע, הרמז אצל הדין, כי תמר מורה על דין כביכול כשהקדוש ברוך הוא רוצה שיבוטל הגזירה רעה מעמו ישראל על ידי בקשת הצדיקים. ועל זה מרמז הגמרא באצבע, כלומר אינו שולח לו הרצון בפירוש על זה כמו על הטובה רק רמז מרמז כמו במשה רבינו עליו השלום. והנה אלו שני בחינות הנ"ל הם נקראים יראה ואהבה וכל אחד כלול מתרין. והנה השפע שהבורא ברוך הוא משפיע על עמו ישראל הם באים על ידי שני בחינות הנ"ל וכל אחד כלול מתרין הרי ארבעה ומה שהעולמות מקבלים שפע טובות מהבורא יתברך הוא עולם התענוג. והנה מה שהעולמות מקבלים שפע טובות הוא בחינות באתגליא. וזהו ונתתם חמישית לפרעה, עולם דאתגליא וארבע הידות אלו השני בחינות הנ"ל אשר כל אחד כלול מתרין הרי ארבע אשר על ידי זה באה הטובה. וזהו הרמז לכם לאכלה:

ובאופן אחר יבואר, ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לאכלה לאשר בבתיכם. דהנה אמרו במשנה דברכות פרק אלו דברים בית שמאי אומרים שברא מאור האש ובית הלל אומרים בורא מאורי האש. דבית שמאי סבירא להו דיש לומר שברא דמשמע לשעבר שכבר ברא מאור האש ובית הלל סבירא להו דיש לומר בורא. ויש להבין דאמאי לא פליגי בית שמאי ובית הלל בברכת הנהנין כגון בורא מיני מזונות ובורא פרי הגפן ובורא פרי העץ ודומיהן דלבית שמאי היה לו לומר בכל הברכות שברא ולמה אמרו בית שמאי רק גבי הבדלה דיש לומר שברא ולא בשאר ברכות. ואפשר לומר, דבשלמא גבי בורא מיני מזונות או בורא פרי הגפן וכהאי גוונא דהוא תמיד בריה בידי שמים מודו בית שמאי דיש לומר בורא ולא שברא כבר דדבר שהוא בידי שמים שייך שפיר לומר בורא לשון הוה שהשם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ושייך לשון בורא שבורא תמיד, מה שאין כן גבי הבדלה סבירא להו לבית שמאי דיש לומר שברא מאור האש דהא איתא במדרש במוצאי שבת חנן הקדוש ברוך הוא חכמה ובינה לאדם הראשון ונטל שני אבנים והקישן זה בזה ויצא אור מביניהם וזה הוא בריה בידי אדם שנתן הקדוש ברוך הוא חכמה ובינה ודעת לאדם במוצאי שבת והוציא את האור מביניהם מבין שני אבנים ושייך שפיר לומר בזה שברא, דשברא משמע כבר היינו שכבר ברא את האור אבל עכשיו הוי בידי אדם שנתן הקדוש ברוך הוא שכל לאדם היינו מזמן הבריאה ואילך ולכן שייך לומר אצל הבדלה שברא, מה שאין כן בברכת הנהנין בורא פרי העץ וכדומה שהוא בריה בידי שמים מודו בית שמאי דאמרינן בורא לשון הוה שהשם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שפיר שייך לומר בזה בורא. ולתירוץ זה העירני בני הרב הגדול מורינו מאיר נרו יאיר:

ועוד נראה לפי עניות דעתי לתרץ קושיא זו דאמאי לא פליגי בית שמאי בכל ברכת הנהנין דהוה להו למימר דאמרינן בכל הברכות שברא. דהנה בשולחן ערוך אורח חיים איתא, שצריך שיכוין אדם באכילתו ושתייתו וכל צרכיו הכל כדי שיהיה לו כח לעבוד את הבורא ברוך הוא ולקיים בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו) עיין שם ובכתבי האר"י ז"ל העמיק בדברים אלו ומסתמא דבריהם עולה לקנה אחד, דהיינו שהשם יתברך ברא בעולמו ד' בחינות דומם צומח חי מדבר, וחפץ חסד הוא שיהיה לכל הדברים עליות, היינו שהדומם יעלה לבחינות צומח, וכשהחי אוכל הצומח יש יותר עלייה, היינו מבחינות דומם ומבחינות צומח לבחינות חי, ואחר כך כשהאדם אוכל החי יש להכל עלייה לבחינות מדבר עיין שם. נמצא אתי שפיר, דבכל ברכות הנהנין שייך למימר בורא פרי העץ או בורא פרי הגפן אפילו לבית שמאי דבזה שייך לומר בורא, כי בורא לשון הוה שהרי כשאדם אוכל ונהנה אזי מתעלים כל הדברים לבחינות מדבר ונעשה מבחינות דומם צומח חי בחינות מדבר ונמצא בעת אכילת האדם נעשים ברואים חדשים ומתעלים לבחינות מדבר ושייך בזה שפיר לברך בלשון הוה, היינו בורא שהרי בשעת האכילה נעשה בריה חדשה שמתהפכים הכל מבחינתם לבחינות אדם. ולזה אף בית שמאי מודו בכל הברכות הנהנין מברכין בורא פרי העץ לשון הוה, רק גבי הבדלה שהוא דבר שאינו נכנס לגוף האדם רק שעושים מצוה בהמאור בזה סבירא לבית שמאי דלא שייך בזה בורא, כי אינו נעשה בריה חדשה, כי אינו נכנס לגוף האדם לכן סבירא להו דיש לברך שברא דייקא, היינו שכבר ברא. ובית הלל סברי דאף על פי כן בשעת עשיית המצוה נתעלה על ידו הדבר כיון שעשה מצוה בהמאור האש נתעלה ונתהפך לבחינות אדם, היינו לבחינות מדבר ונעשית בריה חדשה ושייך בה בורא לשון הוה. אבל גבי ברכת הנהנין גם בית שמאי מודו שיש לברך לשון הוה, היינו בורא שהרי בכל עת האכילה שנכנס לגוף האדם נעשית בריה חדשה ושייך שפיר בזה דייקא בורא ולכן שפיר מברכין בברכות הנהנין בורא פרי הגפן או בורא פרי העץ וכדומה:

ויבואר בזה הפסוק (בראשית מז, כד) ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לאכלה. דהנה אמרינן בגמרא ברכות פרק קמא (י.) הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרם דוד, כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד הנשמה מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם כולו אף הנשמה מלאה כל הגוף מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינו נראה מה הקדוש ברוך הוא זן העולם כולו אף הנשמה זנה את כל הגוף מה הקדוש ברוך הוא טהור אף הנשמה טהורה מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים אף הנשמת יושבת בחדרי חדרים יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו עיין שם. והנה מבואר בזוהר הקדוש אורייתא סתים וגליא והקדוש ברוך הוא סתים וגליא. והנה הארבע דברים הם סתומים, היינו הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה הוא סתום ושהקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כולו וטהור ויושבי בחדרי חדרים זה הוא סתום רק מה שהקדוש ברוך הוא מלא כל העולם כולו זה נקרא גליא שמלא כל הארץ כבודו. וזהו הפירוש ונתתם חמישית לפרעה, היינו שהחמישית הוא שהקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו זהו נקרא גליא וזהו לפרעה, היינו התגלות. וארבע הידות יהיה לכם, שהוא סתום שארבעה הוא סתום כנ"ל וזהו ארבע הידות יהיה לכם, שהוא סתום. וחמישית לפרעה, שהוא אתגליא ויכול להיות שהחמישית הוא באתגליא שהחמישית הוא ה"א והוא ה"א אחרונה שבשם הוי"ה ברוך הוא וידוע שה"א אחרונה הוא עלמא דאתגליא:

בפסוק וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד (בראשית מז, כז). דידוע כשהצדיק דר בין הקליפות מחשבות החיצונים מבלבלים אותו. והנה כשבא חס ושלום לצדיק מחשבת חיצונים אהבה רעה או יראה רעה יש אחד שמדחה אותה לגמרי מאתו ויש אדם שאוחז מחשבה זה רק שמהפך אותה לעבדות ה', כגון אם בא אהבה רעה מהפך לאהבת הבורא ברוך הוא ואומר אם יש לדבר הנפסד אהבה מכל שכן שיש לאהוב את הבורא שהוא נצחי. והחילוק, שזה שמדחה המחשבה אינו מוליד פרי מהמחשבה רעה וזה שאוחזה רק מהפכה לאהבת הבורא מוליד פרי קדושה שממנו לוקח עבדות ה'. זהו שאמר הכתוב וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן, שמצרים מקור הקליפות ודאי מחשבתם בא להם. ואמר ויאחזו בה, הכתוב מודיע שאחזו בה במחשבתם ולא דחו. אפס להודיע האיך אחזו במחשבתם מודיע הכתוב ויפרו וירבו מאד, שעשו במחשבתם של מצרים פרי קדושה לעבוד את השם יתברך כנ"ל: