קבא דקשייתא סא

קושיא סא

קשיא לי במה שכתב רש״י קידושין (דף כ״ח ע״ב), דהא דרשות הגבוה בכסף היינו גזבר שקנה בהמה לצורך תמידין. והלא בכהאי גוונא גם הדיוט קונה, אם יקנה טלה לצורך פסח, אף שאין מקדשו עכשיו בשעת קנין, מטעם דבמצווה מעות קונות, ובקונה בד׳ פרקים בשנה (חולין דף פ״ג ע״א) ויין לקידוש שברמ״א סימן קצ״ט סעיף ג׳, וכן כתבו באתרוג דקונה במעות. ואם כן למה קאמר דווקא רשות הגבוה קונה בכסף, כיוון דגם בהדיוט כן? ולדעתי היה נראה ברור על פי מה שכתב הפרי מגדים באורח חיים סימן קכ״ח באשל ס״ק ל׳, דכל היכא דתיקנו חכמים בלא פלוג אז לא העמידו דבריהם במקום תורה ולא גזרו בו לומר לא פלוג. ולכך בד׳ פרקים, כיון דהגזירה לא שייכא כיון דלא קנה דבר המסוים, רק מטעם לא פלוג לא קנה, בזה שפיר אמרינן דבד׳ פרקים בשנה לא העמידו דבריהם לומר לא פלוג. וכן בנתן מעות על יין לקידוש, שפיר כתב המהרי״ל (הובא ברמ״א שם) דלא אמרינן לא פלוג. מה שאין כן בהדיוט שקנה בהמה לצורך פסח, דשייך בה גוף הגזירה, בזה שפיר לא קנה אף במצוה של תורה**). ומתורץ בזה קושית המגן אברהם סימן שס״ט ס״ק ד בעירוב, דלא מהני אף דהוי מצוה, ואף בעירובי תחומין לא מהני שם כמבואר ברמב״ם שם (פרק ה מהלכות עירובין). והיינו כיוון דבשעה שמערב – הככר מבורר. על כן ברור דאינו קונה אתרוג במעות לדינא, אף שלא ראיתי זה באחרונים, אבל לכל הדברים נעקר קניין מעות לגמרי. על כל פנים מבורר דבאתרוג שפיר מעות לא קנה כיוון דקונה אתרוג מבורר, ודברי האחרונים תמוהין מהא דקידושין כ״ז הנ״ל. ועיין בהגהות דרעק״א או״ח סימן תרמ״ט:

**) השמטה: כעת ראיתי שכן מבואר בתוס׳ בבא מציעא (דף נ״ג ע״ב) ד״ה לא פלוג עייש״ה, גם עיין במגן אברהם סימן תמ״ז ס״ק ה דלא פלוג לא חמור כגוף הגזירה: