קבא דקשייתא ס

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

קושיא ס[עריכה]

קשה טובא על התוס׳ שבועות (דף כ״ד ע״א) ד״ה האוכל, ד"וזבחת" לא הוי [אלא] רק תיקון הלאו, מחולין (דף קכ״א ע״ב), דסובר חזקיה דיוצאה מכלל חיה. אם כן יהיה מותר לחתוך אברים משחיטת עכו״ם בעודה מפרכסת, דאין כאן איסור נבילה כשמפרכסת, דלא קיימא לן כרמב״ם (פ״ג מהלכות שחיטה) בתבואות שור סימן ל״ג ס״ק ה, ועל כרחך דיש איסור דאינו זבוח. וצע״ג*):

*) השמטה: לכאורה יש לתרץ קושיא זו, דהא אף לחזקיה יש בו איסור טריפה תיכף בתחילת שחיטת העכו״ם בהוושט. אך הקושיא נכתבה בקיצור כי עיקר כוונת הקושיא הוא דמוכח מסברת חזקיה ד"וזבחת" הוי לאו הבא מכלל עשה. דאם לא כן יהיה משכחת לחזקיה שיהיה מותר לאכול חתיכת בשר מבהמה שלא נזבחה עדיין, כגון בשחט ישראל את הוושט כדינו, ובקנה הגרים שליש ושחט שני שליש וכשר. ואם כן, אטו יהיה מותר לחזקיה לחתוך חתיכה קודם שחיטת שליש האחרון ולאכול? דהבהמה לא נעשה טריפה כיון ששוחט אחר כך שליש האחרון, ואם כן יהיה שרי לחזקיה לאכול חתיכת בשר בלא זביחה, מאחר דליכא לא נבילה ולא טריפה ולא אבר ובשר מן החי, כיון דיצתה מכלל חיה על ידי שחיטת רוב שנים. וכן מצינו בכמה גווני שהבהמה אינה ניתרת אחר שחיטת רוב שנים עד שישחט שניהם לגמרי. וכמו שכתב הים של שלמה בחולין (דף ל׳) דאף למאן דאמר דבעינן שחיטה מפורעת, אפילו הכי אם שוחט אחר כך במקום אחר את הסימנים לגמרי חשיב שחיטה מפורעת וכשר. וכדבריו מבואר להדיא בחולין (דף ל״ב) דמחלק ריש לקיש בין שחט במקום חתך לשלא במקום חתך, אף דריש לקיש גופיה סבירא ליה (בדף ל) דבעינן שחיטה מפורעת. ובפרט למה שכתבתי בפנים חלק יו״ד סימן ה דלעולם כל זמן שעוסק בשחיטה אפילו אחר שחיטת הרוב עדיין אין הבהמה ניתרת. ואם כן יהיה יכול לחתוך חתיכה מבהמה קודם גמר השחיטה ולאכול בלא זביחה. ואיך אמרה תורה "וזבחת ואכלת" דווקא? ואין לומר דלחזקיה דסבירא ליה דמפרכסת יצתה מכלל חיה לא שייך שחיטה כלל אחר הרוב כמו דאמר הש״ס חולין (דף כ׳): "וכי לאחר שמתה עומד ושוחט?" דזה אינו, כיון דסובר חזקיה דלכלל מתה לא באה, שפיר שייך בה עדיין שחיטה. עיין ברשב״א ריש אלו טרפות. תדע, דאם לא בן איך מועיל לעולם שחיטה לחזקיה? והלא לא משכחת שישחוט כולו, כיון דלאחר שחיטת הרוב לאו שם שחיטה עלה. ואם כן שוב לא אמרינן ביה רובו ככולו כמו שבררתי בפנים בחלק יו״ד סימן ה הנ״ל. ועוד, דהרי שיטת רש״י ז״ל דמן התורה צריך לכתחילה שחיטת כל הסימנים, ואיך משכחת לחזקיה? אלא על כרחך כיון דלכלל מתה לא באה, אף על פי שיצאה מכלל חיה עדיין שייך בה שחיטה. וממילא כיון דמוכח לחזקיה ד"וזבחת" הוי לאו הבא מכלל עשה. איך נחלוק במה דלא מצינו חולק עליו. זה הוא תוכן קושייתי: