קבא דקשייתא מח

<< · קבא דקשייתא · מח · >>

קושיא מח

קשיא לי על שיטת הרי״ף (ב״ק ע' ע"ב) דחולק על התוס׳ (שם ד״ה למעוטי), וסובר דאף אם העדים ראו מה שיכולין לראות הוי חצי דבר, כיון ששום כת בפני עצמם לא פעלו בעדותן מאומה. ואם כן קשה לי, איך מועיל עדי קינוי וסתירה אם הם שני כתות, דמהני גם כן כמבואר להדיא בש״ס שבועות (דף ל״ב ע״א): הכל מודים בעדי קינוי ומחלוקת בעדי סתירה. וגם לשון ר׳ יהושע בריש סוטה, מקנא על פי שנים ומשקה על פי שנים. ולמה לא יהיה חצי דבר להרי״ף ז״ל?

ולכאורה אמרתי דמחלוקת הרי״ף עם התוס׳ הוא, דהתוס׳ סברו דכל שהראייה נמשכת, דאף כת אחת צריכין לראות ולחזור ולראות כשני חזקה, על כן אין חילוק בין כת אחת לשני כתות, כיון דמעידין על הראייה. אבל הרי״ף ז״ל סובר דדנין על ההגדה, דבכת אחת הוא הגדה שלמה, מה שאין כן בשני כיתות. ולפי זה אמרתי לתרץ קושית התוס׳ (ב״ק שם) בעדי אמירה ועדי קבלה, דיהיה אתי שפיר אף לשיטת הרי״ף, כיון דשם צריך עדות על עצם המעשה, והדבר אינו חל בלא עדים, ואם כן שעת ראייה הוא שעת הגדה גם כן, כמו שכתב הריטב״א סוגיא (קידושין מ״ג) דשליח נעשה עד, וכיון דהמעשה חל, דבחלות המעשה לא אמרינן חצי דבר, דאז ליכא יותר מהחצי דבר וכמו שכתב התומים סימן כ״ה בעדי חתימה כרתי לרבי מאיר, דלא שייך מפי כתבם על חלות הדבר, רק בהגדה לפני בית דין, על כן מודה הרי״ף להתוס׳ בזה. והכא נמי בקינוי וסתירה, כיון דצריך בעצם עדות, ולענין העצם לא שייך חצי דבר, ואם כן שוב עשו העדים פעולה לענין עצם הדבר, ושוב לא הוי גם בהגדה חצי דבר, כיון שכל כת עשו פעולה לענין חלות העצם.

אבל קשיא לי במה שכתב מהרי״ט באבן העזר חלק ב׳ סוף סימן א׳, דהא דקינוי בינו לבינה לא מהני הוא רק לעניין השקאה, אבל לעניין שתיאסר על בעלה נאסרת בקינוי בינו לבינה כמו בסתירה. ואם כן במקום דליכא השקאה, וגם בזמן הזה, לא יועילו שני הכיתות בקינוי וסתירה להרי״ף ז״ל מטעם חצי דבר. וצע״ג: