קבא דקשייתא כט

קושיא כט

קשיא לי על שיטת הבעל העיטור שבבית יוסף אבן העזר סימן מ״ד, דמחלל שבת אינו כמומר [אלא] רק בעבודת קרקע. וטעמו נראה לי, דהרי יש כמה תנאים בריש פרק ב דכריתות (ט׳ ע״א) דסוברים דגם בני נח מצווין בשבת כישראל בחולו של מועד. ואם כן קשה, איך מוכח באמת דכל מחלל שבת בסקילה אף באפייה ובישול? דילפינן לה ממקושש (סנהדרין מ״א ע״א); והרי מקושש מעמר או קוצר היה (שבת צ״ו ע״ב), וזה שפיר דמי לעבודה זרה דבסקילה, וכמו שכתבו התוס׳ סנהדרין (דף ע״ח ע״ב) ד״ה לא. אבל באפייה ובישול, דאינו כעבודה זרה לבעל העיטור, ואם כן מנא לן דבסקילה הם, דשוב נימא דסתם מיתה היא בחנק? וכעת צ״ע.