קבא דקשייתא כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

קושיא כח[עריכה]

קשיא לי בהא דאמר רב הונא נדה (דף מ״ו ע״א) דקטן מופלא שהקדיש ואכלו לוקה תיכף בקטנותו, כמבואר בתוס׳ שם ע״ב ד״ה ר׳ יוחנן. וקשה, מה בכך דהתורה ריבתה לעניין זה קטן מופלא כגדול? והלא אף גדול שחטא ואחר כך נתחרש, ודאי דאין מלקין אותו, כיון דעתה אינו בר כפרה. ואם כן, כיון דהעונש של קטן מופלא לא כתיב בפרשה דבל יחל, אם כן, כמו דפטור מקרבן כמבואר בש״ס שם, הכי נמי במלקות יהיה דינו כקטן. ואף דמיתה ודאי עונשין לחרש שוטה (וקטן)[1] על מה שעברו מקודם, היינו כיון שנגמר דינו – גברא קטילא הוא; וגם עיין פרק נגמר הדין (דף מ״ג ע״א) דמשקין אותו קודם המיתה כדי שתיטרף דעתו. אבל לעניין מלקות, מה שמלקין אותו הוא רק שתהיה לו כפרה, וכיון דחרש שוטה וקטן לאו בני כפרה, למה ילקה? וצע״ג.

  1. ^ אשגרתא דלישנא