צדקת הצדיק/רמד
על־ידי השינה הראויה בלא חלומות והרהורים רעים וזרים הוא יכול בקל בהשכמה למצוא יחול לבבו ליראת ה'. ולכך מסיימת 'ברכת המפיל' - שהוא בקשה להנצל מחלומות רעים והרהורים רעים, מטעם כי אתה המפיל וגו'. וממך הוא השינה ואין לך לגרום לי רע. ומסיים המאיר לעולם וגו'. דאור השחר שמאיר לעולם יהי' בכבודו - בהכרת כבוד שמים, כטעם כל פעל ה' למענהו. לקילוסו (שוח"ט תהלים מז' קמח). וזה טעם והאר וגו' פן אישן המות. פי' כי שינה א' מס' במיתה. והיינו רוח הטומאה שהוא על־ידי הרהורים רעים כנ"ל. ועי"ז הוא בשינתו טועם טעם טומאת המת, ובבוקר אין העינים מאירים כ"כ מעצמם רק על־ידי השתדלות בד"ת, כי שוריינא דעינא בלבא (כמ"ש ע"ז כח:). ולזה מבקשים לינצל מחלומות רעים והרהורים רעים, ולהארת עינים שיהי' השינה טוב מאוד, כמשז"ל (ב"ר פ' ט). והיינו על־ידי חלום א' מס' בנבואה, כאשר הרהוריו בלילה גם כן בד"ת שהרהר ביום, ועי"ז נדבק בטוב יותר כנ"ל אות רל"ח. וזה הי' טעם דוד המע"ה שלא ישן ס' נשמי (כמ"ש סוכה כו:), ולא ידע טעם דמותא, כי כל יגיעת דוד המע"ה כל ימיו לינצל ממ"ז שהי' מוקף מהם ממש מתולדתו, כמ"ש הן בעון חוללתי וגו'. וכנודע דהוא נגד יסוד העפר, וזכה רק לחלק הנפש כידוע, וכמ"ש בזוהר וארא כ"ז א'. ושם הוא שורש החטא, כמ"ש נפש כי תחטא. ונא' הדם הוא הנפש. ובריש כל מרעין אנא דם (כמ"ש ב"ב נח:). שבו שורש חלי הנפש לכל מיני תשוקות דתאוה ורציחה, וע"ז הי' כל סיגופיו להרוג היצ"ר בתענית מפני כובד אבן שבלבו. ולכן אמרו (ברכות נה:) שכל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב. כי הגם שהרגו ליצ"ר באמת מכל מקום לא נתנקה לגמרי בימיו, והוא משז"ל (שבת ל.) בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע. וההודעה הוא כאשר הוא הבירור גמור שזה נקי לגמרי. וזה לא הי' בימיו עדיין כי הבירור גמור הוא על־ידי בנין הבית שהוא שלימות הנפש, שהוא כח הפעולה שבאדם לגמרי למצוא מקום לה' שממנה אורה יוצא לעולם (ירושלמי פ"ד דברכות ה' ה), ובו קבוע קדושת השם יתברך לא יזוז אפי' רגע א'. ובודאי מי שבנה ומצא מקום קבוע זה לקדושת השם יתברך, בודאי נמצא זה קודם בקרב לבו קביעות גמור לקדושת השם יתברך שלא יזוז. וכשזכה ללבו חלל בקרבו אז החל רוח ה' לפעמו, לבקש בבנין הבית עד שא"ל מפי ה' (דה"א כב) לא תבנה וגו' כי דמים רבים וגו'. פי' כל מלחמותיו הי' בניצוח היצר, כפי מה שנצח ליצר כך נצח לאומות שהכל א'. וזהו במדת אתכפיא ובזה א"א להיות קביעות גמור עדיין. הגם שזכה לאכפיי' לגמרי בהריגה, מכל מקום הרי אז"ל ביומא (סט:) דהריגת דיצר דתאוה א"א להרוג, דצריך לקיום עולם. ובמדרש הנעלם (תולדות קלח א) א' דצריך לתמידו דאורייתא. אבל בימי שלמה המע"ה שלום יהיה לי, כטעם אז אהפוך אל עמים וגו'. לאהפכא רע לטוב, שזה כל עסק שלמה המע"ה כל ימיו בענין נשים נכריות וכמ"ש במק"א. ולפי שהבנים תעלומות לב דאב, כמו ששמעתי זה לכן הי' אז כשבנה בהמ"ק הודעה על נקיון לב דוד המע"ה גם כן, כמשאז"ל (שבת שם). ונקרא חנוכת הבית לדוד. כי באמת הוא מצא אותו המקום בסוף ימיו כשנצטנן דמו אז מפני מה"מ, כמשאז"ל (סא"ר פ' ז הובא רש"י ריש מ"א) שהוא סילוק היצר מכל וכל והוא הכין הכל. ושלמה המע"ה אדרבא ישן הרבה, ועליו נאמר כן יתן לידידו שנה. וכמשאז"ל (ויק"ר פ' יב) שישן עד ד' שעות ומפתחות בהמ"ק כו'. כי הוא כמו אסטמא לפרזלא, דמדת דוד המע"ה ברזל כנודע, וכמ"ש בזוהר וארא כ"ד ב' שהוא מעפר ובו תוקף הבירורים מפסולת העפר על־ידי ההכנסה באש [דאהבה ויראה], עד שנעשה אסטמא והוא מדת שלמה המע"ה. וא' ברכות (סב:) שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא. ושמעתי דעיקר כאותו הפי' דרש"י שהוא טוב, כי בעלות השחר הוא יחוד חמה ולבנה, דהיינו יחוד קוב"ה ושכינתי' כנודע, ואז גמר שינת הלילה שהוא מדת דוד המע"ה, ואותה רגע הוא מדת שלמה המע"ה, ואז השינה טובה כאסטמא כנ"ל, וכ"א (שם נה סע"ב) כי החלומות שסמוך לעלות השחר מתקיימים, כי הם מכלל א' מס' בנבואה, שכבר כלו דמיונות והרהורי דיממא, וזה מצד השינה הטובה כנ"ל: