צדקת הצדיק/רמה
[רמה] על־ידי חטאת נעורים בהוצאת ז"ל ור"ק, כל זמן שלא תיקן כראוי קשה לינצל ממחשבות זרות המאפיל אור השמש. כי מאותן טיפין שהם חלקי נפש ממש כנ"ל אות רמ"א ורמ"ב. וכן קראום רז"ל בנדה (יג.) שוחטי הילדים. הרי זה כנפשות הרשעים שמולידים מחשבות רעות כנ"ל אות רל"ט. ואלו מאחר שהם חלקי נפשו ממש והיו ראוים להיות בניו, הרי סובבים אותו ואויר שלו מלא מהם והאויר מכניס מחשבה ללב. רק שאינו מחשבת עבירה רק מחשבה זרה ובטילה לגמרי או לתאות היתר ורשות, כידוע מהאריז"ל בפע"ח שער ק"ש שעל המטה. כי הן אותן נפשות העשוקות בטיקלא הנז' בזוהר משפטים צ"ה ב' [עיין שם בסיט' דרע, וידוע בזוהר בכ"מ רע היינו עון דהוז"ל] ודאותה טיקלא הוא קליפת נוגה יעו"ש. וידוע דק"נ הוא דבר הרשות ואינו מג' קליפות הטמאות לגמרי. ובאמת בכל התורה כולה לא נז' לאו על הוצאת ז"ל רק העונש דדור המבול וער ואונן, וזהו מצד בטול פו"ר ולא תוהו בראה. וכ"כ תוס' בסנהדרין (נט רע"ב) דהוא בכלל מצות פו"ר. וזה לא שייך כ"כ עכשיו דא"א לישא נשים הרבה וכשאין מונע מאשתו תפקידתה. רק שורש הטומאה הוא מקליפת נוגה, ולכך הוא רע ביותר דאף תשובה אין מועיל, כמ"ש בזוהר כ"פ. והגם דחמורתו מכל עבירות ניחא מצד הלבשת חלק הנפש כנ"ל אות רמ"ב. מכל מקום מ"ט רע מעון דעריות שהוא גם כן ביציאת זרע וחלק מנפש והם עבירות חמורות ביותר. דודאי באמת חמירי מהוז"ל, וכמ"ש בס"ח (סי' קעו) דמוטב להוציא ז"ל ולא לחטוא בעריות ואפי' בדרבנן ודאי דהוא מכלל ג' קליפות הטמאות לגמרי. ומ"מ תשובה מועלת, כמ"ש בב"מ (נט.) בבא על א"א, ורק בהוליד ממזר א' בחגיגה (ט.) דלא יכול לתקון. רק שבאמת זה יסד השם יתברך בבריאה בר"ק בלילה, שהוא כמו הכרח וצורך הבריאה, והיינו כמ"ש בזוהר שם לרע לו ומהם חסידי או"ה כו' עיין שם. ולכך בעקבי משיח עון זה גובר, כמ"ש בס' ר"ח כי זה הכנה לאז אהפוך אל עמים וגו'. ושורש נפשות או"ה מק"נ ומאין יתהפכו לטוב. רק כאשר יקלטו מנפשות אלו דז"ל העשוקות בק"נ. וחסידי או"ה היינו גר תושב. עי' רמב"מ הלכות מלכים. ואין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (כמ"ש ערכין כט.) דהיינו כשכל ישראל בארץ, שאז שפע דישראל סבא למעלה יורד לארץ העליונה, כנודע דלמעלה מכוון כלמטה. וכפי מה שרואין למטה כך הוא ממש מכוון למעלה, ואז הוא סוד השבת שק"נ נכללת בקדושה ומקבלין חסידי או"ה להיות גר תושב. ואז היובל נוהג שהוא תרעא דחירו לעבד עברי, שנשמתו גם כן משורש זה דלכן נופל עליו שם עבדות שאינו אלא בעכו"ם. רק היובל הוא תיקון הכל אף לאותן נפשות, אז יוצא נקודה ישראלית לחירות ונשאר רק ההלבשה והרשימו שנשאר ממנה בק"נ. כי כל אור מוליד רשימו אף אחר צאתו כנודע, מזה הם הגרי תושב. אבל בזמה"ז אין מקבלין ג"ת, כי ק"נ אין נכללת בקדושה רק מחוברת אל ג' קליפות הטמאים לגמרי. ובזמה"ז חסד לאומים חטאת. כטעם לרע לו. שהוא חטאת להם וחסרון באמת, רק מכל מקום יניקתם בעוה"ז הוא מצד זה, כמ"ש בב"ב (י.) ע"פ ביבוש קצירה. וזה טעם חרב פיפיות בידם וגו'. שפי' האריז"ל דק"ש שעל המטה הורג גופות המזיקין. פי' מן עולם העשי', לפי שהוא חטא במעשה נעשים רוחין שדין ולילין, כמ"ש בעירובין (יח:). ר"ל כחות מזיקין דעולם העשי' כנודע. כמ"ש במק"א והם מלבישין להני"ק ונפש, וגם להחשק ותאוה הנובע מק"נ ואותו הגוף הורג על־ידי קבלת עול מ"ש, שהוא ההיפך דק"נ שעיקר ענינה פריקות עול ושרירות הלב. ואז אותן חלקי הנפש מתחברים בלילה עם נפשו העולה למעלה, כי בעת השינה מוכנים ביותר להתחבר עמו בעת הסתלקות המוחין, וגם הם מחוברין עם המוחין, כי טיפת זרע יוצא מהמוח. ומצד הגוף דרע הוא מוליד מ"ז והרהורים רעים, ומצד הק"ש שזהו משביע מד"ת ולן אין מבשרין כו' (ברכות יד.). והורג הגוף ובהתחבר חלק נפשי זה עם נפשו היו לאחדים, להיות מעלין בקודש, ואז חוטף אותו מן האומות ונסתלק חסד לאומים. ואז תשברנה, וזהו לעשות נקמה בגוים וגו' על־ידי־זה. ומצד זה התיקון קל ביותר מכל העבירות, כי באמת קיל יותר רק להיות תשובה מועלת, דהיינו לשוב הדבר כמו שהי', ושיוציא גם החשק ומחשבה דמוח ולב המלביש לאותו ניצוץ שיתהפך לטוב גמור, זה א"א כי הוא צורך העולם, והש"י חפץ בתיקון בריותיו דאז אהפוך וגו'. והוא התחלה לביאת משיח דנהרו אליו עמים רבים, זה על־ידי אותם חשקות של ק"נ. דהגם דהוא עולה עם נפשו ונחלץ מן הגוף הטמא דרושו"ל שהוא מן הג' קליפות טמאות, שנגדן הג' מדריגות דרושו"ל כמ"ש במק"א. מכל מקום החשק דק"נ נשאר רק שאין יכול ליבלע עוד בשום פעם תוך ג' קליפות הטמאות לגמרי כלל. כי כבר הוציאו מכח האדם רע, רק עומד בנוגה לו סביב, עד עת שיבולע המות לנצח. ואז יתוקן חטא זה לגמרי כשיהפוך אל העמים ויצאו אותם חסידי או"ה שהם העשוקים הנעשים על־ידי העשיקה מצד החשק. אבל עצם הני"ק וכח נפשיי הוא מתעלה ונכלל בנפשו מיד, כטעם אין עבד עברי נוהג. שהוא נעשה מניצוץ הנפשיי כנ"ל. וזה לא יהי' גם כן לעת"ל, כי הני"ק אינו משועבד רק החשק שמצידו חסידי או"ה כנ"ל. והגם דחרב פיפיות בידו להרוג הרע הגמור שע"י המעשה ונפלט החסד לאומים. מכל מקום החשק שמצד ק"נ נשאר כך כמות שהוא בק"נ עצמה, ר"ל בהיתר גמור שאין בו שום תערובות רע ואין נכלל בג' קליפות הטמאות לעולם. רק בשבת שהוא מעין עוה"ב אז נכלל בקדושה כידוע, וצריך לזה עצות מד"ת שיכניס החשק בד"ת, שעי"ז כל החשק שלו נכלל בקדושה, ונעשה מהם גם כן ממזר ת"ח כמ"ש בזוהר שם. והיינו במשפחה שנטמעה נטמעה, מצד זה נשפע לשם נפשות ת"ח, ואז הוא נתקן לגמרי גם בזמה"ז על־ידי הפלטת אותו חשק עם הני"ק בנפש ת"ח מישראל. רק שהוא ממשפחה פסולה, ואם לא נתקן אז הוא נשפע בממזר מחודש שע"י ביאה אסורה, וכשתיקן הוא רק במשפחה שנטמעה, שזה באמת תיקון כל המשפחה כמ"ש במק"א: