לדלג לתוכן

צדקת הצדיק/קצג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

‏[קצג] גם בד"ת שומע כעונה, כמ"ש התוס' בברכות (כ:) גבי כדאשכחן בסיני. [ומיהו אני שמעתי ‏דבסיני הי' דבור ממש, דוידבר ה' וגו' היינו על־ידי ה' מוצאות הפה דבני ישראל, וזה ברור ואמת דכל ‏נבואה היינו על־ידי קול הנביא עצמו, כמ"ש (שם מה.) בקולו של משה. ואז היו כל ישראל מדרגת נבואה ‏ששמעו דבר ה' כנודע, והיינו על־ידי דבורם] וצריך לזה אימה ויראה [דע"ז הוא צורך הטבילה לב"ק] כמו ‏במדבר בעצמו, משא"כ במהרהר בד"ת בפ"ע, הגם דקיי"ל הרהור כדבור מכל מקום אין צריך אימה ויראה ‏כ"כ יעו"ש בתוס' דבעל קרי מותר. והיינו דהיראה לד"ת היינו שמא הוא מדבר מה שאינו ראוי ובלב ‏מותר הכל. ומצינו דוד המע"ה אמר אשרי תבחר וגו' על אהרן (כמ"ש במדב"ר פ' ג) והי' חומד ‏ומתאוה להקריב קרבנות אע"פ שכבר נא' והזר הקרב וגו' [ושמעתי דזכה למילוי תשוקתו באכילת ‏לחם הפנים שאכל לפיקוח נפש, ודבירורין שלו הי' עוזי' שביקש להקטיר, כי המלכים מעוזי' ואילך הם ‏הבירורים של המלכים מדוד ואילך. כל א' מברר המעללים של זה מה שעשה שלא במתכוין. ויותם ‏שהי' בירור שלמה המע"ה נא' רק לא בא וגו'. שלא הי' בו שום חסרון. כי כל מעללי שלמה המע"ה ‏קודש קדשים, וזה עצמו חסרון שאין לו חסרון ואכ"מ] רק מכל מקום בלב רשאי לחשוק וכן כל חמידו ‏דאורייתא בהתפשטות כרצונו יכול להרהר בלב בלי שום פחד, רק להוציא מן השפה ולחוץ צריך ‏באימה ויראה. [וע"ש בגמ' דכשאדם בצבור העוסקים בתורה יש לו גם כן להרהר בזה שלא יהיו כל ‏הצבור עוסקין והוא יושב בטל, ודוקא בדבר שהצבור עסוקין כי יש למחשבותיו והרהוריו חבור עם ‏הצבור, וכשמתעסק בדבר שהן עסוקין אז מתעלין מחשבותיו ופרחין לעילא בהדי תורתן של ‏הצבור]: ‏