צדקת הצדיק/קצב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

‏[קצב] על־ידי התאוה מסתלק היראה, וכמ"ש בטבילת ב"ק בברכות (כב.) משום דד"ת צריך באימה ‏ביראה כו'. והתיקון לזה טבילה במים שרומזים למדת החסד ואהבת השם יתברך, שבאמת מהו תאותן של ‏ישראל הקב"ה, כי התאוה והאהבה הם היפוך היראה, כי הם ב' הפכים, רק בעבודת השם יתברך הם ‏מתייחדים. וע"ז רומז בטבילה כי כל כונה שבלב שיוצאת לפועל במעשה היא מתחזקת והמעשה ‏במים שמקנחים באמת הלכלוך גם כן ושומר מצות חכמים לטבול, וכמ"ש (שם) גדר גדול כו' ריקה כו' ‏שזה גידר בפני התאות שעוצר תאותו כשאין לו מים לטבול, ונמצא תאותו רק כרצון השם יתברך, ואז הוא א' ‏עם היראה. וחז"ל סדרו דיני טבילת קרי לענין ק"ש ותפלה ביחוד שבהם עיקרי היראה, כמ"ש ‏בברכות (ט:) ע"פ ייראוך עם שמש. ובמרגיל שהתאוה ממנו צריך טבילה, דהיינו גם כן התעוררות ‏ממנו שהוא נכנס לתוך המים וממשיך ומשעבד כחותיו למעלה. ולכך צריך מ' סאה מים שכל גופו ‏עולה, כי התאוה שבלב מעורר כל הגוף עד שכלי המעשה גומרין. אבל לאונסו שנראה שמלמעלה ‏הכניסו התאוה בלבו בשינה שלא מדעתו, די גם כן בנפילה ט' קבין שהמים נופלים עליו, דהיינו ‏באתערותא דלעילא לבד שעולה בלבבו איזה אתערותא לאהבת השם יתברך עד שנשפכת ע"פ כל חלל ‏הלב אע"פ שאינו מעמיק בה להיות כל גופו עולה [ויעו"ש חילוק בין חולה לבריא, דהיינו בין ת"ח ‏לע"ה ומשם בארה דאין לאונסו אלא בע"ה ולא בת"ח למסקנא דרבא]. ובטלוה לריב"ב דאמר הלא ‏כה דברי כאש כו'. פי' שד"ת שורפין כל תאות רעות. וגם א' בברכות (טז רע"א) מקיש אהלים ‏לנחלים כו'. והם עצמן דוגמת טבילה: ‏