צדקת הצדיק/קצא
דרך ארץ - גם הגוים זהירים; ויותר מישראל. כי כיבוד אב ואם זהו ממדת דרך ארץ. וכמו שאמרו (קידושין לא, א) כיון ששמעו "כבד" הודו אומות העולם לדברות. ואמרו ז"ל (בר"ר סה, טז) דעשו נזהר בו הרבה, ואמר רבן שמעון בן גמליאל אני וכו' ולא הגעתי וכו'.
רק באמת אין זה דרך ארץ כלל. כי עיקר הדרך ארץ היינו ההכרה בכל עניני הארץ, שהכל מהשם יתברך, וכמו שאמרו (ברכות כב, א) על ברכת המזון עשאן ר' יהודה כהלכות דרך ארץ, וברכת המזון היינו ההכרה שהשם יתברך מכין מזון לכל חי. ובור הוא שאינו בדרך ארץ -- היינו כמו שדה בורה, ולא שדה אשר ברכו ה' דהיינו חקל תפוחין קדישין דהוא מדת כנסת ישראל שיש בה זריעת השם יתברך. שאפילו ריקנין שבה מלאים מצוות והכרה בדרך ארץ וישוב העולם באמונה שלימה שהכל מהשם יתברך. וזה נקרא 'עם הארץ' - שהוא מכלל הארץ הידועה ועוסק בדרך ארץ. אבל דרך ארץ דאומות עכו"ם -- שאינו מצד ההכרה דלה' הארץ ומלואה -- אין זה דרך ארץ כלל.
ונראה דלכן במכות ערוב נאמר (שמות ח, יח) "והפליתי", וכן בדבר (שם ט, ד) "והפלה" -- ובשאר מכות לא נזכר כלל. ובברד נאמר סתם שבגושן לא היה, בלא "והפלה". דיש לומר ערוב נגד "כבד" בדברות שהוא מדת דרך ארץ, והשם יתברך מפלה ומברר שאומות עכו"ם אינן בדרך ארץ כלל כמו ישראל. ואמרו בשבת (דף קנא:) אין חיה רעה וכו' נדמה כבהמה. ומי שהוא בדרך ארץ יש לו צורת אדם. מה שאין כן בור אינו מן הישוב ונדמה כבהמה -- על זה בא מכת ערוב. ולכן נאמר בו "כי אני ה' בקרב הארץ" - שזהו אמיתות מדת דרך ארץ, שבהנהגת הארץ אני ה' כנזכר לעיל
[ויש לפרש "בקרב" כי בקרבים הוא הנהגת דרך ארץ ועוד דעל ידי מאכלות אסורות נדמה לבהמה כמו שמובא בזוהר (זהר חלק ב קכה, ב) על נבוכדנצר. ודניאל שלא נתגאל בפת בג וגו' ניצול מאריות]:
ודבר נגד 'לא תרצח'; מדה כנגד מדה. [ושחין נגד 'לא תנאף' לפי שהיו מיפין עצמן וכדרך שנאמר (ישעיהו ג, יז) ושפח וגו']. וידוע דלא תרצח ולא תנאף שני הפכים, ומצרים שטופי זימה אבל הם בכלל ישוב העולם וזהירים מלא תרצח, והיה גם בזה טענה, לכן אמר והפלה וגו'. וזהו פלא כששניהם שוים בזה ואינו ניכר לעין אדם רק השם יתברך הוא המבדיל מצד הנסתרות שזה נזהר בשביל כבוד שמים לבד אבל זה מצד אהבתו העולם וחפץ בישוב הארץ ואינו מכיר שהשם יתברך ברא הארץ. אין זה קרוי בדרך ארץ כלל.