צדקת הצדיק/קלד
פעמים נדמה לאדם שכבר שב ונמחלו חטאיו, ואחר זמן חוזר ומתעורר להתמרמר על חטאיו, ומרגיש ששני המחשבות אינם דמיון. ובאמת שניהם אמת, דקיי"ל (יומא פו: ) עבירות שהתודה יוה"כ זה חוזר ומתודה ביוה"כ הבא, ואפי' בעבירות שההלכה דלא זז משם עד שמוחלין לו, והרי גם זה אמת. רק כמו שאין שיעור לכל מעלות האדם במדריגתו, כך אין שיעור למדרגות התשובה. וכפי מעלת האדם והשגתו כך הוא תשובתו. כי כל עניני האדם על יחס א' והאדם אינו עומד במקום א', כי ע"ז נתאונן משרע"ה קודם פטירתו, לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (דברים לא, ב). וכמ"ש בַּמֵּתִים חָפְשִׁי (תהלים פח, ו). ונקרא נח נפשי', אבל בעוה"ז אין נח לעולם אע"פ שאין הוא מרגיש. וכל מי ששורשו טוב דגמירי דלא הוה בישא, הוא הולך ממעלה למעלה בטובה וכן להיפך, וכמ"ש זקני ת"ח כ"ז כו' זקני כו'[1]. ולכך כשמגיע אל מעלה ומדריגה יותר גדולה, אז כפי מדרגה זו לא התחיל לשוב עדיין וחטאתו נגדו תמיד מדרגא לדרגא [וכשהוא במדריגה התחתונה כבר תיקן כפי מדרגתו החטא, וכן בכל דרגין ועולמות ואין עוד רושם. ומ"מ כשמתעלה חוזר החטא בכל תוקפו, ודבר זה עמוק בחכמה. ולכך כשעלה אחר למדריגות, אז נתגלה הטינא שהיתה בלבו בילדות (חגיגה טו, ב). ובודאי מי שעלה לפרדס והי' במעלה גדולה כ"כ, מסתמא שב על טינא שבלבו וחטאי נערותו. וע"ז נא' (סוכה נב.) כל הגדול מחבירו יצרו גדול. כי החטא הוא החסרון שבאדם, וכן היצר]:
- ^ (משנה קנים ג, ו) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח (איוב יב). אֲבָל זִקְנֵי תוֹרָה אֵינָן כֵן אֶלָּא כָל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה.