צדקת הצדיק/קלג
[קלג] התורה היא פועלת בלב האדם, כמ"ש המאור שבה מחזיר למוטב. וע"ש כך נקרא תורה. אבל יש דברי־תורה שהם מן השפה ולחוץ, כמ"ש בחלק (קו:) על דואג. וע"ז נא' למה זה וגו' ולב אין. וזה נקרא פטטיא דאורייתא דג"כ טבין, להביא האדם לידי תורת אמת, כמ"ש שמתוך כו' [כמ"ש לעיל אות נט] אם אין החטא גורם כבדואג. אבל העיקר הוא דברי־תורה שנכנס ללב, ואיזה נכנס ללב כאשר הוא צמא ומשתוקק מאוד, כד"ש ואוכלה ויהי בפי כדבש למתוק. שהוא כענין ותורתך בתוך מעי. פי' נבלעה בכל האיברים. וכ"א בתדבא"ז (פי"ד) אין דברי־תורה נבלעים בלב האדם אלא מי שהוא עיף להם. והעייפות והצמאון הוא מצד החסרון, שמרגיש שחסר בדבר ושצריך דברי־תורה להשלימו. וע"ז א' (שבת לא.) אי יראת ה' היא אוצרו אין ואי לא לא. פי' היראה הוא הרגשת החסרון שמזה יגיע היראה, וכמ"ש עקב ענוה יראת ה'. והיא האוצר לקבל בה דברי־תורה. והצמאון הוא בלב מצד היצר, וכמ"ש במדה"נ (תולדות קלח א) דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי. וכשמתמלא על־ידי דברי־תורה שבמוח שנבלעין בלב אז הוא תיקון חטאי יצרא דעבירה, שהוא על־ידי התורה כמש"ל כ"פ: